שירה סגל"אתה צריך להיות חזק בשבילה", "יבוא מהר עוד אחד", "תהיה גבר ותמשיך הלאה" – אלה ועוד הן תגובות שמקבלים אבות שחוו לידה שקטה. בכתבה זו נפנה זרקור לכאב הלא מדובר של האבות האלה, שיספרו על התחושות הקשות, על הציפיות המוגזמות מהסביבה, וגם: מה הם מייעצים לגברים שחוו זאת?
בדיקות שגרתיות במהלך ההיריון טבעיות לכל אישה הרה, אך מה קורה כשבדיקות אלו מבשרות שאין דופק לעובר או שמתגלה בו מום גנטי המבשר רעות להורים, והאישה נאלצת להפסיק את ההיריון? הזוג שעד כה היה שמח ונרגש לקראת הוולד החדש, בין רגע אחד כל עולמו מתהפך, משום שבחדר הלידה, במקום בו אמורים להיבקע חיים חדשים לעולם, משתררת דממת מוות ואין קול בכי של תינוק. רבות כבר נכתב ודובר על ההתמודדות של נשים עם הסיטואציה הכואבת הזאת, אך האם פעם עצרנו לשאול את עצמנו מה מתחולל בליבו של הבעל? כיצד הוא מרגיש נוכח החוויה הלא פשוטה הזאת? לשם כך, יצאתי לפגוש גברים שהתמודדו עם לידה שקטה שלצערנו, גם קולם, כמו של התינוק, לא תמיד נשמע.
"האובדן לובש צורות"
"ילדה מתה בתוכי,
אני איש מתמוטט,
לב שוטט
בכי.
ילדה מתה מתוכך,
שפה אדמה – מדמך…"
כך כתב אלון תמרי, עובד סוציאלי בן 50 נשוי+1 מירושלים, לאחר סיום היריון בשנת 2014 של עוברית שנשאה בת זוגו. אלון וזוגתו החליטו להפסיק את ההיריון בעקבות פגם גנטי בעוברית. בבדיקות סקירה גילו כי היא ירשה פגם גנטי ממנו, ולאחר סדרת אבחונים והתייעצות עם מומחים, הם החליטו לסיים את ההיריון בשבוע 36. ברגע הלידה רק אשתו נכחה, והוא התבקש על ידי הרופאים לצאת החוצה. כחצי שעה לאחר הלידה, בחר אלון לראות ולהחזיק את העוברית ולהיפרד ממנה. לשיר דלעיל שכתב קרא "ילדה מתה בתוכנו".
ספר על ההתמודדות עם האובדן.
"חוויתי אבל ואובדן קשים מאוד, אישיים ומשפחתיים. התמודדות שלא מפסיקה. היא לובשת צורות שונות ואופיים שונים במהלך השנים, אך היא תמיד שם ברקע. בנוסף, מרבית התגובות שקיבלתי היו תגובות חמות ואוהבות, אך כמובן היו תגובות פחות נעימות, למשל: 'זה קרה בגוף שלה ולא שלך', 'אתה צריך להיות חזק בשבילה, תהיה גבר', או 'יבוא מהר עוד אחד, תמשיך הלאה'".
אלון חש שעדיין קיים פער בהכרה שמקבלות נשים על התמודדות עם לידה שקטה לעומת גברים, אך יש מגמה חיובית ושוויונית יותר כלפי האבות. "בכינוס ב-2016, הוזמנתי לדבר כ'בן זוג' ולא כ'אבא', ואף נדחיתי מוועדת ההיגוי. בכנס השמעתי את קולי בנושא הדרת הגברים מלידות שקטות, הן כאב והן כעו"ס. בקהל נכחו נשים שחוללו שינוי, בין היתר דרך מחקר והקמת עמותות כמו 'ניצוצות ענבר' ו'נרות של תקווה'", הוא נזכר. "לא קלה היא דרכנו ויש עוד מכשולים לעבור, אך הכיוון ברור וסוגי המענים הניתנים כיום רבים יותר מאשר מה שהיה כשעברנו את הלידה השקטה. לא רק כלפי האבות, אלא גם כלפי האימהות, המשפחה והקהילה. תורמת לכך גם דעת הקהל הציבורית: לידה שקטה מקבלת במה בעזרת מפורסמים כמו: כריסטיאנו רונאלדו, אושרי כהן, עמוס תמם ועוד, שחוו בעצמם לידה שקטה כאבות".
