למה הצעירים לא יודעים מה קורה ביו"ש?

"אתה מדבר איתנו כבר שעה וחושף פה דברים מדהימים, איך אף אחד לא יודע או מכיר את הדברים הללו?" כך אמר לי עומר בחור צעיר בן 18 רגע לפני גיוס, לאחר שסיימתי להרצות במכינה שבה הוא לומד על הנעשה ביו"ש.

הדור הצעיר שעוד רגע מתגייס לצה"ל פשוט לא מכיר את המציאות כפי שהיא קיימת היום ביו"ש. "אני כותב על זה כל הזמן", עניתי. אבל חוסר המידע קיים. אני לא מאשים אותם אלא אותנו, בתקשורת. קשה להחזיק ראש בהבדלים בין אדמות מדינה, אדמות סקר או אדמות פלסטיניות פרטיות. בטח בשלבים שונים של אישורי יחידות דיור כמו דיון להפקדה, או לתוקף. מהי מינהלת ההסדרה? איך עובד סגן אזרחי במינהל שכולו חיילים? ומה זה אומר שחוזרים לצפון השומרון? כל אלו שאלות שעולות מנוכחים בהרצאות.

המציאות ביו"ש היא מורכבת, והיא נמצאת ברקע אירועים משמעותיים יותר לכאורה בחזית עזה בצפון, וכמובן מול איראן. אבל זירת יו"ש היא הזירה שעברה את השינוי המשמעותי ביותר בשלוש השנים האחרונות. אולי דווקא בגלל שרוב הקשב הלך למקומות אחרים, זה יצר עבור סמוטריץ' וסטרוק את מסך העשן שהיו צריכים כדי לקדם שורת החלטות, חלקן בלתי הפיכות, מעבר לקו הירוק.

אלא שמה שמעניין את הצעירים היא דווקא הפשיעה הלאומנית של אותם נערי גבעות במאחזים, שמשתוללים ביו"ש. "אתה בטוח שאת כל הבלאגן הזה עושים 300 צעירים בלבד?" שאל אותי רוי, בחור צעיר הלומד במכינה. אחר שאל: "איך ישראל יכולה להחדיר טיל לדירה בבניין מגורים בלב טהרן ולא לעצור פורעים יהודים?" שאלות טובות וחשובות.

עניתי עליהן. אבל העיסוק בכך גורם לחשוב על "המוצר" שמקבלים בתקשורת המיינסטרים בנוגע ליו"ש. כאשר הבינו הצעירים את השינויים שמתרחשים מעבר לקו הירוק, פקחו הצעירים עיניים. הם הבינו שבמציאות שנוצרה נתניהו נגרר, שלא נגיד נדחף, ימינה על ידי סמוטריץ' ואנשיו אל ליבה של תוכנית ההכרעה שאותה יצר לפני מספר שנים. עיקרה כמובן הוא הריגת פתרון שתי המדינות, ושתי ברירות לפלסטינים: לעזוב או לחיות כאן כאזרחים לא שווים.

הצעירים במכינות מקדישים סדרת הרצאות שלמה לסכסוך הישראלי-פלסטיני ולנעשה ביו"ש, ועדיין קשה להם להבין מה באמת מתרחש בשטח. חלקם מגבשים דעה על חצאי אמיתות-בדיות, וחלקם כמובן הגיעו עם תובנות מהבית. הם סקרנים, חכמים וחדים, אבל מבולבלים נוכח הדיס-אינפורמציה שמתפרצת לכל עבר. היכולת לספר את הסיפור של יו"ש נגוע בכל כך הרבה משתנים ואינטרסים, ומכאן חשיבותו. לדבוק באמת ובעובדות. את הפרשנות, שהם כבר יעשו.

***

ראשי הימין בממשלה מביטים על הנעשה בקואליציית השלום של טראמפ ותופסים את הראש. המטרה שלהם הייתה לעשות העתק-הדבק בין שני קווים מקבילים שלא ייפגשו: הקו הירוק ביו"ש והקו הצהוב בעזה. ראשי ההתיישבות שואפים לייצר מציאות ברצועת עזה בחלק שמעבר לקו הצהוב ממש כמו זו שייצרו, בטח בשלוש השנים האחרונות, מעבר לקו הירוק. מחנות הפליטים נכבשו בעיקר בצפון השומרון. נשק עדיין קיים, וגם הכוונות הטרור מחו"ל, אך השליטה המודיעינית בשטח עמוקה.

שר הביטחון ישראל כ"ץ התגאה השבוע בירידה של כ-83 אחוזים בנתוני הטרור מאז נכבשו מחנות הפליטים. מוזר, האמת, שהממשלה הנוכחית מתגאה במשהו שקשור בסיכול טרור, אך ביו"ש אכן ישנה ירידה. ע"פ נתוני השב"כ, בשנת 22' התרחשו 204 פיגועים משמעותיים (מוגדר פיגועים חמים שבוצעו עם נשק או חומר נפץ וגרמו לנפגעים) ב-23' התרחשו 414, בשנת 24' ירד המספר ל-231 פיגועים וב-25' חלה ירידה חדה (עם כיבוש מחנות הפליטים) ל-54 פיגועים משמעותיים בלבד.

כיבוש המחנות הוא אחד הדברים הדרמטיים ביותר שנעשו, אך כאמור השאלה הגדולה היא לאן הולכים מכאן. בפיקוד המרכז עמלים כבר שבועות ארוכים בניסיון לפצח את העתיד ביו"ש, כך שמצד אחד ישמר את הירידה בטרור, ומצד שני לא יצריך כוחות רבים בשטח.