נס לא קרה לנו
karsten-winegeart
חג החנוכה, חג הגאולה, חג הניסים ה'תשפ"ה חלף עבר לו; ונס חנוכה הגדול לו התפללנו, לו קיווינו – לא קרה לנו. מאה החטופים, החיים והמתים, עדיין לא חזרו הביתה. אין לי מושג מה באמת קורה במו"מ, ואני מצר על עמיתיי העיתונאים המרבים לצייץ ו/או לדווח בכל כמה דקות על התקדמות או נסיגה במגעים. להבנתי, ככל שהעמימות בסוגיה תהיה גבוהה יותר, ורק אלה שבאמת צריכים לדעת יידעו – כך גדל הסיכוי לאיזשהו פתרון חיובי בנושא הכל כך כאוב הזה. כמו לרוב רובה של האוכלוסייה, והתקשורת בכלל זה, אין לי ולנו הכלים לדעת מה נכון יותר, מה טוב יותר. וכבר למדנו שגם כוחות הביטחון והממשלה – טועים ונכשלים. אבל מה שכן ברור הוא שצריך להתקדם עם מה שיש. וגם ברור שכל יום שלא מתקדמים, מסכן עוד ועוד חיים של חטופים שעדיין – יש לקוות – בחיים. עוד ברור שמדינת ישראל ללא החזרת החטופים, לא תהא אותה מדינת ישראל. הקיטוב בעם יעמיק לממדים שמפחיד לחשוב עליהם. ברור כשמש. החטופים צריכים להעסיק את קברניטי המדינה בוקר, צהריים, ערב ולילה. ללא הפסקה. בתקווה שהתפילות שלנו יעזרו.
פוליטיקה בגרוש
הצטרפותו של גדעון סער לממשלת נתניהו הייתה הוכחה, למי שהיה זקוק לכזו, שסער לא מתכוון להיפרד כל כך מהר מהזירה הפוליטית. הוא ידע שיקבל בראש מחבריו לשעבר באופוזיציה על שנטש אותם לאנחות והלך ליהנות מכורסת עור הצבי של שר החוץ, אבל חשבון פוליטי הוא יודע לעשות, ומשקל הפלוס עלה על המינוס, בעיניים שלו. להבדיל מפרשנים ה'מתרגשים' מכך שרשימתו אינה עוברת את אחוז החסימה כמעט בכל הסקרים כולם, הוא ממש לא מתרגש אלא לומד. לא עובר, ובגדול, לבד? "יש לי ארץ אחרת". הליכוד, שפעם היה ביתי, יהפוך להיות מבצרי. כן, סער מכוון לגדול בליכוד. כמה שיותר גבוה. אחרי עידן נתניהו, כמובן. זו אינה פרשנות או קונספירציה שלי. אמר זאת מקורבו חיליק אטיאס, בריאיון שנתן לרדיו 'קול ברמה'. אטיאס הבהיר שם שגדעון סער מכוון עצמו לכך שביום שאחרי נתניהו הוא יתמודד על ראשות הליכוד ומאמין שיזכה בראשות התנועה. רק אחרי נתניהו. מולו, הוא לא יתמודד. העובדה שגדעון סער לא התנער מייד מהדברים שאמר מקורבו יכולה להצביע כי מגרונו דיבר. בעיניים שלי, יהיה לו מאבק קשה מול שר הביטחון, ישראל כ"ץ, האיש הכי נאמן לביבי, שלתחושתי, נתניהו מכין אותו להיות מחליפו וממשיך דרכו. יהיה מעניין.
ואם בחזרתו של סער לליכוד עסקינן, הוא לא בא לבד. יש את אלקין, יש את סגנית השר שרון השכל, והנשמות הטובות מדברות על שני שריונים בליכוד לחברי סיעתו של סער. הוא לא מבקש שריון לעצמו. הוא סומך על חברי המרכז. וכצפוי, האפשרות לשני השריונים האלה כבר הדליקה שם כמה חברי מרכז. ואיך לא, חה"כ טלי גוטליב בין המקדימים במצווה. בציוץ שהעלתה כתבה בין השאר: "מילא לקצר פז"מ לגדעון סער ולאפשר לבוחרים לומר את דבריהם, אבל למה לשריין מקום לאלקין ולאיש לא ידוע ממפלגתו של גדעון סער? למה מגיע להם הפרס הזה? מבחינתי, כניסת סער לממשלה נעשתה לצורך חיזוק גוש הימין. למפלגת סער שבקושי עברה את אחוז החסימה זה היה דפיברילטור….בוחרי הליכוד הם לא אשפה ולא בבונים. בגדו בהם, זילזלו בהם, גררו אותם למערכות בחירות ועכשיו יכפו עליהם שיריון למי שדיבר בגנותם ופעל נגדם?", תוהה/קובלת גוטליב, והוסיפיה: "לא אסכים לשיריון 2 חברי מפלגת סער ברשימת הליכוד". מה כן? קיצור פז"מ גם לאלקין, לכל היותר. משעמם לא יהיה שם.