לידה שקטה מקבלת במה ויותר מודעות בעזרת מפורסמים כמו כריסטיאנו רונאלדו, אושרי כהן, עמוס תמם ועוד, שבנות הזוג שלהם חוו לידה שקטה
"הגברים בוכים בלילה"
סתיו אדם, בן 57 מקדימה צורן, גרוש ואב לשלושה, מתאר את הרגע ההוא לפני 25 שנה, יומיים לפני ליל הסדר, שבו גילה כי התינוקת ברחם אשתו היא ללא דופק. הוא קיבל שיחת טלפון מאשתו דאז, ובה סיפרה שהיא לא מרגישה את העוברית, ובבית החולים התגלה לזוג שהיא אכן ללא דופק. הם עברו 48 שעות של אובדן וכאב, במחלקה שבה שהו לידם יולדות מאושרות.
תאר לי את התחושות לאחר קבלת הבשורה.
"תחושות אובדן, דיכאון וכעס עצום. הרביתי לשתף את בני משפחתו וחבריו בחוויה הקשה, אך הרגשתי שעל מנת לעבד זאת אני זקוק ליותר מזה. ניסיתי לפנות לעזרה מקצועית בנושא, אולם נדחיתי בטענה שאני צריך להיות חזק עבור אשתי כך שנשארתי ללא עורף תמיכתי. בזמנו לא מצאתי טיפול לאבות או להורים המתמודדים עם המאורע הלא פשוט של לידה שקטה. לכן, התחלתי לעסוק ולהנחות מעגלי שיח ותמיכה בנושא. זה העניק לי כוח להמשיך הלאה".
משפטים כגון: "אתה צריך להיות חזק עבורה עכשיו", "לאישה זה קשה יותר", "אתה לא יכול להבין, אז לפחות תהיה אמפתי" נאמרו אליו מצד הסביבה, בלי התייחסות לכאב שלו. "אשתי דאז הייתה מוקפת בהמון אהבה כמו שצריך – ואני לא", משחזר סתיו בצער. "גם החברה לא הותירה לי ברירה: לא היה לי זמן לעבד את הכאב, ובתוך יומיים חזרתי לעבודה. המשכתי לכאורה כרגיל והכנסתי את עצמי לעשייה במעגלי תמיכה ונרשמתי ללימודים בתחום הייעוץ והליווי. בחרתי לקחת את השבר ולמנף אותו באפשרות להיות שם עבור אחרים, במקום שלי לא הייתה תמיכה כלל". בכך, היה סתיו החלוץ לפתוח את הצוהר לקבוצות הראשונות בישראל לתמיכה ושיח בנושא עבור אבות ומשפחות.
גם סתיו סבור שיש פער דרמטי בין היחס שמקבלת אישה על לידה שקטה שעברה, לבין היחס שמקבל הגבר. "גם היום, שחלפו יותר מ-20 שנה להתמודדות עם האובדן, ואחרי שהקמתי אין-ספור מעגלי שיח ותמיכה להורים ולאבות שחוו לידה שקטה וקבוצת פייסבוק בנושא – עדיין אני מרגיש שגברים לא מקבלים את היחס הראוי כלפיהם, חד-משמעית", הוא קובע נחרצות. "אומרים שהגברים בוכים בלילה ולא נשמע קולם – זאת אכן המציאות שלנו".
