עזרת גברים: דובי שפלר

תושב אפרת כבר 31 שנה, נשוי לברכה + 6 ילדים + 10 נכדים כ"י, ראש מועצת אפרת

סיירת ההורים של אפרת

הצטרפתי אליה לפני כעשור כדי להכיר יותר לעומק את נושא הנוער באפרת, נוסף על היותי חבר מועצה. במסגרת סיורי הלילה שלנו, עסקנו בעיקר במניעה ובשיח עם הנוער ברחובות ובגנים, וגם מעט בטיפול וסיוע לבני נוער שנקלעו למצוקה. ותודה להדסה יבלוצ'ניק, שצירפה אותי לסיירת אהל"ן – אפרת הורים למען נוער.

ניהול המועצה המקומית אפרת

משימת חיי. התכוננתי לכך במשך 15 השנים האחרונות כחבר מועצה, ועוד לפני כן כחבר בוועדות המועצה. מורי ורבי לתפקיד הוא משה (מושקו) מושקוביץ ז"ל, מייסד וראש המועצה הראשון של אפרת. שלושה אתגרים מרכזיים: פיתוח עסקי ומסחרי, בנייה ופיתוח (בדגש על שכונת העתיד – עיטם), חיזוק הקהילה ושירותי הרווחה. יש לי מעט שנות שינה והרבה סיפוק מהעשייה והמגע היומיומי עם התושבים. ותודה לאסף כהן, ש"באשמתו" נכנסתי לפוליטיקה המקומית, וליפה שטרית המנכ"לית שמסייעת בהגשמת החלומות.

ההשתלטות הערבית בשטחי C

בחלק הצפוני של אפרת חונקת את ציר הגישה מאפרת לציר 60, ובעיטם מסכנת את השטח לבניית השכונה. יש הרבה רצון טוב של גורמי השטח להילחם בתופעה, אבל הביצוע לא עומד בקצב הבנייה הערבית הבלתי חוקית. בשנה האחרונה מתחילים לראות שינוי ביחס ומאבק משמעותי של מוסדות המדינה בתופעה, המהווה סכנה שקטה.

האתגרים של אנשי החווה החקלאית בעיטם

אנשי המעשה של הדור, כחלק ממאות אנשי החוות שבגיבוי השלטון מצליחים לשמר מאות אלפי דונמים של אדמות המדינה. איך במעט כוח אדם עושים חקלאות ומרעה על פני 1,500 דונם. איך נושכים שפתיים וממשיכים אחרי שהאויבים מדהיישה שורפים את היבול יום לפני הקציר. איך שומרים על תקשורת פתוחה עם השכנים מסביב כדי לנסות לחיות בשלום זה לצד זה.

הקשר הקרוב של תושבי אפרת עם תושבי ואדי א-ניס 

עוד אחת מתוצאות המלחמה – אובדן התמימות. בהובלתו וברוחו של המרא דאתרא הרב ריסקין, התקיימו במשך 40 שנה קשרים קרובים בין תושבי הכפר השכן לתושבי אפרת, במסחר, בשירותים, ברפואה, ברווחה ובבניין, כולל ביקורי בית הדדיים. כעת רבים מתושבי אפרת חוששים ומודאגים, ורק מעטים משני הצדדים מקיימים את המשך הקשר, בעיקר בשיחות טלפון.

בנייה ביו"ש

זאת הציונות האמיתית של ימינו, יחד עם יישוב הנגב והגליל. הפעולות הללו ימנעו את הצטופפות האוכלוסייה בין הרצליה לראשל"צ ויאפשרו קליטת מיליוני יהודים, שב"ה יעלו לישראל בשנים הקרובות. זהו חלק מאמונתי הציונית, שאותה ינקתי מרבותיי, ובראשם הרב חיים דרוקמן זצ"ל. עומדת לפתחנו הזדמנות אמיתית, לפחות בשנתיים הקרובות, לשנות את המציאות בשטח מקצה אל קצה בסיוע ממשלה אוהדת וממשל אמריקני חדש – יחד עם חוכמת המעשה ובסיעתא דשמיא. שח"ו לא נתרשל ונפספס.

השירות בסדיר ובמילואים

ההתחלה כנהג טנק שוט בחטיבה 188, במסגרת ישיבות ההסדר, עד השחרור כמ"מ טנקים. ההמשך, כבר 38 שנה בחטיבת הטנקים הראשונה של צה"ל – חטיבה 8 (שהוקמה ע"י יצחק שדה ונקראת על שמו – חטיבת "הזקן"), מדרגת סג"מ ועד אל"מ. משמש כיום קצין המורשת של החטיבה. שני בניי הגדולים משרתים גם הם כלוחמים בחטיבה.

כל המשפחה מגויסת

אבא אחד ושישה ילדים (אחד מהם הגיע משליחות בחו"ל והשאיר שם אישה ו-4 ילדים!), שמתגייסים בשמחת תורה לצפון ולדרום ואמא אחת גיבורה, שנשארת בבית לדאוג לאהוביה, לטפל בילדי המפונים שהגיעו לגוש עציון וללוות את איריס חיים, אמו של יותם חיים ז"ל שנחטף, ברח מהשבי ונורה בשוגג ע"י חיילי צה"ל. שלושת הגדולים המילואימניקים (בוגרי צנחנים, כפיר ויהל"ם) ואני מתחילים בהגנה התקפית בגבול לבנון, בהמשך יורדים למסדרון נצרים, ולסיום (לעת עתה) יוצאים להתקפה בלבנון. הרביעי לוחם דובדבן שנלחם ביישובי העוטף עד שחרורם, ואח"כ עם אחיו היהלו"מן כובש את דרום רצועת עזה. החמישית היא מפקדת חמ"ל תצפיות במילואים באוגדת עזה, יחד עם בעלה שבמודיעין האוגדה. והקטנה בסדיר, כמפק"צית בחוות השומר.