רגע אחרי הניצחונות הגדולים של עם ישראל ורגע לפני החלוקה של הארץ לנחלות, בא פרק י"ב בספר 'יהושע' ונותן לנו את רשימת החיסול שמתחילה עוד מימי משה. החלק הראשון מתאר את כיבושי משה בעבר הירדן המזרחי, וניתן לראות שרשימת שמות המלכים נועדה גם לקבוע את גבולות שטחה המזרחי של הממלכה החדשה. יחד עם זאת, כשעוברים לכיבושים של ספר 'יהושע', מוזכרים 31 מלכים לכאורה בלי סיבה מסוימת.
מעבר לכך, צורת הכתיבה יכולה להזכיר שירה וגם את הספירה של הזיית הדם ביום הכיפורים:
מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם אֶחָד, מֶלֶךְ חֶבְרוֹן אֶחָד.
מֶלֶךְ יַרְמוּת אֶחָד, מֶלֶךְ לָכִישׁ אֶחָד.
מכאן מבינים שיש פה מעמד מעט אחר. רשמי יותר. מעניין לחשוב לאיזה צורך נאמרת הרשימה הזאת, מה הצורך לספור ומדוע יש הבדל בינה לבין הרשימה של כיבושי משה.
בעיניי, יש הבדל עקרוני בין שני סוגי הכיבושים. השטח של עבר הירדן הוא הרחבה של הארץ שמוגדרת ע"י הים והנהר, יתיישבו שם השבטים שביקשו לגדל את המקנה ולא להיכנס לגבולות הפנימיים יותר של הארץ. בכיבוש של יהושע יש רמה גבוהה יותר של חשיבות. מעבר לשטח, יש כאן מחיקה של התרבות האלילית שמיוצגת ע"י המלכים.
כאשר אדם או צוות מסיימים משימה, יש עניין לערוך תחקיר ומשוב. לרוב, כאשר המשימה עלתה יפה, המשוב יהיה בדמות פרגון ואולי גם שכר, וכאשר המשימה נכשלה או לא עבדה כמתוכנן, התחקיר יכיל בתוכו מסקנות ואולי גם ענישה. למרות שמשוב מדבר על דברים שנעשו בעבר, מודלים חדשים יותר מנסים לשים את הפוקוס דווקא על העתיד ולהשתמש באירוע שקרה בעבר לצורכי למידה להמשך. מחקרים מראים שהלמידה יכולה להיות איכותית כאשר שמים דגש דווקא על ההצלחות, ומנסים מנקודות החוזק למצוא את היעדים הבאים. זה נקרא "חקר מוקיר".
כאשר העם מונה את רשימת המלכים, אחד ועוד אחד ועוד אחד, אנחנו מציינים את התרבויות שהכרתנו, את העבודה הזרה שהורדנו מהשטח. הכיבוש עד כה היה מובן מאליו – עלינו להעיף מהשטח את העמים שהיו בו כדי שיהיה לנו בית ומקום לגור בו. בפרק הבא, עם ישראל יתחילו להתנחל ולשבת בביתם, ודווקא במקום הזה חשוב ללמוד מהניצחונות הגדולים ולחדד את המטרות להמשך. יש עמים שעוד נותרו, עבודה זרה עוד קיימת וכמובן יכולה לחזור ולכבוש מקום בלבבות. העבודה עוד לא תמה, ועל העם לא להיכנס לשאננות כעת כשהם מתחילים את ההתיישבות בארצם. להפך, עליהם לקחת תנופה ולהמשיך הלאה.