לא צריך שתסתכל לי בעיניים
"אין לי איך להסתכל להם בעיניים. אבל אני רואה את המחיר שהם משלמים ביציאה מהדת, וזו התשובה לשאלה למה אני לא נמצא שם", אמר ח"כ יצחק פינדרוס מ'יהדות התורה', על המחיר הכבד שמשלם הציבור הדתי לאומי במלחמה. בעיניים שלי, אנחנו ממש-ממש לא צריכים שתסתכל לנו בעיניים. חשוב הרבה יותר שתעמוד מול המראה, תסתכל לעצמך בעיניים, ותשאל את עצמך: ככה מתנהגים? "האחיכם ייצאו למלחמה ואתם תשבו פה"? זה מוסרי? זה ישר? זה הוגן? ואיזה תירוץ עקום הבאת. חסרים דתיים שנכנסים לצבא ויוצאים ממנו דתיים ואף דתיים יותר? חסרים צעירים חרדיים שלא התגייסו והורידו את הכיפה? כמה חול לזרות בעיניים של כולם. די, הגיע רגע האמת: אתם לא מתגייסים כי ככה חונכתם מאז ינקתם משד אמכם. גדלתם בגטו, 'תן לי יבנה וחכמיה', ומה שקורה מחוץ לחומות לא עניין אתכם, למעט הרגע שגיליתם את התקציבים והג'ובים. חלקכם היו רוצים להתגייס, אבל פוחדים מהרבנים, מהשכנים וממה יאמרו. אתם פשוט לא רוצים להיות חלק. זו האמת, לפחות בעיניים שלי (הדברים של פינדרוס נאמרו בכנס המכון הישראלי לדמוקרטיה).
"יצחק פינדרוס, איזה תירוץ עקום הבאת. חסרים דתיים שנכנסים לצבא ויוצאים ממנו דתיים ואף דתיים יותר? חסרים צעירים חרדים שלא התגייסו והורידו את הכיפה? כמה חול לזרות בעיניים של כולם"
שווה לבחון
מודה, נוכח הקומבינות, המחטפים, 'תפירות' המכרזים והג'ובים ושאר מרעין בישין המזוהים מאוד עם המפלגות החרדיות, וקצת אחריהן המפלגות הדתיות (תדמית ששטיפת המוח של התקשורת מלבה אותה, בעוד במציאות אין כמעט מפלגות נקיות מהעניין הזה) – גם אני, כל אימת שמתעוררת דרישה מגורם ממסדי דתי לתוספת תקנים, מייד אני נדרך ויוצא לי כמעט כל האוויר מהריאות. אבל השבוע, אולי באווירת חג החנוכה, הייתי סובלני יותר לעניין, כששמעתי את הריאיון של הראשל"צ הרב יצחק יוסף עם ישי כהן ב'כיכר השבת'. הרב יוסף טען בעניין זה כי יש להוסיף 150 דיינים למערכת. קלטתם? 150!!! תשאלו כמה יש היום? 90. כלומר, תוספת של 66%. נשמע הזוי, וסביר כי גם הרב עצמו לא מפנטז לתוספת כה גדולה של דיינים. אבל, כשמנתחים את הנושא, כפי שעשה הרב, נראה כי בהחלט יש מקום לבחון תוספת משמעותית של דיינים. הנה הנתונים כפי שמסר: בקום המדינה היו 80 דיינים. כיום, כשמספר היהודים במדינה גדל פי 15 מאז, מספר הדיינים המכהנים הוא 90 בלבד. "איך יכול להיות שעיר כמו ראשון לציון אין בה בית דין, היא העיר הרביעית היום בגודלה בישראל. צריכים לנסוע לתל אביב. בבת ים אין בית דין, בחולון אין בית דין, ברמת גן אין בית דין – כולם מסונפים לתל אביב. ומה קורה בתל אביב? יש עומס גדול, והדיינים נופלים מהרגליים. הם לא יכולים לעבוד בצורה כזו, צריכים להוסיף בתי דין". מיותר לספר לכם בכמה גדל מספר השופטים.
