אביטל דואן (עורכת משנה ב'שבתון', avital@shabaton1.co,il)במסדרונות הכנסת בשנים האחרונות ניתן לראות את הזוג הדס ויהודה גליק פועלים ללא לאות למען מטרה אחת: להשמיע את קולם של אלמנים ואלמנות צעירים המגדלים את ילדיהם היתומים. מאחורי פעילותם עומדת מציאות מורכבת – בישראל חיים נכון להיום כ-17,000 אלמנים ואלמנות צעירים המגדלים כ-30,000 ילדים יתומים, המתמודדים יומיום עם מערכת שאינה קשובה לצורכיהם. בחג החנוכה המשיך הארגון במסורת שלו וסיפק אלפי חבילות אור משמחות למשפחות הללו
ארגון אמי"צים (ראשי תיבות – אלמנים אלמנות יתומים צעירים) נוסד מתוך הבנה עמוקה של האתגרים הייחודיים העומדים בפני משפחות אלו. בני הזוג גליק, שהתמודדו בעצמם עם התאלמנות בגיל צעיר וגידול ילדים יתומים, משתמשים בכאבם האישי כמנוף לשינוי חברתי. הארגון מציב לנגד עיניו את הפסוק "יתום ואלמנה יעודד", כשהמילה "יעודד" מדגישה את העתיד ומשמיעה את קול המאמן שקורא "עוד, עוד, עוד!". ואולי במילות השיר המושמע ביותר בימים אלה: "יהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב".
אחת מפעילויות הדגל של הארגון היא חלוקת "חבילת אור" בחנוכה. מה שהחל לפני חמש שנים עם 350 חבילות בלבד, צמח השנה לכדי 5,000 חבילות אור המגיעות לילדים יתומים בכמעט 400 יישובים ברחבי הארץ, מאילת ועד רמת הגולן.
"'חבילת אור' מכילה הפתעות חדשות כל שנה", מספר יהודה גליק. "ההפתעה היא בעצם העובדה שמדובר בשילוב הבלתי ייאמן בימינו של תוכן ומסר עם גאדג'טים ומשחקים. היא מיועדת לילדים מגיל 3 ועד גיל 16 ומרגשת את כולם במידה שווה. הסוד טמון בשפה המיוחדת למשפחות היתומים, שפה שמעוררת את האמת הברורה לנו ופחות מקובלת בימינו: החיים חשובים יותר, הם הטוב והשפע שמגיע אלינו. המתים חשובים פחות ופחות משנים ליומיום של חיינו. מי שקורא את המשפט כאן מזדעק ואולי אף יפסיק לקרוא מכאן והלאה מרוב פגיעה, אבל האמת, האור והטוב אוהבים את החיים והחיים אוהבים אנשים. החיים הם האנשים. אנשים שפועלים ועושים ונותנים לחיים את שמם. האור מגיע לחיים בלבד והם שמתאמצים כל כך בכל יום כדי להפוך אותו ל'כי טוב'. תובנות של חיים ומוות מקופלות בתוך כל פריט ופריט בחבילה, בד"כ מיועדות לתת מודע בלבד ומדי פעם נאמרות בפירוש. מערך החלוקה האדיר מתאפשר הודות לרשת מתנדבים מסורה המונה מאות אנשים מקומיים/שכנים, שאנו קוראים להם 'התיקון המוסרי למילים של אלישע הנביא 'שְׁכֵנַיִךְ כֵּלִים רֵיקִים'".
לדוגמה, יש בחבילה כוס שתייה עם כפית ארוכה ושני חטיפי שוקולד "מקופלת". הכוס מיועדת לכאורה להכנת שוקו משוקולד טעים ומשמח. אבל על הכוס מאוירת בצבעוניות מפה מדינית של העולם עם שמות המדינות בעברית עם ניקוד. לאורך הכוס, יש גם כיתוב באותיות גדולות ולא מנוקדות: אמיצים לעולם. מי שמעמיק עשוי לגלות שבעברית המילה "לעולם" משמשת גם מקום וגם זמן, וניתן לקרוא את הכיתוב כאילו היתומים אמיצים מול העולם ובו בזמן הם אמיצים לעולם ועד. "הדו-משמעות במילה 'עולם' נוצרה בזכות הפעולה/התנועה הסיבובית הבלתי פוסקת של 'המקום/העולם', שמייצרת לנו את הזמן, יום, לילה, חודש, עונות, שנה…", מסביר יהודה. "כשאנחנו שומעים בשבעה את הביטוי הידוע 'המקום ינחם אתכם' אנחנו שומעים גם 'הזמן ירפא'. בהפוך על הפוך, כל מי שיודע להיות בעשייה, מוליד זמן חדש בעולם. לא הזמן של המתים שהלך לבלי שוב ומשאיר כאב עצום, לא זמן שהמתים ציוו לנו במותם חלילה, ולא הביטוי הברור פתאום 'להרוג את הזמן'. משמעות החיים מקופלת בעשיה של מי שחי. משפחות יתומים חוות כאב עצום של אובדן מגן, מדובר ב'פגיעת ראש' המשפחה. האפשרות שהכעס ישתלט והכלום ישלוט על משמעות החיים, כל כך זמינה ומתבקשת. כשילד פותח חבילת אור, הוא לא מקבל רק כוס עם כפית ושוקולד, הוא מקבל רבדים של עידוד שקורא לתת מודע שלו: אתה חכם, אתה מתוק, ואתה חי בעולם קסום ומופלא שאמא או אבא שחיים ודואגים לך, עמלים עליו בשבילך".
