אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)מי לא מכיר את המשפט "אם אתה רוצה לדעת עד כמה הבית נקי – תתחיל בשירותים"? על אותו משקל אני אומר להורים ששואלים אותי לגבי בחירת ישיבה או אולפנה, שאם הם באמת רוצים לדעת איך בית הספר מתפקד מעבר לטבלת הציונים, כדאי להם להגיע בהפתעה ולהיכנס היישר לשירותי התלמידים. חסר נייר טואלט? כנראה שיהיה חסר גם יחס אישי לתלמידים באחת הכיתות. כן, א-לוהים נמצא בפרטים הקטנים גם במערכת החינוך.
אבל לפעמים לא צריך להרחיק עד לשירותים, ואפשר פשוט להסתובב בכיתות: ניירות זרוקים, אריזות חטיפים, פירורי אוכל מראים שבמקום שבו זורקים לכלוך על הרצפה מבלי לחשוב על אב הבית או המנקה – כנראה החינוך נמצא בתעדוף נמוך מאשר הציונים והבגרויות.
הנה רעיון נפלא שקיבלתי ממחנך בשם אביחי לוי:
"שלום אבינועם. נתקלתי בכיתה שלי בתופעה שהטריפה אותנו לגמרי: לתלמידים שלי לא היה אכפת מהניקיון של הכיתה. הם היו מסוגלים לראות כל מיני לכלוכים בכיתה ולהתעלם. לדלג מעל לניירות טישו ולשקיות, כאילו הם אוויר.
זה נראה לי מהצד שהם פשוט לא רואים את הלכלוכים האלו, בגלל שלמחרת הם גם ככה נעלמים כבדרך קסם, אז בשביל מה בכלל לטרוח? היה להם ניתוק מושלם מהידיעה שיש מישהו, בשר ודם, צלם א-לוהים, מנקה שיכול להיות גם סבא שלהם, או מנקה שיכולה להיות סבתא שלהם, שמנקים את הלכלוכים שלהם. שהגב עלול לכאוב להם בגלל האטימות של התלמיד שהשליך את הטישו ההוא לרצפה. רציתי להאמין שהאדישות הזו שלהם לא נובעת מרוע, אלא סתם מתוך חוסר ידיעה.
אז החלטתי לעשות מעשה: להקדיש שני שיעורים לטובת העניין, כאשר השיעור הראשון יפגיש את המנקה עם התלמידים, ובשני נדבר על מסקנות בעקבות השיעור הראשון.
oliver-hale
דיברתי עם אב הבית שלנו, שהוא גם בקשר עם המנקה, וסיכמנו שהמנקה יגיע וידבר איתם. בשעה הייעודה התלמידים לא הבינו מי הבן אדם הזר הזה שנקלע לכיתה שלנו. הסברתי להם שזה המנקה. למען האמת, גם אני הופתעתי מהחזות שלו. הוא הגיע במדי א' עם חולצה מכובדת, ונראה באותו רגע כמו בנקאי או עורך דין. כל כך רחוק מהדימוי שיש למנקה. ואז התלמידים שמעו בן כמה הוא… 73. יכול להיות סבא שלהם. ואז המנקה הזה אמר לנו שהוא עבד כנהג הסעות מעל 40 שנה והסיע בעיקר חיילים, וכן השתתף ברוב מלחמות ישראל. לאחר שיצא לפנסיה, הוא חיפש הכנסה נוספת ולא מצא שום דבר בתחום שלו, ואז הגיעה ההצעה לעבודה בניקיון והוא החליט שהוא הולך על זה. הוא היה בצבא חובש קרבי, וכן שירת שנים בחיל האוויר בבסיס רמת דוד. התלמידים שלי הוקסמו מהידע הרב שלו. ואז הוא סיפר לנו שהוא עבר בצבא משהו, והבנו שהוא סוג של הלום קרב.
כששאלתי אותו אם יש לו בקשה לבקש מהתלמידים שלי, חייך במבוכה ואמר: "הם ילדים מתוקים. רק הייתי שמח אם הייתם מקפידים יותר לזרוק את הלכלוך לפח ולא לרצפה. יש לי בעיות בגב, וזה החלק שהכי קשה לי". התלמידים שלי היו בהלם. פעם ראשונה שהם ראו שיש ל'קסם' הזה שמנקה להם את הכיתה פנים וסיפור וגוף, ועוד סיפור חיים מרשים כל כך.
בשעה השנייה של השיעור החלטנו למנות תורני ניקיון שאחראים בכל יום להשאיר את הכיתה במצב הכי טוב שאנחנו יכולים, בשביל לחסוך כמה שיותר מאמץ וכאב למנקה. אני ממליץ לכל מחנך ומנהל שקוראים את המכתב לאמץ את המפגש הזה ולתת לתלמידים להבין שדברים לא נופלים משמיים, אלא שמאחורי כל טישו ושקית שמוכנסים לאשפה – מסתתרת נשמה עם סיפור חיים".
