הסיגריה החלה להראות סימני גסיסה, והוא השתעל וירק מרירותה כלפי התהום. משהו מרוממות הרוח שנטענה בו בעת מתן תורה עומעם, כאשר פרטו את החוקים לפרוטות: שור תם ומועד, נזק וחצי נזק, בור והלוואה ונושה וחובל. הוא ראה בכך הכרח טבעי, ללמוד הלכה למעשה את כל התורה הגדולה שניתנה בסיני. בין אדם לחברו, ועכשיו כשעבר לבין אדם למקום – הרגיש נפילה.
כשמשה התחיל לצוות על תרומה למשכן, הוא התבאס קצת, כי איך שלא תנער אותו – חוץ מהכתונת שעליו ובדל הסיגריה שלו, לא היה לו כלום. ואיך יתרום חלקו למשכן, לעבודה של בין אדם למקום, והוא קצת עייף והרבה יגע, ועדיין ירא אלוקים.
הוא לא מבין דבר באדריכלות ובקונסטרוקציה, יש אנשים טובים ממנו שידעו לבנות משכן לתפארה. דווקא באופנה הוא מבין, הרי היה חייט של המלך לפני הגירוש. והנה עכשיו משה מצווה על תחום הקרוב לליבו – "וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי". ברשימה מופיעים שישה בגדים, המכנסיים והציץ לא מופיעים ברשימה זו. והוא כבר מריץ סקיצות של הבגדים בראש, אבל מה קורה עם המכנסיים? רק שלא ניתפס עם המכנסיים למטה, כמו שקרה לנו בשמיני עצרת.

הוא קרא את כל התחקירים ואת הטיוחים, ובדבר אחד היה בטוח: שלא נלמד הלקח מעמלק. כשאתה עייף ויגע, האויב יכה כמו נחש, כל הנחשלים אחריך. צריך לזכור ולא לשכוח: התחקירים לא נועדו לשם התחקיר, הם נועדו שלא ניתפס עם המכנסים שוב למטה.
אבל למה לא הוזכרו שני הבגדים אלה? הוא נשא עיניו המדברה וחיפש השראה, וראה את ישראל לשבטיו באוהליהם. והבין: המכנסיים אינם "לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת", כמו הבגדים האחרים, אלא נועדו "לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה". המכנסיים לא מופיעים ברשימת הבגדים, שכן הם שונים מהם. "וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, וְלֹא יִשְׂאוּ עָוֺן, וָמֵתוּ".
הוא יירתם לעשיית המכנסיים, הוא נאחז בפריט שבבגדי הכהונה, שמכפר על
גילוי עריות. זה יהיה חלקו בנתינה. ואולי אם ידאג לכסות את אהרון ובניו, שוב לא ניתפס עם המכנסיים למטה.