אביטל דואן שמולי (עורכת משנה ב'שבתון', avital@shabaton1.co,il)ביום שלישי האחרון, חל יום המעשים הטובים. זהו יום בינלאומי המעודד עשייה למען הזולת והסביבה ומאפשר לכל אחד ואחת לעשות טוב בדרך שלו. רס"ל איתן ביטי נזכר במעשה החסד המיוחד האישי שעשה כלפי אדם שלא הכיר: הוא תרם לו כליה. "תרומת הכליה הזו היא בעצם הדרך שלי להוסיף חיים ואהבת חינם בעולם, שאלה שני דברים שהרגשתי שנגזלו מאיתנו ב-7 באוקטובר"
"על המושג 'תרומת כליה' שמעתי לראשונה בכיתה ח' בערך ומאז זה קסם לי ותפס לי פינה חמה בלב. במהלך החיים, יצא לי לשמוע מדי פעם על עוד אנשים, לקרוא כתבות, יצא לי להיתקל בארגון 'מתנת חיים', שזה ארגון שמוביל תרומות כליה בארץ, וככה זה היה לי איפשהו בראש תמיד", נזכר רס"ל איתן ביטי, בן 31 מהיישוב מגרון, נגד רבנות בחמט"ר בנימין זה יותר מעשור.
האסון שנמנע
לפני כשנתיים, התרחש אירוע דרמטי בחייו של איתן: הוא ומשפחתו עברו תאונת דרכים קשה. פלסטיני יצא לעקיפה בקו הפרדה כפול והתנגש חזיתית ברכבם. הרכב עף, התהפך ונזרק לתעלה בצד הדרך. אשתו של איתן, בת ציון וחמשת ילדיהם – ניצן בת 11, נווה ומעיין תאומים בני 9, עוז בן 8 ושיר הלל בת 3.5 – היו עימו ברכב. "המחשבה הראשונה שלי הייתה שבטח אף אחד מאיתנו לא שרד את זה", משחזר איתן. "לאחר כמה שניות של לחץ והכרה מעורפלת, שמענו בכי של הילדים והבנו שכולם חיים. הגיעו אנשים טובים שעזרו לנו להיחלץ משם, וראינו שאנחנו בריאים סה"כ מכף רגל ועד ראש. עבורנו, זה היה אירוע מטלטל ומעצים".
"מעבר לתחושות שלי, גם מבחינה אובייקטיבית, ע"פ חוקרי תאונות ורופאים, זו באמת הייתה תאונה קשה", מוסיף איתן. "הוזעק לשם צוות רפואה בהול עם ציוד החייאה, וגם כשהגענו לבית החולים חיכה לנו חדר טראומה עם צוות ערוך. כולם התפלאו שאנחנו בסדר. כל זה חיזק לי את תחושת הנס על ההישרדות שלנו. זה עשה לי תחושה עוצמתית כזאת של 'קבלת החיים במתנה', וזה חידד לי את הרצון לעשות משהו מיוחד – מעין חישוב של 'קיבלת חיים במתנה, אז תעניק גם למישהו אחר'.
אז עלה בראשו של איתן הרעיון לתרום כליה, והוא הרגיש שזה המעשה המדויק לעשות. ההחלטה התחזקה בו ביום הולדת 30 – מבחינה רפואית, זהו הגיל שבו מותר להתחיל תהליך של תרומת כליה. "התהליך הזה הוא מאוד בשליטה חיצונית", מספר איתן על החוויה. "כלומר אתה מאוד מובל בו, ויש כל הזמן שינויים שלא תלויים בך. ככה התקדמתי בתהליך עד שנקבע לי תאריך לניתוח סוף-סוף. בדיעבד, שמתי לב שהתאריך שנקבע לניתוח היה ב' בתמוז – בדיוק התאריך שבו אירעה התאונה המשפחתית שלנו שנה לפני כן. הדבר הזה הרגיש לי סימבולי וחיזק עוד יותר את הרצון והתחושה שאני בדרך הנכונה: לפני שנה ביום הזה קיבלת את החיים במתנה, והשנה תעניק חיים ביום זה".
ספר על תהליך ההמתנה לתרומת כליה.
"קודם כל, עושים בדיקות רפואיות לבדוק את תקינות גופו של התורם. כמובן שלא רוצים לפגוע בתורם, אז מוודאים שהוא יוכל לתפקד גם עם כליה אחת. הבדיקות הן מקיפות מאוד. התפקיד הנוסף של הבדיקות הוא לבצע התאמה בין התורם לנתרם. צריכה להיות התאמה פיזית של סוג דם ושל עוד כל מיני דברים. יש מאגר תורמים ונתרמים, ודרך הבדיקות יודעים לבצע את ההתאמה. כאשר מוצאים נתרם פוטנציאלי, יש ועדה של משרד הבריאות שבודקת אותך בכל התחומים: מבחינה רפואית – שתדע את כל ההשלכות הכרוכות בכך; מבחינה משפטית – לוודא שאף אחד לא לחץ או השפיע עליך בבחירה הזו; מבחינה פסיכולוגית – לבדוק את כשירותך הנפשית ולברר מתוך אלו רצונות בתוכך זה מגיע; מבחינה סוציאלית – לראות שאתה מסוגל לשאת את המהלך הזה בפרקטיקה. לאורך כל הדרך יש מתאמת השתלות מטעם בית החולים. היא מלווה אותך בבדיקות ומקדמת את התהליך, ובסוף קובעת לך תאריך לניתוח".