אשתי דאז הייתה מוקפת בהמון אהבה כמו שצריך, ואני לא. גם החברה לא הותירה לי ברירה: לא היה לי זמן לעבד את הכאב, ובתוך יומיים חזרתי לעבודה
"שיתפנו את הקיבוץ"
אלעד ליפשיץ, בן 44, אב ל-3 ומתגורר בקיבוץ נערן עם בת זוגתו ליטל. במקצועו הוא מרכז את הפעילות בצה"ל של מכון "שיטים".
אצלם לא מדובר באובדן היריון בשל איבוד דופק לעוברית, אלא בבחירה יזומה להפסיק את ההיריון בשל גילוי של מוטציה נדירה בעוברית: "בחרנו לסיים את ההיריון משום שבצ'יפ הגנטי גילינו דופליקציה בכרומוזום X", משתף אלעד. "לאחר בירורים הבנו שמכיוון שיש לנו בת, לא צפויה להיות פגיעה, והחלטנו להמשיך את ההיריון. בת זוגתי התעקשה לעשות בדיקת אקסום, למרות שהבדיקות והסקירות תקינות. אין לנו רקע משפחתי של בעיות גנטיות, וגם בצ'יפ הגנטי לא ראו שום דבר מלבד הדופליקציה, שלא הייתה אמורה להשפיע. להפתעתנו, גילינו שיש לעוברית מוטציה נדירה kcna2, שגורמת לאפילפסיה, בעיות מוטוריות וקוגניטיביות קשות".
לאחר רצף בדיקות, בשבוע 28 החליטו להפסיק את ההיריון בשל פגיעה ודאית. בלידה נכחו שניהם וחברה קרובה. הם בחרו לראות את התינוקת, לצלם ולבלות איתה רגעים אחרונים לפני שנפרדו.
איך הרגשת כשקיבלת את הבשורה?
"הרגע שקיבלנו תשובה סופית שהמוטציה תתבטא בתינוקת היה רגע מאוד קשה. עד אותו שלב, כל הזמן קיוויתי שתהיה עוד בדיקה או תוצאה שתגרום לכך שנוכל להמשיך את ההיריון. במקביל, בדקנו האם לאחד מאיתנו ההורים יש גם את המוטציה. לו היינו מגלים שכן, היה אפשר להמשיך את ההיריון. באותו זמן עבדתי במשרד בקיבוץ, וכשליטל התקשרה עם התוצאה הסופית, באותו הרגע כיביתי את המחשב וירדתי הביתה ובכינו ביחד".
אלעד משתף שמכיוון שההתלבטות להפסיק את ההיריון ארכה כמה שבועות, זה איפשר לו במעט להיערך לאפשרות הזו. "דיברנו על זה הרבה בינינו והתלבטנו ביחד האם לסיים את ההיריון ומה זה גורם לנו להרגיש, וכן שיתפנו בני משפחה וחברים", נזכר אלעד. "מהרגע הראשון, כולם ידעו שזו אפשרות. גם לפני ולא מעט אחרי, שיתפתי חברים ומשפחה בתחושות. בקיבוץ יש הרבה מקום לדבר על עצמנו, וזה היה מאוד משמעותי עבורי. שלחנו מייל לכל הקיבוץ ובו שיתפנו והזמנו אנשים לדבר איתנו על המקרה".
בניגוד לאלון ולסתיו, אלעד לא הרגיש שהחברה מתייחסת יותר לבת זוגתו מאשר אליו. "הצוות בחדר הלידה התייחס גם אליי ולא רק לליטל, וכך נהגו גם המשפחות והחברים שלנו, ששאלו לשלומי ולא רק מה שלום ליטל. אני חושב שזה קשור לעובדה שתפסתי מקום ולא ניסיתי להשתבלל ולהסתתר, אלא סיפרתי, שיתפתי, דיברתי ובכיתי".
