הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)חלק עיקרי בפרשתנו עוסק בנושא התשובה. מתארת את תהליך התשובה והגאולה בשבעה שלבים. השורש המנחה שו"ב מופיע בפרשה זו שבע פעמים. מדובר בתהליך מתמשך.
עם מרכזיוּת התשובה, עולות גם סוגיות יסוד הקשורות בה. כאלו הן סוגיית "הכרחיוּת" החטא וסוגיית הידיעה והבחירה. הקב"ה "מבשר" למשה רבנו כי ישראל יחטאו: "… הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ…וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי … ֹ" (דברים ל"א ט"ז). האם מוכרח להיות חטא? ואם כן, כיצד ניתן להעניש על חטא שאינו תלוי באדם?
חכמי ישראל קשרו את רעיון התשובה עם רעיון הבחירה החופשית, וסברו שיש משמעות לחזרה בתשובה בתנאי שנעשית מתוך בחירה חופשית. הרמב"ם, כותב, "רשות כל אדם נתונה לו: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו… אילו היה הא-ל גוזר על האדם להיות צדיק או רשע… היאך היה מצווה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך…" (הלכות תשובה פרק ה').
הרעיון של חופש הבחירה הוא אחד היסודות המרכזיים ביותר של השקפת היהדות. התורה איננה בבחינת חכמה נסתרת וקבלת התורה איננה רק ליחידי סגולה. מכאן שהברירה המוסרית בין הטוב לרע ניתנה ביד האדם והוא חופשי בהחלטתו לבחור בדרך הטובה או בדרך שאיננה טובה: "בדרך שרוצה לילך בה מוליכין אותו" (מכות דף י' ע"ב).
גישה שונה מזו של הרמב"ם מייצג ר' חסדאי קרשקש, מגדולי הפילוסופים בימי הביניים, בספרו 'אור השם'. גישתו מתפרשת כתפיסה בה החוקיות מושלת בכל התחומים, לרבות מחשבותיו של האדם והכרעותיו. ר' חסדאי סבור, ששיקוליו של האדם והחלטותיו קבועים וניתנים לחישוב מראש, אם מכירים את כל הנסיבות, החיצוניות והפנימיות. המצוות והאיסורים הן סיבות במערכת הסיבות הכלליות ובתוכן החזרה בתשובה. כיצד אפוא תיתכן חזרה בתשובה במערכת שבה כל מחשבה, שיקול ומעשה, הם תוצר של סיבתיות? לדעתו, החזרה בתשובה נגזרת מתוך החסד האלוקי. האדם אינו חופשי בהחלטותיו ובמעשיו, כך שחזרה בתשובה אינה יכולה להיות פעולה רצונית שלו, אלא רק להיות מוענקת כמתת א-לוה. גם התשובה לפיו הינה גזירה אלוקית (אור השם, מאמר ג' חלק השני, כלל ב', פרק ראשון ושני).
גישה זו נתמכת במחקר המודרני. לאחרונה נעשו ניסויים בבני אדם ובהם נבדק הפרש הזמנים בין רגע ההחלטה לעשות תנועה מסוימת לבין הרגע שבו נצפתה פעילות עצבית במוח שקשורה לתנועה זו. ניסויים אלו הראו שהפעילות העצבית במוח התרחשה קודם שהאדם החליט לעשות את התנועה. הניסויים האחרונים (שהם המרשימים ביותר), שהוחל בהם לפני כ-40 שנה על ידי בנימין ליב ועמיתיו בטכנולוגיה פשוטה למדיי, נמשכים עד עצם היום הזה בטכנולוגיה ובתחכום מתקדמים מאוד. בניסיון של ג'ון דילן היינס ועמיתיו מ-2008 נמצא ב-60% מהנבדקים, שהפעילות העצבית במוח מתרחשת כחמש שניות קודם שהאדם יודע שרצונו לבצע את הפעולה. מכאן נראה שהמוח יודע על ההחלטה לבצע תנועה קודם שהאדם יודע על החלטה זו. נראה לכאורה שלא האדם הוא המחליט אלא המוח הוא שמחליט, והאדם חש באיחור הרגשה שמביאה אותו לאשליה שהוא שהחליט. האם ניתן להסיק ממחקרים אלו ביחס לדבריו של רבי עקיבא "הכל צפוי והרשות נתונה"?, "הכל צפוי" הכוונה שהמוח הוא שמחליט עוד לפני שהאדם מודע להחלטה זו. האם דברי הרמב"ם שפתר את הסתירה בין שאלת הבחירה החופשית לבין הדטרמיניזם במילים "אין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו…אין בנו כוח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים" (הל' תשובה פרק ה'), עדיין שרירים וקיימים בעקבות ניסויים אלה?
(נצבים תשעז)
