ד"ר יצחק קניגסברג
בברית אשר כרת הקב"ה עם עם ישראל טרם כניסתם לארץ, מפורטות ההטבות שתורעפנה עליהם אם יקיימו את תנאי הברית, והעונשים אם יפרו אותה. אחד הפסוקים התמוהים בברית הזאת קובע: "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ" (דברים ל').
פסוק זה בא בהמשך לפסוק המגדיר את החיים כדבר "טוב" ואת המוות כדבר "רע": "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע".
נשאלת השאלה: מה רצתה התורה להשמיע לנו בציווי "ובחרת בחיים" המוגדר כ"טוב", שהרי כל בר דעת יעשה בחירה כזאת גם בלא ציווי מפורש?
יש מפרשים המבקשים לציין את הסיבה שבגללה בא הציווי לבחור בחיים– כדי לאהוב את ה' ולקיים את מצוותיו:
ספורנו: "אבל אמרתי שתבחר מה שהוא חיים באמת בלבד למען תחפוץ בחיי שעה לזה התכלית בלבד שתאהב את ה' א-להיך בהכירך טובו עם רב גדלו".
מפרשים אחרים רואים בציווי לבחור בחיים, חיזוק לרצון החיות הטבעי של האדם:
רש"ר הירש: "אין אדם זוכה ב"חיים" בלא דעת ובלא רצון ובדרך מקרה, אלא יש צורך לרצות ולהחליט בכובד ראש. עליך לבחור בחיים אם רצונך "לחיות".
התורה אכן מצווה "ובחרת בחיים למען תחיה לאהבה את ה' ולקיים מצוותיו" וכדבר טבעי לחיזוק החיות שבאדם, אך מה דינו של אדם החולה במחלה סופנית שימיו ספורים, וגם סובל ייסורים קשים עד שטוב לו מותו מחייו, האם חל עליו הציווי "ובחרת בחיים למען תחיה", או שמוטב לו לבחור במוות כי זה הופך אצלו ל"טוב" והחיים בשבילו הם ה"רע"?!
המתת חסד (Euthanasia) פירושה המתת אדם מתוך מטרה להיטיב עמו כאשר הוא סובל ממחלה סופנית. בספרות ההלכה כמו גם באתיקה רפואית התגלעו מחלוקות סוערות בדבר השימוש בהמתות חסד כדי לזרז את קיצם של חולים סופניים ולגרום למותם, כדי לקצר את תקופת סבלם.
המתת חסד אקטיבית של אדם, גם אם הוא סובל מייסורים קשים, אסורה כמעט בכל מדינות העולם. גם ההלכה רואה אותה בחומרה רבה. הנער העמלקי סיפר שהרג את שאול המלך כדי להקל על ייסורי גסיסתו, אך כעונש נידון למוות על ידי דוד. חז"ל דרשו מהסיפור שגם המתת חסד כזו נחשבת כרצח, ודינה מוות. "הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו, אין קושרין לחייו ואין סכין אותו וגו' וכל המעמץ עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים" (שו"ע , יו"ד, של"ט).
לגבי המתת חסד פסיבית חלוקים הפוסקים בשאלה מה נקרא הסרת דבר המונע מוות ומותר, ומה נקרא מעשה המזרז מוות ואסור. קיימת דעה שלפיה כל טיפול מאריך חיים, אף אם מתבצע נגד רצונו של החולה הסובל, הוא בגדר חובה. אחרים סבורים שמותר להימנע מלהאריך חיי חולה סופני סובל, ויש הסבורים שזהו אינו רק היתר אלא חובה. הרב משה פיינשטיין אף סובר שגם אם החולה אינו סובל לדעת הרופאים, חל איסור להאריך את חייו, משום שאין הרופאים יכולים לדעת מה טיבם של הייסורים הכרוכים בעיכוב צאת הנפש (אגרות משה, יו"ד ב', קעד ג').
חוק הכנסת בנושא זה תואם בעיקרון את גישת ההלכה לאמור: פעולות אקטיביות לקיצור חייו של חולה סופני סובל, אסורות. במקרים מיוחדים מותר לנקוט בהליכים פסיביים לצורך כך.
(נצבים וילך תשע"ח)