לצד התמיכה והדרישה בשלומו מצד חבריו ומשפחתו, הוא כן חש שקיים פער ביחס שמקבלת אישה לאחר לידה שקטה לבין הגבר. זה התבטא אצלו בעובדה שבת זוגתו יכלה להיות 14 שבועות בבית – והוא היה צריך לחזור לעבודה. ובכל זאת, הוא החליט לחזור לעבודה כעבור חודש, כדי להתרכז בהתמודדות עם החוויה הלא פשוטה שחוו. "אחרי חודשיים מהלידה השקטה, נרשמתי לקבוצת תמיכה. שם יכולתי להיתמך ולתמוך, והתחברתי גם לאנשים שחוו אובדן שונה משלי, אך הבינו אותי", הוא משתף. "ההבנה שזה ילווה אותי ולא ייעלם דווקא עזרה לי. במקום לחכות לשכחה, התמקדתי בכוחות שלי. עם שני ילדים בבית, היינו חייבים להמשיך. הם ידעו על ההיריון, אז הסברנו בעדינות על המצב. אבל הם המשיכו הלאה, כמו שילדים עושים".
שאלו לשלומי ולא רק מה שלום ליטל. אני חושב שזה קשור לעובדה שתפסתי מקום ולא ניסיתי להשתבלל ולהסתתר, אלא סיפרתי, שיתפתי, דיברתי ובכיתי
"לדברר את המצב"
"זוג לאחר לידה שקטה מתמודד עם חוויית אובדן שקוף, חוסר ההבנה של החברה: 'על מה אתם מתאבלים? הוא לא באמת היה ילד, לא הכרתם אותו', 'כשתלדי ילד תשכחי שזה קרה', ולכן נוצרת תחושת בדידות גדולה, כיוון שקשה מאוד להכיל ולתמוך באובדן שכזה. דהיינו, זהו בעצם אובדן על כל מה שהיה צריך להיות – העתיד", מסבירה אלה נוימן, יו"ר עמותת 'ניצוצות ענבר', שהוקמה ב-2018 להנצחת ענבר, בתם של אלה וצחי.
פרויקט הדגל של העמותה, 'ניצוצות של שקט', מספק תמיכה לזוגות לאחר לידה שקטה, כולל ערכה תרפויטית עם מחברת לכתיבה, סבון מרגיע, מחזיק מפתחות לזיכרון ושובר לארוחת בוקר זוגית – להזמנה עדינה לחזרה לחיים לצד האובדן. בנוסף, העמותה מעניקה סדנאות ונטילציה, תמיכה, תוכן וכלים להתמודדות לצוותים הרפואיים אשר מלווים את הזוגות ברגעי הלידה השקטה. העמותה גם מפעילה קו חם אשר מאפשר להתייעץ, להיעזר ולקבל ליווי של מטפלים ומטפלות מטעם העמותה, בין אם לזוגות עצמם ובין למעגלים רחבים יותר.
"בני הזוג חווים תחושות קשות של אשמה וכעס על המקרה של איך לא הצלחנו להציל את הילד שלנו", מציינת אלה. "אם זו לידה שקטה יזומה, מתעוררים המון ייסורי מצפון על ההחלטה לסיים את חיי העובר, למרות שתמיד זו החלטה שמתקבלת לטובת הילד. גם דימוי הגוף נפגע, עקב תחושת בגידה של הגוף, ובמקרים רבים גם חלה פגיעה באינטימיות בין בני הזוג. מחקרים מדברים על פגיעה משמעותית באינטימיות במהלך השנה הראשונה לאחר הלידה השקטה, דבר שיוצר גם הוא ריחוק, ולעיתים השבר הזה מוביל לגירושין".
יש הבדל מהותי בין התמודדות נשית להתמודדות גברית עם לידה שקטה?
