הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)תנו לילדים ללמוד. למעשה אין מדובר עוד בילדים. מדובר בבחורים, שהתחילו השבוע עוד שנה מוצלחת ומבורכת של לימוד בישיבה. הם כבר עומדים ברשות עצמם, ואף שבמשפחות הם קרויים עדיין ילדים – הם כבר "בחורים" ! הכרעתם ללמוד בישיבה ולהמשיך בה היא האחת החשובות ביותר שהם ייעשו במהלך חייהם. אין זה משנה אם מדובר בלימוד במסגרת מכינה או ישיבה, עם הסדר או בלעדיו, מהזרם הזה או מזרם אחר – תלמוד תורה כנגד כולם, וביסוד חייו של האדם מישראל עומד תלמוד תורה וההשתעבדות לו. הישיבות כולן בנויות כמערכת סגורה וטוטאלית. הדימוי הטוב ביותר המתאים לישיבה הוא "תבת נח". מסביב יהום הסער, אך עולמה של ישיבה מנותק ממנו. אין מדובר באידיאולוגיה של התנתקות, או במציאות חיים מתמדת. בודדים בלבד מבין הלומדים בישיבה יאמצו אותה כדרך חיים מתמדת, ויצטרפו בכך אל שורת מלמדי התורה, מעביריה מדור לדור ופוסקי ההלכה. אלה יהיו המיוחדים שבחבורה. רוב הלומדים בישיבה יחיו במהלך חייהם חיים של תורה ועבודה, וילכו בכך בדרכם של חז"ל שלימדו על חובת שילוב של מלאכה ותלמוד תורה. ברם, בשנים בהם הם מצויים בישיבה, הם נמצאים בעולם אחר לחלוטין – עולם של התמכרות מוחלטת לאידיאל אחד בלבד, והוא תלמוד תורה. מן הבקר עד הערב, מיום ראשון ועד מוצאי שבת, מתחילת השנה ועד אחריתה – רק לומדים תורה. הלומד בישיבה מאמץ לו בקנאות ובקפדנות את האיסור לבטל תורה ולעסוק בכל דבר אחר. מי שאינו מצליח לעמוד במלוא המשימה נאלץ לעיתים לנוח מעט ולהרחיב נפש, אולם לא זהו המצב הרגיל והיסודי. מובן שצריכים כוחות גדולים לצורך כך, ויש שאינם עומדים במשימה ולהם צריך לסייע ולקשור אף אותם לעולמה של תורה, אולם האווירה הבסיסית היא אווירה תובענית מתמדת. בישיבה נפגשים עם המסורת הארוכה של תלמוד תורה ועם גדולי התורה – בין אלה החיים עמנו היום ובין אלה שאנו לומדים את משנתם מתוך דברים שהותירו בכתב או במסורות בעל פה.
פירות תלמוד התורה באופן כזה ניכרים לעין כל. אדם שלמד בישיבה והקדיש את זמנו לתורה קושר את עצמו בה ומהפך את עולמו הפנימי. אין היא נתפשת בעיניו כתופעה תרבותית או כנספח לחייו, אלא היא נקשרת בו קשר בל יינתק, ושמורה בכל אישיותו. הלימוד הנכון בישיבה מפתח מחשבה תורנית, עצמית, ביקורתית, אנרגטית, צנועה וקדושה, וכל אלה יחד חוברים לבניית אישיות תורנית אמיתית. אמת הדבר שיש לחוויות אלה גם מחיר, אולם לעולם יש צורך להתמודד עם המחיר ולא להיכנע לו. כזו הייתה תבת נח במקורה – גם נח שילם מחיר על היותו שם ויצא ממנו מעט חבול, אולם הוא היה יסוד העולם וממנו צמחה המציאות החדשה של העולם.
גם למשפחות יש תפקיד גדול בלימוד בישיבה. על המשפחות לתרום את תרומתן המלאה ולאפשר לבחורים להתמקד בעולם הישיבתי בתקופת חיים זו. שני עניינים עיקריים מוטלים על המשפחה. ראשון בהם הוא לא להפריע – העובדה שבת דודה של הגיסה מתארסת או שלבן הדוד יש יום הולדת אינה סיבה להפסקת הלימוד בישיבה. המשפחות צריכות לעודד את הבחורים להתמסר ללימוד, ולעשות את כל שיש לעשות בעולמה של הישיבה כדי למצות אותה במלואה. תפקיד שני הוא התפקיד התומך, האוהב והמרכך. המשפחה האוהדת את הלימוד מהווה מקור ממנו יכולים בחורי הישיבה לשאוב חיזוק ועידוד מתמידים. תנו להם ללמוד – גם על ידי הימנעות מהסחת הדעת מן הלימוד וגם על ידי הבעה מתמדת של השמחה על כך שהם עושים את הדבר החשוב ביותר בשנים אלו.
כך יעשו הם את הדבר החשוב ביותר וכך נזכה כולנו להצמחת דור יותר תורני ויותר מחובר לתורה ולדרכה. פירות דור זה הולכים ונראים בכל מקום, וכל הנרתמים ללימוד התורה ולחיזוק ההתקשרות בה הוא העושה את הדבר החיוני והנכון.
(שופטים תשס"ד)
