ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)מצווה 'מוזרה' היא מצוות שילוח הקן. אם יסוד הרחמים נמצא בטעמה של מצווה זו, מדוע התיר הקב"ה שחיטה של בעלי חיים? ומה המשמעות של ייחוס מידת רחמים לבורא עולם, הלא בשביל מרחם צריך מרוחם? ומה היה לפני בריאת העולם בהעדר מרוחם, האם הקב"ה לא היה אז 'בעל הרחמים'?! נעיין מעט במשנה המפורסמת במסכת ברכות:
א. "על קן צפור יגיעו רחמיך"- המשבח את הקב"ה בשל הרחמים הגנוזים במצווה זו, משתקין אותו. מדוע? "שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזרות".
ב. "ועל טוב יזכר שמך"- "משמע על הטובה ולא על הרעה".
ג. "מודים מודים"- "משום דמיחזי כשתי רשויות", (מתוך פירוש הגמרא על אתר).
המכנה המשותף של שלוש האמירות הינו אמירות אמוניות הנשמעות חיוביות בשמיעה ראשונה, ברם, מתוך העמקה דיייקנית/פילוסופית/פילולוגית הן עשויות להביא למסקנות פילוסופיות שיש בהן חוסר אמונה עד כדי הצורך ב'השתקת' האומר.
אמירות ב' ו- ג', אכן פוגמות בייחודו של הא-ל ובאחדותו, הן עלולות להתפרש כאמירות התומכות בעבודה זרה רח"ל. ברם, מה טיבה של אמירה א'? הרב קוק זצ"ל (עולת ראיה), סבור כי הדגש כאן הוא על האומר. ומיהו האומר לדבריו? החזן.
"…כי באמת אין המשנה פוסלת כלל בהחלט את נתינת-הטעם הזו למצווה, אלא פוסלת היא את הכנסתה לתוך מטבע התפילה; כי הטעם הזה כשהוא לעצמו בוודאי נתן להיאמר בתור הסברה אפשרית למצות ד', בכלל כל רבוי פניה וטעמיה של תורה….."הוודאי שמו – כן תהילתו."
הסבר זה מציב את המשנה כדין בהבחנה שבין גדרי תפילה לגדרי לימוד תורה. ייתכן שהמשנה מתכוונת למכריזים על 'אהבתם העזה לא-ל' באמצעות מדבקות צבעוניות על השמשה האחורית של הרכב.
אפשר כי למשנה זו יסודות היסטוריים מתקופת יבנה, כאשר חכמי ישראל נלחמו ונאבקו בעוז נגד הכיתות הנוצריות. שתי הוכחות בולטות לגישה פרשנית זו. האחת – נוסח המשנה המלא במסכת מגילה מדבר על מינות (בלשון חז"ל, בדרך כלל הכוונה לנוצרים). " האומר יברכוך טובים הרי זו דרך המינות, על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים, משתקין אותו..". השנייה – פירוש הירושלמי למשנה: " ר' פינחס בשם ר' סימון כקורא תיגר על מדותיו של הקדוש ברוך הוא. על קן ציפור הגיעו רחמיך ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך…".
(כי תצא תשפ)