עוד טוען הרב יצחק יוסף: לכל שופט יש יועץ משפטי, למה לא יוצמד לכל דיין רב תלמיד חכם עם כושר לדיינות שהוא יהיה עוזר הלכתי? "אנחנו נשנה את כל המערכת אם יהיה דבר כזה", הבטיח. הרב גם קובל על כך שבמדינת היהודים, שני יהודים שרוצים בענייני ממונות דין תורה, נאלצים ללכת לבתי דין פרטיים. "לא יכול להיות דבר כזה. צריך לאפשר להם גם במערכת הממשלתית דין תורה, אם שני הצדדים רוצים בכך. זו דמוקרטיה" (ואני הקטן מסכים עימו). הרב הראשי יצחק יוסף, שהמגרש הפוליטי אינו זר לו, מבין שהדבר תלוי במפלגות בכנסת – דתיות וגם אלו שאינן דתיות. "אני צריך שהם יעזרו לי. התחלתי לדבר איתם, ואני מקווה שהם מבינים ושהם יעזרו לי. אקרא בקול גדול על הנושא הזה", אמר. אני מעריך שגם על תוספת של 20 דיינים יברך כבודו ב'הלל' שלם. משך שנים, המכשול המרכזי במינוי דיינים היה המאבק בין המפלגות החרדיות האשכנזיות, לחרדיות הספרדיות ובתווך ה'סרוגות'. או אז נולד מפתח של שליש, שליש, שליש. שיפתרו המפלגות האלה את הבעיות בתוכן, יהיה קל יותר להשיג את התקנים. איך אומרים? צדקה תתחיל מבית.
הבו לנו רבנים, והרבה
בירושלים, תל אביב, חיפה, באר שבע, נתניה, רמת גן, ראשון לציון, הרצליה, כפר סבא, בית שמש וראש העין – אין רב עיר. ברוב המקומות זה ככה כבר שנים. מן הסתם, יש תושבים שם שכבר אינם זוכרים מתי היה, ובטח מי. התושבים מסתדרים ללא רב ראשי? כן. מי שצריך רב מוצא את הדרך לרב שכונה, רב בית כנסת או רב כלבבו. מי שלא צריך רב, מרגיש שגם אינו צריך רב ראשי לעיר. ובכל זאת, זה תקין שבכל כך הרבה ערים, בהן גדולות, אין רב ראשי, למרות שהחוק קובע שאמור להיות? לא בטוח שתקין; חסכוני – כן.
אגב, בחלק מהמקומות האלה אין רב עיר כי ראש הרשות המקומית לא מעוניין שיהיה, ולכן מטרפד כל ניסיון לקדם מהלך שכזה. יש ערים שאין רב עיר בהן בגלל מלחמות היהודים, לא כל היהודים, אלא בין אלה הבוחשים בקדירה, משפחתולוגיה או מפלגתולוגיה או תת-מגזרילוגיה. בקיצר, בגלל ש'גם לי, גם לך לא יהיה'. מוכר לכם?
ובכן, אחרי הסאגה של בחירת רבנים ראשיים לישראל, שידה של ש"ס והחרדים הייתה על העליונה, הולכת להתפתח מערכה חדשה, הפעם על רבנות ירושלים, בירת ישראל. אני מהמר, על בטוח, שזו סנונית ראשונה, שרבות יבואו בעקבותיה בתוך זמן קצר. הפוליטיקאים האוחזים במוט מבינים שחייבים להספיק כמה שיותר, לפני שיתרחשו עלינו בחירות, רחמנא ליצלן, ואז לך תדע מי יהיה שר הדתות של מדינת ישראל. למי ששכח, פעם אפילו יוסי ביילין היה שר דתות לאיזו תקופה. ובכן, ירושלים תחילה. דביר עמר פרסם בערוץ 7 כי שר הדתות מלכיאלי פנה במכתב לראש העיר משה ליאון בבקשה לבחור נציגים לוועדת הבחירות שתנהל את תהליך בחירת רבני העיר. זהו, כידוע, צעד ראשון, מתחייב עפ"י החוק, בדרך לבחירות עצמן. אם תרצו, זו 'יריית הפתיחה' (לא ממש, כי ה'מקורבים' כבר פעילים מתחת לרדאר) לקרבות בין המחנות, המפלגות, המגזרים – מה שתרצו. קריאת השכמה לדילים בחדרים אפופי עשן או בלובי של מלון זה או אחר. תן לי תמיכה באשכנזי, תקבל את הספרדי, ולהיפך (ריבונו של עולם, בשביל מה צריך שניים?! מ"ז). דביר עמר הביא בערוץ 7 גם כמה שמות של כאלה שיתמודדו. חלקם נראו לי הזויים, לכן לא הבאתי, אפילו לא בשמו. מי שממש לחוץ בעניין, שיראה באתר ערוץ 7. בתקווה שהאתר שם לא יקרוס בגלל העומס של קוראי הטור הזה…
