אלישע בן קימון (עיתונאי 'ידיעות אחרונות' ו-ynet, מרצה לענייני התיישבות ביטחון ותקשורת)אם בעבר נדמה היה שהחלת ריבונות היא תהליך מדיני שמגיע מלמעלה, הרי שבשנה האחרונה התמונה התהפכה – השטח מכתיב את המציאות, ומהלכים מקומיים גולשים למסדרונות הבית הלבן ולכנסת ישראל בירושלים. ההתפתחויות הדרמטיות של השנה האחרונה מציבות את ישראל קרוב מאי פעם לריבונות מלאה ביהודה ושומרון. כולם זוכרים כמובן את תוכנית המאה של טרמפ שהושקה בינואר 2020, שלמרות ההצהרות הגדולות לא באמת הביאה שינוי משמעותי. כעת, כשמחברים את כל החלקים, מתקבלת תמונה חסרת תקדים של תנופה התיישבותית שמגיעה מהשטח.
נתחיל דווקא מהפרט אל הכלל. בתחילת השבוע אישר הקבינט את החלטת שר הביטחון ישראל כ"ץ להשלמת כביש המחבר בין כפרים פלסטיניים באזור מעלה אדומים. לכאורה, מדובר בכביש שמשרת את האוכלוסייה הפלסטינית, אך בפועל – הוא מסיט את תנועת הפלסטינים מכביש 1, מה שמאפשר רצף תחבורתי וטריטוריאלי בין ירושלים למעלה אדומים ללא נוכחות פלסטינית. התגובות לא איחרו לבוא. משרד החוץ הפלסטיני זעם, הרשות הפלסטינית דרשה התערבות בינלאומית, וחלק מהדוברים אף כינו זאת "פשע מלחמה". לא בכדי זכה הכביש לכינוי "כביש הריבונות". זהו מהלך נוסף במערך כבישים מתרחב שכולם מיועדים ליצור רצף תחבורתי ישראלי, ולחזק את האחיזה בשטח. עבור תושבי מעלה אדומים, זו בשורה של ממש. גיא יפרח, ראש העיר, אמר: "זהו רגע היסטורי שמוכיח עד כמה נחישות, שיתוף פעולה ואמונה בצדקת הדרך – משתלמים".
תנופת הבנייה ביהודה ושומרון שוברת שיאים. מאז דצמבר האחרון, אז התקבלה החלטה שבה עוברים מאישורי בנייה פעם בארבעה חודשים לפעם בשבוע, היקפי הבנייה צמחו. המשמעות ניכרת במספרים – ברבעון הראשון של 2025 קודמו כ-11,000 יחידות דיור חדשות ברחבי יו"ש, לעומת 3,500 בלבד בתקופה המקבילה ב-2024. הדבר ממשיך את השינוי הדרמטי שעשתה הממשלה לסעיף 150, שמשמעותו היא שלא צריך אישור דרג מדיני לכל בנייה מעבר לקו הירוק.
במקביל, השר בצלאל סמוטריץ' הקים את "מנהלת ההסדרה" – גוף שנטרל את סמכויות המנהל האזרחי ומרכז בידיו החלטות קריטיות כמו ייעוץ משפטי, סדרי עדיפויות באכיפת בנייה בלתי חוקית, הכרזת שטחים כאדמות מדינה ועוד. במנהל הציב סמוטריץ' לראשונה אי פעם סגן ראש מנהל אזרחי – החלטה שנגדה הוגש בג"ץ. במנהל עסוקים כמובן גם בבלימת הקמה של מדינה פלסטינית. התכנון היכן להניח את יחידות הדיור נעשה בצורה מחושבת. במנהלת עמלים גם על פרויקט מיוחד, במסגרתו הם סורקים את כתבי הבעלות של הפלסטינים על שטחי B במטרה לסדר מחדש את השטח.
מאחזים. חומש ואביתר הם דוגמה לשני מאחזים שבעבר היו מוקד למאבקים ולפינויים חוזרים ונשנים, והיום הם מתפקדים כיישובים לכל דבר. בשנים האחרונות כל דיון בהם נסוב סביב השאלה "מתי יפונו?", אך כעת השאלה היא "מתי יוסדרו סופית?". זוהי מהפכה של ממש. בנוסף, אחד המהלכים המשמעותיים ביותר הוא רשת החוות החקלאיות שהתפשטה בכל שטחי C. כיום, פזורות ברחבי יהודה ושומרון למעלה מ-80 חוות כאלו, שמאפשרות למתיישבים לתפוס שטחים אסטרטגיים במספר קטן של אנשים. הממשלה תומכת בכך בעקיפין ובמישרין, מתוך הבנה שהחוות הללו יוצרות עובדות בלתי הפיכות בשטח.
הפעילות בשטח לא זונחת את ההיבט המדיני. חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן מהווה שינוי דרמטי לטובת ההתיישבות. אחד מצעדיו הראשונים היה ביטול הסנקציות הכלכליות שהטיל ממשל ביידן על מתיישבי יו"ש. מעבר לכך, טראמפ מקיף את עצמו ביועצים שמחזיקים בגישה פרו-התיישבותית, ורבים מהם אף ביקרו ביהודה ושומרון בעצמם. ראשי מועצת יש"ע ואנשי ההתיישבות מעמיקים את קשריהם בוושינגטון. מפתיע לא פחות הוא הקריצה לעולם הערבי. בעבר, הרעיון שנציג מדינה ערבית ייפגש עם ראש מועצה יהודי מ"הגדה" היה נראה דמיוני. אך כעת, נרקמים שיתופי פעולה כלכליים ומעשיים עם גורמים מאיחוד האמירויות, מתוך הבנה ששני הצדדים יכולים להפיק תועלת משותפת.
האם תושלם הריבונות לפני הבחירות?
בימים אלו אנו שומעים הערכות, ולפיהן הבחירות צפויות להתקיים ב-2026. כמובן, עוד מוקדם כמובן לדעת, משום שהדבר תלוי בכל כך הרבה דברים. ההתקדמות ברפורמה המשפטית, משפטו של ראש הממשלה ומעל הכל – זירות המלחמה שעדיין פתוחות. גורמים בכירים בממשלה מסבירים כי השינויים שבוצעו מעבר לקו הירוק נטמעו עמוק במערכת. כל ממשלה בהרכב אחר שתרצה לשנות זאת, תצטרך לבצע פעולה אקטיבית על מנת לשלול זכויות שכבר ניתנו. השאלה שנותרה פתוחה היא: האם יספיקו המתיישבים להשלים את המהלך ההיסטורי לפני סיום כהונתה הנוכחית ולשמוע את המילים "החלת ריבונות", או שיעצרו רגע לפני?
