נחמת ההשגחה

"נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי–יֹאמַר, אֱלֹקֵיכֶם" (ישעיהו מ', א').
הפטרת השבוע מציינת את תחילתו של תהליך שיקום פיסי ורוחני שעובר עם ישראל. אין בה סליחה, כי אם נחמה. מעין איסוף שלנו אל חיקה של השכינה, ליטוף בוטח שכוונתו להשקיט את הבכי, את הכאב ואת הייאוש שהתחיל לכרסם בנו ביחס לסיכויים שלנו לשרוד.
את הדימויים הציוריים המופיעים בפרשה, אבחר לזהות לא רק כביטוי לעצמתו של ה', אלא גם כפעולות נחמה המתורגמות לעבודת שיקום ובניה של הבית ההרוס: "מִי-מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן, וְכָל בַּשָּׁלִשׁ, עֲפַר הָאָרֶץ; וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים, וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם". " הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם, וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת". פעולות אלה נעשות תוך שילוב של עצמה: "הִנֵּה ה' אלוקים בְּחָזָק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ", ועדינות: "כְּרֹעֶה, עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא" (שם, א'- י"ב).
במקביל לשיקום הבית, המקנה ביטחון פיסי לדייריו, נמסרת לנו עוד נחמה גדולה: יש השגחה בעולם. הכל מתנהל (לטוב ולמוטב), תחת סדר אלוקי.
דבר לא קיים כך סתם, אומר לנו הנביא. לכל נוצר יש יוצר, בין אם מדובר בכלי (שיוצרו אדם) ובין אם מדובר באדם עצמו. במבט היררכי חשוב לזכור, כי רק הקב"ה, בידו להנהיג ולסובב הכל.
ועוד צד בהשגחה האלוקית. צד המשמש מעין "עין כוננית" הפקוחה עלינו תמיד.
השגחה מסוג זה מכונה בעגה המקצועית (הפסיכולוגית) "השגחה הורית". היא נתפשת כתשתית חיונית לבריאות נפשית ולהתפתחות תקינה של ילדים, וקשה במיוחד ליישום בגיל ההתבגרות.
בספרו "הסמכות החדשה", המופנה להורים ולמחנכים, כותב הפסיכולוג חיים עומר: "מעולם לא היו צעירים חשופים לגירויים כה רבים, לשפע כה מבלבל של בילויים, למרחב כה מפתה של מגעים, אישיים ואנונימיים, כמו בחברה של היום… מעולם לא הרגישו הורים כה ממודרים, כה זרים ולעיתים כה חסרי ישע מול יריד העינוגים המפתה את ילדיהם מכל עבר.
לנוכח שיטפון הגירויים חסר התקדים של העולם המודרני, נראית לעיתים המשימה לשמור על ילדינו כמעט בלתי אפשרית. אך למרבה הפלא, השגחה הורית מצמצמת משמעותית את הסכנות ומחסנת, במידה רבה, את הילד בפני היסחפות והסתבכות.
עשרות רבות של מחקרים מוכיחים שכאשר הורים עומדים על כך שחיי ילדם הם אכן עניינם, ושחובתם לדעת מה מתרחש בהם, חשיפת הילד לסכנות יורדת. יתרה מזו, עולה יכולתו לעמוד בפיתויים ומצטמצם הנזק שגורמת מעידה מזדמנת.
מהי השגחה הורית?
השגחה היא עמדה של הורה שמתעניין התעניינות פעילה, אך מכבדת, בחיי ילדו. כל עוד העניינים מתנהלים כשורה הוא סומך על הילד, אך בה בעת משאיר את היד על הדופק. כאשר עולים סימנים מדאיגים, ההורה מביט מקרוב יותר, בודק את הדברים בדיקה מדוקדקת יותר. אם ההורה מגלה שהסימנים המדאיגים אכן מצביעים על סכנה ממשית, הוא פועל באופן נחוש כדי להגן על ילדו ולחלצו מן הסבך".
לאורך ההיסטוריה ניתן למצוא לא מעט הוכחות להסתבכויות שלנו מול אלוקים ואדם. ואולם לצד אלה, מצויה שם גם השגחה.
היושב במרומים
הפסוק " שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי-בָרָא אֵלֶּה" (המופיע בהפטרה שלנו, וכמותו פסוקים דומים נוספים) קשה לי כפסיכולוגית וכאדם מאמין, בהיותו ממקם ו"מקבע", במובנו המילולי הפשוט, את בורא עולם בנקודה פיסית במרחב.
מניסיוני המקצועי אני מוצאת שתפישת הא-ל כדמות היושבת על כיסא בשמיים מושרשת בנו כבר מגיל צעיר מאוד, כמו תפישת הצפון, כמצוי תמיד "למעלה" במפה.
"מלוא כל הארץ כבודו", הוא אתגר חינוכי לא פשוט, עבור הורים ומחנכים.
אך הבה לא נקל ראש בילדינו. אלו יכולים להבין, מינקות ממש, שנוכחותו והשגחתו של הקב"ה קיימת בכל זמן ומקום, שהרי היא דומה לחיבוק ולנשיקה של אבא ואמא.
(ואתחנן תשעו)