הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)תמו ימי החנוכה, וצום י' בטבת יחול בסוף השבוע. תחקירי צה"ל על יום פרוץ המלחמה מתחילים להיחשף. המטרה העיקרית של התחקירים היא להציג מה פעל כשורה, ומאידך גיסא את הפער בין מה שהיה צריך להיות ובין מה שלא קרה בפועל. מה גרם לכך לקרות, ומי נושא באחריות. יש לחשוף גם את הרובד התודעתי שהביא למחדל הגדול ביותר שאירע מאז הקמת המדינה. את הנעשה אין להשיב, אולם אנו תקוה שיופקו הלקחים הנכונים, שימנעו הישנות מקרים דומים בעתיד.
יש להניח שחלק לא מבוטל מהלקחים כבר הופקו בעבר, אולם למרבה הצער לא יושמו, בעיקר מפני שלא טרחו ללמוד אותם ולשמר את הזיכרון הארגוני. "הלקח העיקרי מההיסטוריה, שאין לומדים לקחים מההיסטוריה". כל אחד מנסה 'להמציא את הגלגל' מחדש, ולחשוב שבכך הוא מותיר חותם משל עצמו. אילו היו לומדים לקחים מהעבר, ניתן היה למנוע הרבה תקלות ומחדלים. אחת הסיבות שלא לומדים לקחים מהעבר היא המחשבה שעברו מאז שינויים רבים, והדברים אינם רלוונטיים להווה ולעתיד. מחשבה שציר זיכרון העבר אינו מתחבר עם ציר ההווה, ועם החלומות והחזון לעתיד. זו גם הסיבה מדוע לא מושקע מאמץ מספיק לשימור זיכרון העבר, ללימוד ההיסטוריה. טעות נפוצה היא לראות בעבר דבר ארכאי, ולא מקור השראה רלוונטי להווה ולעתיד. "עַם שֶׁאֵינוֹ זוֹכֵר אֶת עֲבָרוֹ הַהוֹוֶה שֶׁלּוֹ דַּל וַעֲתִידוֹ לוּט בַּעֲרָפֶל" [יגאל אלון ז"ל]. עם חפץ חיים מחנך את בניו לזכור את האירועים המכוננים שלו, את ערכי היסוד שלו, ואת דמויות המופת שהקדישו את חייהם והשפיעו על הצמתים החשובים בחייו. מעל לכל הוא זוכר את מפעלות ד' וחסדו באירועים המכוננים והגורליים בעברו. "לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ד' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ" (תהילים מו ט).
גם אם פרטים משתנים, העקרונות וטבע האדם, שנמצאים במוקד העשייה, אינם משתנים. כמו כן, השורשים של הרבה דברים בהווה ולעתיד מצויים באירועי העבר. ציר החלום והעתיד מחובר לציר הזיכרון. אם לא מודעים לכך, דברים רבים לא יובנו. בהתעלמות מלקחי העבר יש גם סוג של התנשאות ויוהרה, אמירה שאנחנו מעודכנים ומתוחכמים יותר. אדרבא, זיכרון העבר אינו מגמד אותנו ולא מפחית מערכנו, "איזה הוא חכם – הלומד מכל אדם" (אבות ד א). יש משהו פאתטי בכך שדור ההווה מנסה להמציא מחדש את הגלגל (גם אם בשינוי השם).
מו"ר הרצי"ה קוק זצ"ל הדגיש שהתורה מצווה עלינו ללמוד את ההיסטוריה, לשמר את זיכרון העבר ולהעביר אותו מדור לדור: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (דברים לב ז), ללמוד ולזכור את האירועים המכוננים של האומה ואבותיה. הם מקור של עוצמה אסטרטגית, ויסוד הקיום הלאומי, ויש לטפח אותם. בהקשר לכך הדגיש את חשיבות אמירת ה"זכירות" שמובאות בסידורים בסוף התפילה (שיחות בהעלותך תשל"ז). ביסוד הזיכרון ראה את ההבדל האמוני היסודי שבין ישראל לעמים (שיחות וישב תשל"ד).
בשבועות האחרונים אנו קוראים בתורה את הפרשיות של יוסף. תולדות חייו נעים במקביל על ציר הזיכרון של העבר, וציר החלומות לעתיד. יוסף חולם שני חלומות נבואיים: חלום האלומות – שמשתחוות לאלומתו, שמשמעו הנהגה ומלכות על אחיו, וחלום השמש הירח והכוכבים – שמשתחווים לו, שמשמעו חלום המלכות העולמית. יעקב מבין שמדובר בחלום נבואי ועל כן יש לזכור אותו: "ואביו שמר את הדבר" (בראשית לז יא), "ואביו שמר את דבריו בזכרונו" (רס"ג). "יעקב הבין שחלומות אלה מד׳ יצאו, והם מבשרים את העתיד להיות. על כן שמר־זכר את הדבר וקיווה שאמנם יעלה בנו זה לגדולה, שהחלומות רומזים עליה" (רד"צ הופמן שם, ובלק"ט שם).
אלו החלומות שבגינם הורד למצרים. המשך ציר החלומות היה כשנכלא בבית האסורים, נפגש עם שרי פרעה ופתר את חלומם. כאשר שר המשקים משתחרר, יוסף מתחנן שיזכור אותו, אך הוא שכח. לנוכח חלום פרעה, הוא נזכר, ואז יוסף ניצב בפני פרעה ופתר גם את חלומו, והתמנה למשנה למלך ששלט למעשה על כל האימפריה המצרית. יוסף מולך בזמן מאתגר, בתקופה של משבר אקלימי, כלכלי, וחברתי. בכך נסגר מעגל בציר החלומות. חלום האלומות – כאשר האחים משתחווים לו כדי לזכות ללחם, וגם בציר הזיכרון – "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וגו'" (בראשית מב ט). בכך מתחבר החלום עם הזיכרון, גם הזיכרון של יעקב שזוכר את חלום המלכות של יוסף. באמצעותו הוא מאמת את הבשורה שיעקב חי, את העגלות ששלח זיהה כעגלות מבית המלוכה (ספורנו). גם בציר חלום השמש הירח והכוכבים – נסגר מעגל, כאשר יוסף התמנה למלך במצרים, ואביו ובלהה יורדים אליו.