"ישנה נטייה לחשוב שכיוון שהאישה עוברת את ההיריון בגופה, האב חווה את האובדן בצורה קלה יותר, אך אין זה המצב. האב לרוב נכנס לתפקיד משימתי, מכיוון שהוא צריך לדאוג לבת זוגו ולשאר בני הבית אם ישנם, ולעיתים מרוב שהוא משמש תומך, נשכחת העובדה הפשוטה שהוא אב שחווה אובדן וגם הוא זקוק לתמיכה. לאבות אין חופשת לידה, והם נאלצים להתמודד עם החזרה לעבודה ממש ימים מועטים אחרי שחוו את המשבר והאובדן, דבר שיכול לפגוע ביכולת העיבוד של החוויה הקשה".
"לעיתים גברים מופנמים יותר", מוסיפה אלה. "הם פחות מדבררים את המצב, כך שיכול להתפתח תסכול גדול של בת הזוג שחושבת שהוא אינו מבין אותה דיו או על עצם הפערים בתגובה. מחקרים מצאו שדיכאון גברי מתבטא דווקא בבריחה לעבודה מרובה, לפעילות גופנית אינטנסיבית ולרגשות כגון כעס והסתגרות. לעומת זאת, נשים מחפשות את השיח, ה'ביחד', ולרוב יגיבו לאובדן בעצב גדול, דכדוך ודיכאון".
נוצרת לזוג תחושת בדידות גדולה, כיוון שקשה מאוד להכיל ולתמוך באובדן שכזה. דהיינו, זהו בעצם אובדן על מה שהיה צריך להיות – העתיד
לסיום, אילו עצות פרקטיות הייתם נותנים לאבות להתמודדות נכונה לאחר לידה שקטה?
אלון: "אחי, תנשום עמוק. קרה לך משהו נוראי, ויש לך את כל הלגיטימציה שבעולם לכאוב ולהתאבל. קח לך זמן לעצמך, עבד את האובדן ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית. בנוסף, היעזר באנשי מקצוע אם אתה צריך. זו לא בושה להראות חולשה ולהיות פגיע. מצא לך אופקים לתיעול הרגשות".
אלעד: "אל תישאר עם זה לבד! תמצא לך את המקום לדבר ולעבד. זה יכול להיות עם חבר, עם קרוב משפחה, או עם כל אדם אחר. האבל והכאב מקבלים ביטויים שונים ויכולים להגיע גם באיחור של כמה שבועות, זה לגיטימי וטבעי מאוד. בנוסף, אם אתה רוצה להישבר – תישבר. זה מה שהופך אותך לחזק, ולא זה שאתה מדחיק ולא נותן מקום לרגשות".
סתיו: "אל תתעלמו מאבות שחוו לידה שקטה! אנחנו לא צריכים להיות חזקים בשביל הנשים שלנו, משום שגם אנחנו בעצמנו צריכים עזרה".
nynne-schroder-unsplash.jpg
אלה: "לשני בני הזוג אני ממליצה לא להתמקד בתחושות אשמה או ביקורת עצמית, שכן הן לא מקדמות שום דבר. מומלץ לדבר את הכאב, לתת מקום לעיבוד של חוויית האובדן, להכיר במנעד הרגשות שמגיעים בעקבות הלידה השקטה כחלק מחוויית האובדן ולתת לדברים את הזמן שלהם. בנוסף, מומלץ למצוא עוגנים לתמיכה: משפחה, חברות, אנשי טיפול או קבוצות תמיכה, העיקר לא להישאר לבד. למצוא אדם שיוכל להיות איש הקשר של הזוג עם המעגלים השונים שסביבו ולהודיע, לעדכן ולתווך בין המעגלים שסביב הזוג לזוג עצמו לפי מה שמתאים ונכון לו. לקבל תמיכה וסיוע כל זוג לפי הצורך שלו. מחקרים ממליצים ליצור טקסי פרידה אישיים, כמו נר נשמה או אלבום זיכרון. הסביבה לא תמיד מבינה את גודל הכאב, ולכן חשוב לגלות סבלנות וחמלה. לצד האבל, מומלץ להיאחז בעוגנים מחזקים – מוזיקה, ספורט, כתיבה או אנשים תומכים – כדי להזרים כוחות ותקווה".
