ומה אתם זוכרים מבי"ס?

התלמידים שלי שאלו אותי מי הייתה הדמות שהכי השפיעה עלי בבית הספר היסודי, ונדהמו לשמוע שאחת מהדמויות שהכי השפיעו עליי היה השומר של בית הספר, יהודי שקט ושפל רוח.

זה קרה כאשר באחת מהפעמים הגענו לדוכן השמירה שלו בסוף ההפסקה וראינו אותו מתקשר לשירות הלקוחות של אחת מחברות התקשורת ואחרי 45 דקות של המתנה (!) (כשחזרנו אליו לדוכן אחרי השיעור הוא עדיין החזיק את השפופרת), כשכמה תלמידי כיתה ז' פעורים ואני ביניהם לידו, אמר לנציגת שירות שדיברה איתו: "אני מאוד מודה לך על ההמתנה".

ואני הסתכלתי על חברים שלי, שהסתכלו עליי, וכולנו היינו בהלם ולא הבנו מה נהיה איתו, כי היינו בטוחים שאחרי חצי שעה הוא בטח יצרח על הנציגה המסכנה או לפחות ידבר אליה בציניות ויגיד לה ברשעות 'תודה רבה שייבשת אותי כאן חצי שעה', או כל תגובה נורמאלית אחרת ובמקום זה הוא פשוט שמר על קור הרוח שלו ואמר לה בכנות, בפשטות ובמתיקות: "אני מאוד מודה לך על ההמתנה".

ובגלל שבזמן ההמתנה הוא עשה עוד כמה דברים אז הוא שם את השפופרת ככה שגם אנחנו יכולנו לשמוע את הנציגה שהתנצלה וענתה לו: "אני ממש מתנצלת אדוני, חסרות לנו שתי נציגות וכל העומס נפל עלינו".

ואני זוכר איך שבאותם רגעים הרגשתי שאני פשוט מעריץ את הבן אדם הזה: על האיפוק, על הסבלנות, על העין הטובה ועל החמלה שגילה לאותה נציגה שבכלל לא הכיר.

וחשבנו לעצמנו, כל החבר'ה שהיו לידו, איך אנחנו היינו מגיבים אם היו מייבשים אותנו 45 דקות על הקו. מן הסתם היינו משתגעים ו'נופלים עליה' לגמרי, כי מה זאת אומרת לתת לנו לחכות 45 דקות?

ובהפסקה הבאה, כשסיים את השיחה, פנה אלינו ואמר:

"אתם יודעים שפעם עבדתי בשירות לקוחות בעצמי ואני זוכר שהיה לי יום אחד דפוק לגמרי ששום דבר לא הלך לי בו. אבל ממש כלום. והגעתי לעבודה והתחלתי לענות לשיחות ונפלו עליי בזה אחרי זה לקוחות בעייתיים שלא הפסיקו לצרוח עליי ולהגיד לי כמה שאני בושה ואיך שכל החברה שלי בושה והעבודה שלי בושה. והייתי כבר עם דמעות בעיניים. ואז לקראת סוף המשמרת שלי הגיע לקוח אחד ואני התבלבלתי ובמקום לצעוק עליי הוא אמר לי:

'אדוני אני מבין שעבר עליך יום קשה, תודה רבה שאתה מנסה לעזור לי'. ככה, במילים האלו. ואני זוכר אותן מילה במילה. והרגשתי שהמילים של הלקוח הזה מחיות אותי ונותנות לי כוח והן החליקו לי בגרון כמו סוכריות ולכן למרות 45 הדקות שהמתנתי, חשבתי על אותה נציגה ושבטח היה לה יום קשה. שתדעו, שהיא גם אמרה לי בסוף השיחה: 'אדוני, תודה רבה על הסבלנות שלך'".

ואנחנו הקשבנו לו והיינו פעורי פה מהגדלות של הבן אדם הזה ומהסיפור שסיפר לנו, ואז הוא אמר לנו: "בפעם הבאה שאתם נתקלים בחיים במשהו שמפוצץ אתכם, נסו לראות רגע אם אתם יכולים להתאפק, להיכנס לנעליים של האדם שאתם רוצים 'להשתגע עליו' ולגלות כלפיו חמלה".

***

ואני חשבתי איך זה יכול להיות שעברתי כל כך הרבה מחנכים ומורים ומאות שעות ביסודי ובחטיבה, ודווקא הסיפור הזה של השומר הוא בין הזיכרונות החזקים ביותר שלי מהבית ספר היסודי? אחרי הכול, לא מדובר באדם עם תעודות ודיפלומות ואין לו תואר בחינוך. הוא 'רק' שומר. מאבטח פשוט. ובכל זאת ההתנהגות האצילית שלו נכנסה לנו ישר ללב ולוורידים.

בכנות, אני לא יודע אם הוא חי היום, אבל אם כן ועל הצד שאולי אולי הוא גם קורא את העלון הזה, אז רק רציתי להגיד לך: תודה רבה שומר יקר, על כך שהענקת לי את אחד משיעורי החינוך הכי טובים שהיו לי בבית הספר.

(תרומה תשפ"א)