לעמוד בניסיון

"כי לבעבור נסות אתכם בא הא-לוהים" – עולם הניסיונות משמיים העסיק את גדולי ישראל לאורך הדורות בשלושה הקשרים שונים. ראשית – מהו שורש המילה ניסיון ומה מקורה: האם המילה הנרדפת לה היא מבחן א-לוהי, כדברי הרמב"ן: "…רצה הא-להים לנסותכם התשמרו מצותיו כי הוציא מלבכם כל ספק ומעתה יראה הישכם אוהבים אותו ואם תחפצו בו ובמצותיו וכן כל לשון ניסיון בחינה 'ללכת באלה כי לא נסיתי'…"; או שהיא יונקת מהמילה הדומה לדגל ("שאו ציונה נס ודגל"), ומטרת הניסיון היא כדברי רש"י: "לגדל אתכם בעולם שיצא לכם שם בגוים שהוא בכבודו נגלה עליכם, נסות לשון הרמה וגדולה כמו הרימו נס…"; ואפשר שהיא לשון תרגול, כדברי הרמב"ם: " …שכשינסה ה' א-להים אתכם להודיע ערך אמונתכם וישלח לכם נביא שקר שירצה לסתור מה ששמעתם – לא תמעד אשוריכם לעולם מדרך האמת, כי כבר ראיתם האמת בעיניכם…" (כל הציטוטים מרמב"ן כ, טז).
שנית – כיצד מתיישב רעיון הניסיון, בעיקר אם פירושו יונק מרעיון המבחן שבו בוחן הקב"ה את בני האדם, עם יסוד האמונה המלמד שלא נסתר מעיני ד' דבר, ולא ברור כלל מפני מה הוא בוחן את בני האדם, שהלוא הוא "היוצר יחד לבם, המבין אל כל מעשיהם". לשאלה זו ניתנו תשובות מגוונות, שעיקרן מלמד שאין הניסיון הא-לוהי מיועד לו, כי אם לנו.
יסוד זה מוביל לעיסוק בנושא השלישי, והוא עולמו הקיומי של האדם העומד בניסיון. הניסיון הוא חוויית חיים, בה מתעמתים שני כוחות: עולם תשוקותיו, יצריו, זרימתו החופשית של האדם וכדו', מול עיקרון המצוי מחוצה לו, והמלמד כי פעולותיו ותגובותיו צריכות להיות שונות לחלוטין. כל אדם המציב לעצמו יעד של התנהגות מוסרית, קדושתית, טהרתית, אנושית, רגישה וכדו' מכיר את הדברים היטב: על קצה לשונו, לדוגמה, עומדת אמירת סרקסטית, צינית ופוגענית, והפיתוי לשחרר את המשפט לאוויר העולם הוא עצום; מול הלחץ הפנימי ותחושת העונג המחלחלת עומדים עקרונותיו: האיסור להלבין פנים, והחובה לנצור לשונו מרע ושפתיו מדבר מרמה, וההתגוששות בין שני הכוחות האלה היא אחת מחוויות הניסיון המובהקות ביותר. דוגמה זו לא ללמד על עצמה יצאה, אלא על כל העולם בו מתעמתים בתוכנו שתי התנועות האלה: זו היונקת מהתחושה הקמאית של החיים עצמם, וזו היונקת מהדברים הנכונים, הראויים והמוצדקים, שאף הם בסופו של דבר חלק בלתי נפרד ממה שאנו מאמינים בו.
לעמוד בניסיון הוא אפוא אחד מייעודי החיים העמוקים. הקושי אינו רק הקושי המעשי. התביעה לעמוד בניסיון עומדת גם מול אידיאולוגיות פסיכולוגיות המעצימות את החשיבות של הזרימה הטבעית, של איסור הכבישה הפנימי, ושל נושאים רבים נוספים, שכדרכם של דברים – יש בהם גם יסודות של אמת. ואף על פי כן – בשעה שניצב אדם מול הסתירה שבין שני הכוחות, והוא מצליח להכפיף את התגובה האוטומטית לשלטון התגובות הנכונות, ואת המעשה הייצרי לשלטון המעשה המוסרי – הוא גם מניף את דגלו הפנימי והרוחני, גם מתרגל לנהוג כך לאורך ימים, וגם עומד במבחנו של הקב"ה. שפת העמידה בניסיון היא אפוא חלק מהותי מעולם חיינו האמוני, ומול השיח המכיל והמקבל (שכאמור, גם בו יסודות חשובים) צריך להשיב למעמדו את האתגר הגדול של עשיית הדברים הנכונים, ועמידה בניסיונות השונים שהחיים מזמנים לנו.
(יתרו תשעח)