הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)בקורסים בצבא למדנו ולימדנו, שאחד מתפקידיו של הצבא הוא לאפשר לדרג המדיני את התנאים המיטביים להשגת היעדים המדיניים. במלחמת 'חרבות ברזל' היה על הדרג הצבאי לפעול באופן שניתן יהיה לממש את כל שלוש מטרות המלחמה שהדרג המדיני הגדיר בראשיתה, תוך גישור על המתחים שביניהם: חיסול התשתית הצבאית של חמאס, הסרת שלטונו ברצועה, ויצירת התנאים להחזרת החטופים.
מצופה היה מהדרג הצבאי, שאחרי 15 חודשי לחימה ישיג את היעד של השבת החטופים ע"י הפעלת מנופים צבאיים ותודעתיים, מבלי לוותר על השמדת התשתית הצבאית והשלטונית של חמאס. אולם, זה לא קרה. נכון להיום, השבת חלק מהחטופים תיעשה על פי תכתיבים שטניים של חמאס, מעמדו הצבאי והשלטוני יתחזק, וחלק מהישגי הלחימה של צה"ל שהושגו במחיר כבד ייפגעו. חמאס ייתפס בעיניו ובעיני העולם הערבי כמנצח, שלא נכנע ולא ויתר על דרישותיו למרות המכות הקשות שספג.
בנאום לאומה במוצ"ש התחייב ראש הממשלה להשגת כל יעדי המלחמה מייד בתום השלב הזה, שיימשך כחודש וחצי, ובכלל זה חזרה ללחימה. מעין הזדמנות שנייה להשגת היעדים שלא הושגו בשלב הראשון, כולל השבת כל החטופים. זו הזדמנות גורלית. לא תהיה הזדמנות שלישית. אם לא יושגו במהלכה כל המטרות, לא יושג ניצחון במלחמה. אי עמידה במטרות לא תסולח. היא תגרור פגיעה בהרתעה ששוקמה, תזמין תקיפות קטלניות נוספות בעתיד ותגרום עוול ללוחמים שמסרו את נפשם בלחימה.
ההבטחה של ראש הממשלה נותנת תקווה מסוימת, אולם, צריך להודות שיהיה קשה לממש אותה. לחמאס יש קלף חזק של ההחזקה בשאר החטופים, והוא הוכיח שהוא יודע להשתמש בו בכישרון שטני, לשם כך הוא חטף אותם מלכתחילה. הוא אומן ההיתול בדעת הקהל בארץ, והוא ימשיך לעשות זאת, להתיש ולמשוך זמן ללא עכבות. מנגד, יש אמירות סותרות ביחס לגיבוי האמריקאי: מצד אחד, דרישה לסיום המלחמה בהקדם; ומצד שני, הצדקת הדרישה להשמדת חמאס. כדי שההזדמנות השנייה לא תוחמץ וצה"ל יחדש את הלחימה, נדרש שינוי בקרב הדרג הבכיר שלו, שינוי תפיסתי ופרסונלי.
הרמטכ"ל הודיע זה מכבר שהוא לוקח אחריות. מצופה ממפקד לתת דוגמה אישית, במיוחד לאחר כישלון חמור שכזה, לקיחת אחריות לא בדיבורים אלא במעשים, אלו הערכים שעליהם גדלנו ועליהם גידלנו דורות של לוחמים ומפקדים. כמה מהמפקדים כבר מימשו זאת. הדרג הבכיר העתידי של צה"ל צריך להיות כזה שמוכוון להתקפיות, ליצירתיות ולהשגת הכרעה חד-משמעית. בלעדיהם, חלילה, עלולה גם ההזדמנות השנייה להיות מוחמצת. הדרג המדיני יהיה חייב להגדיר עוגנים מחייבים לחידוש הלחימה: פרמטרים ולוחות זמנים, מתי ייחשב שלא עמדו ביעד, שיצריך פעולה צבאית להשגת המטרות.
למרות התמונה המורכבת, עם ישראל, מלומד במורכבות הזו משחר עלייתו על במת ההיסטוריה. בסוף הפרשה הקודמת ובתחילת פרשתנו, אנו קוראים על שלב משברי בתהליך הגאולה והיציאה ממצרים. עם ישראל האמין במשה והתמלא תקווה גדולה. אולם, במקום שתתקדם היא נקלעת למשבר. לאחר הפגישה עם פרעה, הוא מחמיר את תנאי השעבוד. השוטרים מעם ישראל הוכו, כי לא הצליחו לעמוד בכך, ופנו אל פרעה בבקשה להקל בדרישות, אולם פרעה לא נענה. ביציאתם ממצרים הם פוגשים במשה ובאהרון ומבקרים אותם בחריפות: "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ד' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ" (שמות ה, כא).
השלב הראשון של הגאולה נקלע למשבר, נסיגה במקום התקדמות. משה מתלונן לקב"ה: "וַיָּשָׁב משֶׁה אֶל ד' וַיֹּאמַר ד' לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי. וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" (שם כב). עפ"י חז"ל, משה גם נאלץ לברוח למדיין למשך חצי שנה (שה"ר פ ב). המורכבות יצרה תסכול, שבר וייאוש בקרב עם ישראל. אולם, אז נוצרה הזדמנות שנייה: "'דומה דודי לצבי' מה צבי נגלה וחוזר ונכסה ונגלה כך גואל הראשון נגלה וחוזר ונכסה ונגלה" (שם), מכאן המשיך תהליך הגאולה והמכות ברצף עד היציאה ממצרים. "כי רצה הקב"ה להיות הגואל נכסה מהם זמן מה, ואחר כך יחזור להגלות וכל זה לעניין מופלא. וכו'. וכל זה להעלות הגאולה שאי אפשר שתבוא הגאולה שהיה מעלה עליונה בפעם אחת" (מהר"ל גבורות ד' ל).
זו דרכה של גאולה, אז והיום. לא הכל רציף, יש משברים בתהליך, אולם לאחר כל משבר יש הזדמנות שנייה: "וכל מי שהוא עוקב את סדרי הישוב, מראשית צעדיו עד עכשיו, יכול הוא להראות בחוש, איך שמכל ירידה אשר סבלנו נצמחה אח"כ עלייה והתפתחות יותר גדולה, וצעד של דליגה לטובה יצא מכל משבר" (הרב קוק זצ"ל, במאורעות תרפ"ט, מאמרי הראיה עמ' 360). גם כיום אנו מקווים שההזדמנות השנייה לא תוחמץ.