משפחה נוספת
מצד הנתרם, זמן המתנה ממוצע כיום להשתלת כליה עומד על כחמש שנים, אלא אם יש לנתרם תורם אישי שמתאים. המפגש בין התורם לנתרם מתרחש רק באשפוז שלפני הניתוח, שזה באותו יום או יום לפני, בעיקר כדי למנוע עוגמת נפש של חרטה ברגע האחרון או משום שהקשר בין השניים הוא מורכב ועוצמתי, ועל כן גם רגיש וקשה מדי עבור חלק מהאנשים. הניתוח קורה במקביל בין התורם לנתרם, כך שמאחד מוציאים את הכליה וישר מעבירים אותה לאחר.
הנתרם אינו רוצה לחשוף את הזהות שלו, אבל מוכן לגלות שבגיל 13, כשבועיים לפני בר המצווה שלו, הוא התגלה כחולה באי ספיקת כליות (מחלה שבה הכליות לא מתפקדות) בעוצמה גבוהה שמצריכה השתלת כליה דחופה. אמו תרמה לו כליה באופן מיידי. אחרי כמה שנים, גם הכליה הזו הפסיקה לתפקד, באופן די טבעי כי ההשתלה התרחשה בגיל ההתבגרות, שבו הגוף משתנה. לכן, הוא הזדקק להשתלה נוספת וקיבל אותה מתרומת כליה של נפטר. אחר כך הוא חלה גם בסרטן, שתקף לו את הכליה, ורק לאחר שהבריא הוא היה יכול לקבל תרומה נוספת. את התרומה הזו תרם לו איתן.
"ההתאמה הרפואית בינינו הייתה מושלמת, וברוך ה' גם הניתוחים שלנו עברו בהצלחה", מספר איתן בשמחה. "אני מקווה ומייחל שהכליה הזו תחזיק לו לכמה שיותר שנים. תרומה טובה של כליה מחזיקה 15-20 שנה. בהתחלה התבאסתי לגלות שזה לא פתרון לכל החיים, אבל ברגע שהבנתי מה זה לחיות חיים עם דיאליזה (הטיפול שעוברים חולי כליות), הבנתי שהתרומה יכולה לחזק אותם לשנים המשמעותיות והיפות בחייהם ולשפר את אורח חייהם באופן מהפכני. היום אני אומר חד-משמעית שזה מדהים ושווה את זה".
באופן טבעי, הקשר שנרקם בין השניים בעקבות התרומה הוא חזק מאוד וחשוב להם להמשיך ולטפח אותו. "זה בן אדם שבאמצע החיים אתה מתחבר אליו יש מאין, אבל אתה מרגיש שזה בשר מבשרך", מסביר איתן. "זה כמו בני משפחה, דודים, שעכשיו נכנסו לחיינו. חשוב לנו גם לפתח את הקשר הזה: אנחנו מדברים בטלפון, נפגשים. חוגגים אירועים משפחתיים יחד, הדלקות נרות חנוכה, משלוחי מנות. התחברנו המשפחות ממש. המשפחה שלהם ממש אוהבת וחמה, מקבלת ומארחת אותנו באהבה. אני מרגיש גם סוג של בן בשבילם".
בהקשר ל'יום המעשים הטובים', שחל בשבוע שעבר, מה תרצה להוסיף?
"הנתרם קיבל חיים. כיום הוא לומד, מתחיל למלא את חייו ולעשות דברים שלא חלם עליהם שנים. יש עוד ביקורות ובדיקות, אבל זה הולך ומשתפר והוא נהיה יותר עצמאי ופחות כבול, וזה הכי מרגש עבורי לראות אותו ככה חי ועצמאי. בנוסף, אמנם התהליך התחיל לפני המלחמה, אבל אני מרגיש שיש לה חלק בזה. מאז פרצה המלחמה, גבר אצלי הרצון והמשמעות סביב הדבר הזה. תרומת הכליה הזו היא בעצם הדרך שלי להוסיף חיים ואהבת חינם בעולם, שאלה שני דברים שהרגשתי שגזלו מאיתנו ב-7 באוקטובר. היה פה כל כך הרבה מוות, ורציתי רק להוסיף חיים. גם העיסוק בהפגנות ובפוליטיקה שהיה פה בטרם המלחמה, רק גרם לי לרצות להוסיף אהבת חינם ולשים בצד דיונים על מי חושב מה.
"כמו כן, העיסוק שלי בתור נגד הרבנות קשור בין היתר בחללים ויצא לי גם לעסוק בזה במיוחד פה בחטיבה שזו גזרה מבצעית. גם זה חיזק לי את הרצון להוסיף חיים. אני לא לוחם, לא מגן על הבית בגופי, התפקיד שלי הוא יותר עורפי, אני אפילו לא רופא. אין לי יכולת להציל חיים, ופה לראשונה הרגשתי שיש לי אפשרות להציל חיים".
(צילומים באדיבות המרואיין)
