פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)מנהג עתיק יומין הוא בישראל לומר את פרשת העקידה בכל יום. מנהג זה מובא להלכה בסימן הראשון בשולחן ערוך, ונימוקיו בָּאִין עימו ב"בית יוסף" על אתר: "וטוב לומר [=בכל בוקר] פרשת העקידה ופרשת המן ועשרת הדיברות… כדי לזכור זכות האבות לפני הקב"ה, וגם להכניע יצרו לעבוד את ה' יתברך כמו שמסר יצחק נפשו".
למרבה הצער, בחודש האחרון לא היינו זקוקים ל'תזכורת' מעין זו. 1,400 'עקידות', לא עקידה אחת, נגלו לנגד עינינו. וזאת הפעם, לא היה מלאך שיציל ויצווה על העוקֵד "אל תשלח ידך אל הנער".
מעשה עקדת יצחק, הניצב במוקד פרשתנו, מעורר שאלות ותהיות אינספור – תיאולוגיות, הגותיות, אמוניות ומוסריות. ודומה שגם לאחר כל התשובות במהלך הדורות, עדיין נותרו תמיהות ותהיות.
הכיצד זה יכול הקב"ה, "א-ל רחום וחנון, רב חסד ואמת", לצוות על אב לשחוט את בנו יחידו אשר אהֵב? מה פשר ניסיון גדול זה? והכיצד יכול בן אנוש, אב רחמן כאברהם אבינו, שסיכן וחירף נפשו כדי להציל את לוט בן אחיו ונאבק עם הקב"ה כדי להציל ולו חלק מאנשי סדום שהיו "רעים וחטאים לה' מאוד", להימנע מכל ניסיון לסכל את הגזרה, ולמצער להטיח דברים כלפי מעלה, ובמקום זאת לציית לצו שניתן לו להעלות את בנו לעולה על המוקד, תוך אמירת מילה אחת בלבד: "הִנְנִי!"?
עיון בדברי חז"ל עשוי להעצים את התמיהה עוד יותר. לפי המדרש (סנהדרין פט, ע"ב), ניסיון העקידה – והוא הניסיון האחרון מתוך עשרת הניסיונות שבהם נתנסה אברהם, והקשה שבכולם – לא נועד בעיקרו לתכלית נשגבה, אלא בעיקר לסכור פיהם של דוברי שקר: "קח נא – אין נא אלא לשון בקשה. אמר לו: בבקשה ממך, עמוד לי בזה הניסיון, שלא יאמרו הראשונות לא היה בהן ממש. 'ויהי ביום השלישי' – ולמה ביום השלישי? שלא יאמרו אומות העולם היממו [=היכה אותו בהלם], והלך ושחט את בנו, שאילו היה [אברהם] בדעתו, לא היה שומע לו להקריב את בנו" (תנחומא).
וכאן הבן, ועימו כל האבות והאימהות שעקדו את בניהם, שואלים: וכי בגלל "מה יאמרו הגויים", על אב ואם לעקוד את בנם, להקריב את יחידם, את יצחק, שעתיד להמשיך את השושלת?
כמו בסוגיות תיאולוגיות קשות אחרות, דומה שגם במקרה זה לא לכל שאלה יש תשובה. לא נותר לנו אלא לנסות ולהתנחם נחמה פורתא בהבטחה שהבטיחנו הקב"ה, שלא תחזור ריקם (ירושלמי תעניות ב, ד):
"אמר אברהם לפני הקב"ה: ריבון העולמים! גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני, היה לי מה להשיב ולומר לפניך: אתמול אמרת לי (בראשית כא) 'כי ביצחק יקרא לך זרע', ועכשיו את אומר (בראשית כב) 'והעלהו שם לעולה'? חס ושלום, לא עשיתי כן, אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונך. כן יהי רצון מלפניך ה' אלוקיי, שבשעה שיהיו בניו של יצחק בני נכנסים לידי צרה ואין להם מי ילמד עליהם סניגוריא, אתה תהא מלמד עליהם סניגוריא. 'ה' יראה' – את נזכר להם עקידתו של יצחק אביהם ומתמלא עליהם רחמים. מה כתיב בתריה [=לאחר מכן]? 'ויישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אַחַר נאחז בסבך בקרניו' וגו'. מהו 'אַחַר'? אמר רבי יודה בי רבי סימון: אחר כל הדורות עתידין בניך ליאחז בעוונות ולהסתבך בצרות, וסופן להיגאל בקרניו של איל הזה, שנאמר (זכריה ט) 'וה' אל-הים בשופר יתקע והלך בסערות תימן'. רבי חונה בשם רבי חיננה בר יצחק: כל אותו היום היה אברהם רואה את האיל נאחז באילן זה וניתור [=ומנתר] ויוצא, נאחז בחורש זה וניתור ויוצא, נאחז בסבך זה וניתור ויצא. אמר לו הקב"ה: אברהם, כך עתידין בניך נאחזים בעוונות ומסתבכין במלכויות: מבבל למדי, ממדי ליוון ומיוון לאדום. אמר לפניו: ריבון העולמים! יהיה כן לעולם? אמר לו: וסופן להיגאל בקרניו של איל הזה, 'וה' א-להים בשופר יתקע והלך בסערות תימן'".
בשורות טובות, ישועות ונחמות
(וירא תשפ"ד)