רק כשקוראים את התגובות הנרגשות של המשפחות על החבילות ניתן לעמוד במעט על עוצמת משמעות החבילה: "המתנות שלכם תמיד מדויקות," כותבת אחת האלמנות, "והמחווה של יחס אישי, חם ומכבד, נגעה עמוק בליבי. הפכתם להיות מסורת חנוכה… ההתלהבות מתחילה כבר מלראות את הקופסאות המדהימות!".
אלמנה אחרת כתבה: "כשערן נפטר, משהו בי ובילדים כבה. אבל משערן נפטר, זכינו לקבל חיבוק בכל חג חנוכה מעמותת אמי"צים. אתם היחידים שמחבקים משפחות לילדים שאחד ההורים הלך בטרם עת. תודה לכם עמותת אמי"צים ועליכם, היחידים שמצליחים להכניס אור בחג הזה".
אחת האלמנות כתבה באופן אישי למתנדבת שהביאה לה את החבילה: "אין מילים לתאר את התחושות שעלו כשבאת אלינו עם חבילת האור. ריגשת כל כך בתוך ים של אתגרים, כאב וגעגוע. החבילה הזו הגיעה בדיוק בזמן הנכון, כאילו שלחתם חיבוק חם ומחזק ישר אל ליבנו. החגים, שהיו בעבר מקור לשמחה ואור, הפכו לאתגר רגשי גדול מאז שרון בני הבכור התייתם. אך במעשה שלכם, הצלחתם להדליק עבורנו נר קטן של תקווה, אור ואכפתיות."
לארגון אמי"צים אין "תמיכות" ממשלתיות מפני שאין במדינת ישראל קטגוריה שנקראת "כל אלמנה ויתום" כפי שהתורה מגדירה אותם. התמיכות מופנות למושגי "רווחה" מוכרים כגון נצרכים ונזקקים במבחני הכנסה, ילדים בסיכון, ילדים באומנה או חולים לפי מבחני נכות. יש קטגוריות במדע, בחינוך ואפילו איכות הסביבה זוכה לתמיכות ממשלתיות, לא כן אלמנה ויתום.
"תורתנו לא הגדירה את האלמנה והיתום כ'נזקקים' או 'בסיכון'", טוען יהודה. "להפך – אין ולו פסוק אחד בתורה המזכיר אלמנה ויתום יחד עם העני, ואין ולו פסוק אחד המתאר ילד יתום בנפרד מאמו האלמנה. התורה מדייקת לנו שכל בית עם ילדים קטנים שנפטר בו אב או אם, זקוק לתמיכה מיוחדת מהחברה כדי להתרומם ולשגשג. בארגון אמי"צים אנחנו נאבקים בתפיסה המוטעית שלפיה בית עם ילדים שאיבד אבא או אמא צריך להגיע למצב סיכון כדי לקבל תמיכה. אנו רואים בכך אות קלון ומבקשים לשנות את זווית הראייה לכיוון התורני: משפחות אמי"צים זקוקות לתמיכה כדי להצליח בהתמודדות עם האתגר הגדול מכולם – לגדול ללא אבא או ללא אמא. אחרת, כאילו אנו אומרים: 'מי צריך אבא?'" ארגון אמי"צים חולם על מקום משלו שיהווה "המקום ינחם אתכם" – בית שכל אלמנה ויתום יהיו גאים להגיע אליו, כמו "בית הלוחם" המושקע לחיילים פצועים או "בית אורנית" המפואר, שאליו ילדים היו מגיעים כשהוריהם חלו בסרטן.
"אנו שואפים להמשיך ולפתח פעילויות ייעודיות המותאמות לייחודיות של משפחות היתומים בישראל – משפחות אמי"צים", מוסיף יהודה. "פעילויות הנוגעות בשבר שנוצר עם ההתייתמות, כאב משפחתי. פעילויות המכוונות לעתיד הילדים היתומים – להצלחה מעל ומעבר. במקום לשקוע יחד בתחושת 'אוי, אנחנו יתומים', אנו מתמקדים בגילוי הכישרונות המיוחדים של כל אחד ואחת, במציאת משמעות אישית וביציקת תוכן לזהות העצמית – כדי להצליח ולמצוא סיפוק בחיים היקרים שניתנו לנו".
