מערכת שבתוןעו"ד צבי ארנברג, מחבר ספר "על מנהג שבת וחג"
כולנו כבר מחכים לשמוע בזהירות רבה וברוב קשב את קריאת "זכור" ואת בעל הקורא מתאמץ לדקדק כראוי בכל תג ואות כראוי לקריאה היחידה שחיובה, לפי רוב הפוסקים, הוא מן התורה בציווי "זכור את אשר עשה לך עמלק" (שו"ע אורח חיים, תרפ"ה). ובראש הדקדוקים, החזרה על המילה "זכֶר" כדי לצאת ידי כל הדעות והמסורות. מהי הסיבה לחזרה זו, והאם היא נדרשת?
המקור לחזרה הם דברי הרד"ק בספר השורשים: "תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק (דברים כה, יט), בשש נקודות, אבל לְזֵכֶר קָדְשֽׁוֹ (תהלים ל, ה) בחמש נקודות.. ובמקצת הספרים כל זכר בחמש נקודות". בנקודות מתכוון רד"ק לניקוד. שש נקודות הן שני סֶגולים, וחמש נקודות הן צֵירי וסֶגול. מצביע כאן הרד"ק על מחלוקת בין הספרים באשר לניקוד הנכון של האות ז' במילה זכר.
taylor-wilcox
שנים רבות לאחר תקופת הרד"ק, התגלעה מחלוקת באשר למנהגו של הגאון מווילנא בנושא: תלמידו הרב יששכר בער מציין בספר 'מעשה רב' כי הגר"א נהג לקרוא בסגול, ואילו הגר"ח מוולז'ין בהסכמתו לספר כותב כי שמע מפורשות את הגר"א קורא בצירי. לאור ספקות אלו, לא נותר לו לחפץ חיים אלא לקבוע להלכה: "על כן מהנכון שהקורא יקרא שניהם לצאת ידי שניהם".
ומה בכך אם תנוקד כך או כך? ההגייה האשכנזית מבחינה בהגיית הצֵירי (אֵיי) לבין הסֶגול (אֶה). בהגייה ספרדית אין הבדל ביניהם, ולכן מי שקורא בהגייה זו אין לו שום סיבה לחזור פעמיים. רגע, אבל המילה 'זכר' מופיעה עוד פעמים רבות בתורה, למה רק סביב פרשת זכור התפתח מנהג החזרה הזה? חיוב הקריאה מדאורייתא הוא שהביא לזהירות הרבה ולרצון לדייק ככל הניתן.
"כתר ארם צובה" הוא כתב היד של התנ"ך הנחשב למדויק והאמין ביותר. כתב היד שנשמר אצל יהודי סוריה שנים ארוכות ניזוק קשות בשנת תש"ח במהלך פרעות ביהודים. גם פרשת זכור לא שרדה, אולם ראיה נותרה לנו בספר "אבן ספיר" ובו מספר המחבר על שאילתות רבות ששלח לסוריה. אחת קצרה במיוחד הינה: "דברים כה יט זכר חנ?" (ח"נ=חמש נקודות). התשובה שהגיעה מסוריה הייתה: "כן". והנה לנו ראיה מהמקור המדויק ביותר על הגייתה הנכונה של המילה 'זכר'.
ובכל זאת, רבים מחזיקים במנהג אבותיהם וכופלים. יש שכופלים את כל הפסוק, ויש שכופלים רק את ארבע המילים הקרובות. יהי רצון שיימחה זכר הרשעים מקרבנו.
Alminhag@walla.co.il
