אלישע בן קימון (עיתונאי 'ידיעות אחרונות' ו-ynet, מרצה לענייני התיישבות ביטחון ותקשורת)בשבוע האחרון התנהל לנגד עינינו עוד סיבוב בקרב הטיטאנים שבין לשכת ראש הממשלה לשב"כ, בראשות רונן בר. בתחילת השבוע הגיש בר תצהיר לבית המשפט, עמוס באירועים דרמטיים, המצייר תמונה קשה של ניסיונות לכאורה מצד ראש הממשלה להשפיע על חוות דעת, לעקוב אחר פעילי מחאה ולפגוע בחקירות רגישות כמו קטארגייט. לשכת נתניהו, כצפוי, מיהרה להכחיש ולהבטיח שהאמת תצא לאור. אנשיו של בר טענו כי לא רצו להגיע למקום הזה אבל גם אנשיו של נתניהו, לפי אחד הפרסומים השבוע, ביקשו למנוע את הגשת התצהיר. וכך, במקום שנדון בעניינים שנחשפו לכאורה בתצהיר באופן ענייני ומקצועי, כל העיסוק בתקשורת וברשתות החברתיות הולך לרפש, לפוזיציה ולחוסר מקצועיות, בלי שום יכולת לתקן.
לצערי, אנחנו חיים בימים בהם הענייניות, הישירות והערכיות רק משניות לפוליטיקה ולפוזיציה. את זה ניתן ללמוד גם ממקרה שנחשב לשולי בקרב שבין השב"כ ללשכת רוה"מ. הריהו לפניהם.
לפני כמה שבועות פורסמו הקלטות של א', ראש המחלקה היהודית בשב"כ, שבהן הוא מכנה צעירים מהגבעות בשמות גנאי חמורים שאין דפי 'שבתון' מעוניינים ויכולים לשאת, וקורא לבצע בהם מעצרים ללא ראיות, תוך זריקתם לכלא. אמירות חמורות, בלתי מתקבלות על הדעת, שמוכיחות שוב שגם אנשים במעמד כה רגיש עלולים לחצות קווים אדומים. א' ננזף והשעה את עצמו, אבל ההקלטות האלה הציתו סערה. הן הפכו לכלי ניגוח נוסף בקרב הפוליטי מול השב"כ, כשראש הממשלה, בנימין נתניהו עצמו תוקף את "ההתנהלות המושחתת" של המחלקה היהודית תחת בר. חברי כנסת, פעילים ואנשי ציבור הצטרפו למקהלה. נשמע מוכר? בטח. אבל היכן היו כל אותם קולות צדקניים כשדברים דומים התרחשו בעבר?
בואו נחזור לפרשת דומא. אחד האירועים הקשים שהיו בשנים האחרונות. הדין מוצה עם הנאשם שהורשע, אך אף אחד לא מדבר על צעירים יהודים אחרים שנחקרו בשב"כ בעינויים, שוחררו ללא רבב, אך נשארו עם צלקות נפשיות שילוו אותם לכל החיים. ראש הממשלה, אז, לא רק שלא מתח ביקורת על השב"כ – הוא גיבה אותו והכריז ש"המתקפות על השב"כ לא מקובלות".
ומה עם המקרה של ש', תושב השומרון שנעצר לאחר אירוע דקירה טרגי, שבו נהרג פלסטיני? ש' הגיע להגיש תלונה במשטרה, אך מצא את עצמו במעצר, נחקר בשב"כ שגם אסר על מפגש שלו עם עורך דין, עד ששוחרר לאחר מחאה ציבורית. התיק נגדו נסגר מחוסר אשמה. מישהו הרים גבה אז? מישהו דרש חקירה של המחלקה היהודית? השתיקה הייתה מחרישת אוזניים.
הסיפור כאן אינו המחלקה היהודית בשב"כ. כן, המחלקה לא חפה מטעויות, והיו מקרים שבהם זכויות נחקרים נרמסו. אבל אנשיה, ברובם, הם כאלה שמקדישים את חייהם לביטחון המדינה. הבעיה האמיתית היא הצביעות. אותם פוליטיקאים ופעילים, שממהרים לנצל כל פרשת שנחשפת כדי לנגח את השב"כ כשזה משרת את האג'נדה שלהם, שותקים במקרים אחרים, חמורים לא פחות, כשצעירים יהודים סבלו מאותן שיטות, אך הם לא 'מתיישבים' על האג'נדה. הכל תלוי בפוזיציה: כשזה מתאים – תוקפים; כשלא – מגבים. והאמת? האמת נרמסת תחת גלגלי האינטרסים.
בישראל כבר מזמן לא מתקיים דיון ענייני. כל הצהרה, כל פרשנות, מגיעות עם תג מחיר פוליטי. במקום לבחון כל מקרה לגופו, להודות בטעויות ולתקן, אנחנו מקבלים דקלום סיסמאות מתלהמות. השב"כ אינו מושלם, אבל גם הפוליטיקאים שמטיפים מוסר אינם קדושים. חלקם אפילו רחוקים מאוד מכך. עד שנלמד לדבר לעניין, בלי פוזיציות ובלי אג'נדות, האמת תמשיך להיות הקורבן הראשון