שקיפות ויהדות הולכות יחדיו
גפ"ן הוא תקציב ייעודי לפעולות העשרה בבתי הספר. כל גוף שמעוניין להציע את שירותיו בעבודה עם ילדים במסגרת בית הספר, חייב להיות מצויד באישור של גפ"ן במשרד החינוך, שבדק את מהות הגוף הזה ומה הוא מציע. רק אז, ורק אם מנהל/ת ביה"ס מעוניינים – אפשר להתחיל לעבוד. סגן השר אבי מעוז, שקיבל תקציב לא קטן לפעילות, מכניס דרך אותו גפ"ן מגוון פעילויות בבתי ספר, בדגש על שאינם דתיים, כדי לחשוף את התלמידים ליהדות. הכל כמובן באישור המנהלים. אלא שיש מקומות שחלק מההורים מתנגדים גם לקצת היידישקייט הזה, ובגיבוי עמותה או שתיים שהציבו לנגד עיניהן להתנגד לכל מה שנוגע איכשהו ליהדות, יוצרים פרובוקציות מקומיות ואף פונים לערכאות. כמובן, העימותים האלה מספקים פרנסה גם לבתי המשפט. לאחרונה, הגיעו בבית המשפט המנהלי בירושלים לפשרה לפיה משרד החינוך יפרסם עד יולי את תוכניות הלימוד החיצוניות לשנת תשפ"ד שרכש כל בית ספר מתקציב גפ"ן , וכך יפורסמו הנתונים מדי שנה. שהכל יהיה שקוף. העותרות – עמותת ישראל חופשית והתנועה לחופש המידע – לא מסתפקות בכך ועתה טוענות כי הפסיקה הזו מייתרת לגמרי את התקציב שקיבל אבי מעוז לפיקוח על התוכניות החיצוניות שנכנסות לבתי הספר. אנחנו בעד שקיפות מלאה, ואנחנו גם בעד הכנסת יידישקייט גם למוסדות החינוך שאינם דתיים בהגדרה. רק טוב ייצא מזה. לכולם.
כשמגיע, מגיע
אפשר שלא לאהוב את השקפתו של השר איתמר בן גביר, אפשר לסלוד מהתנהלותו הפוליטית, אפשר הכל. אבל, מה לעשות, לפעמים הוא גם עושה דברים טובים. אחד מהם – הפסקת שירותם של חיילים וחיילות בסדיר בשירות בתי הסוהר. מאז החל העניין הזה, כהוראת שעה, שחודשה וחודשה וחודשה, מאז שנת 2005, שירתו כ-6,000 חיילות וחיילים בסדיר בשירות בתי הסוהר. זוכרים את הפרשיות שהתפוצצו על אלימות מילולית ואף פיזית שהפעילו מחבלים כלואים בכלאית, חיילת צעירה בסדיר? זוכרים את הסיפור על רומן שנרקם בין חיילת-כלאית צעירה לאחד המחבלים הכלואים? בן גביר, השר, החליט לעשות לזה סוף (מן הסתם כל אמא ששולחת את בתה לצבא תודה לו על כך), והחל לפעול לסיים את העניין הזה של שירות חיילים בסדיר בבתי הסוהר. חייל? חיילת? מקומכם בצבא. נטו. (כזכור, בגיליון האחרון דיווחנו שהשרה אורית סטרוק דורשת שכך יהיה גם עם חיילות מורות: שחיילות יהיו חיילות, ומורות יהיו מתנדבות השירות הלאומי).
כך או כך, בשבוע החולף נגמר הסיפור הזה, עם סיום שירותם שם של חבר'ה בסדיר. ותתפלאו, כ-60 לוחמי כליאה שסיימו שירות חובה בשירות בתי הסוהר, בחרו להמשיך בשירות קבע משמעותי בארגון. המעבר למערך מקצועי המתבסס על תקני הקבע בלבד, צפוי, כך לפי הארגון, להביא לשיפור משמעותי ברמה המקצועית של הסגל, לצד חיזוק היציבות התעסוקתית בארגון. אז מה יש לשושבין, השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, לומר? "שמח שהובלתי את המהלך להוצאת משרתות משירות מול אסירים ביטחוניים, מתוך מחויבות לשמור על כבודן וביטחונן. נמשיך לפעול בנחישות למען ביטחון אזרחי ישראל ושמירה על ערכינו". אז גם אם קשה, כשמגיע – אנחנו נותנים. בן גביר, יישר כוח. על זה, נטו. ביקורת וחריפה, יש ב"ה מלוא הטנא, על דברים אחרים שלו. לא חסר.
