עופו על הילדים שלכם!

חודש ניסן מתקרב.

כשהייתי מחנך בכיתה ז', דיברתי עם התלמידים שלי על שעבוד וחירות ושאלתי אותם באילו עבודות ההורים שלהם עובדים, באלו שעות הם חוזרים מהעבודה, ותכל'ס כמה זמן נשאר להם להיות פנויים עבור הילדים שלהם.

התלמידים התחילו לענות לי, ורובם ענו לי שההורים שלהם עובדים בהייטק וחוזרים ממש מאוחר, באזור שמונה-תשע בלילה. הם אמנם גם יוצאים מאוחר לעבודה, אבל זה לא ממש עוזר לתלמידים, משום שהם מצידם צריכים להיות כבר בבית הספר בשעה שמונה בבוקר.

"רגע, אז אתם מכניסים את האוכל למיקרו?". "כן", ענו לי בחיוך נבוך. "וכמה זמן יוצא לכם לדבר עם ההורים שלכם? לשבת איתם? לעדכן אותם במה שעבר עליכם? להתעדכן במה שעבר עליהם?" שתיקה ארוכה. חילופי מבטים. שוב חיוכים מבוישים.

"המורה", ענה לי אחד מהם, "לא תמיד זה יוצא. וגם אם יש להם קצת זמן, הם מדברים אחד עם השני, ואז חייבים לנקות את הראש. יכולים להתיישב מול הטלוויזיה ולראות איזו תוכנית להירגע מכל היום, וזה בתנאי שהם לא ממשיכים לבדוק מיילים".

הסתכלתי על התלמידים שלי. כיתה ז'. חוגגים בר מצווה. גברים צעירים, ובכל זאת חלקם נראו לי כל כך אבודים. בני טובים. יש להם הכל בחיים. מיליון חוגים. האייפון הכי נוצץ שיש בשביל שיוכלו לדבר איתו עם כל העולם. ובכל זאת, כל כך קשה להם לדבר עם ההורים שלהם, שבעצמם טובעים בעבודה ובמלחמת הישרדות של החיים, ומגיעים לבית שפוכים מעייפות עד שכבר אין להם כוח להכיל ולשמוע את הילדים שלהם.

חשבתי על הבן אדם שפגשתי בחופש הגדול ב'אלונית' של כביש 6. הוא יצא מ'טסלה' מתוקתקת ונראה מיליון דולר, וניגש אליי וביקש ממני באדיבות להשתמש בטלפון שלי. לא הבנתי למה אדם שנראה ש'יושב טוב' צריך את הטלפון שלי. הוא הסביר לי שהוא ראש צוות בחברת הייטק ידועה והוא לקח את המשפחה שלו לחופשה בצפון, רק שהוא יודע שאם הוא ייסע עם האייפון שלו – אין סיכוי שהוא באמת יצליח למצוא זמן איכות עם משפחה שלו. אז הוא החליט להשאיר את הטלפון בבית ולקח במקומו מכשיר טיפש, איזה נוקיה מעפן עם סוללה חלשה…

אז אני מכיר אנשים שהחליטו, שאיך שהם מגיעים לבית שלהם, הם עפים על הילדים שלהם ומעבירים את הטלפון למצב טיסה, וככה אף אחד לא מפריע להם. ואם זה גדול עליכם, אז פשוט נסו לשריין לילדים שלכם רבע שעה או אפילו 10 דקות איכותיות, שבהן תהיו לגמרי בשבילם ואיתם. תראו איתם משחק ביחד או תלמדו. כל אחד ומה שעושה לו את זה. רק שהילדים האלה לא יסתכלו אחר כך למחנך שלהם במבט כבוי ויגידו ש להורים שלהם אין זמן אמיתי עבורם.

זה נכון שכל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו. אבל כדאי גם שיהיה למבוגר הזה זמן לראות את הילד ולהקשיב לו.