אוראל רוני-בלמיזמים שצמחו מתוך טרגדיה לאומית-אישית הופכים לנר זיכרון חי משמעותי, המנציח את הבן שנפל ואת התכונות הדומיננטיות שלו. שתי משפחות מצאו דרך להפוך את הכאב לעשייה והקימו פרויקטים המלמדים מנהיגות, הכלה וחיבור, בתוך מציאות ישראלית שמבקשת ריפוי
"גיא היה לוחם בנשמה, הוא אהב מאוד את הצוות ואת הסיירת", מספרת אורית שמחי, אמו של גיא שמחי. "הוא היה ילד שמח, מנהיג. ממש מגיל צעיר היה אפשר לראות שהילד הזה הוא מנהיג, ולראיה המעשה האחרון שלו – בו ללא כל נשק, הוא נלחם במחבלים וניהל את הקרב תוך שהוא שומר איתנו על קשר כל הזמן הזה. הוא הציל 30 אנשים. הוא בעצם תפעל את האירוע, והיה במצב של לחימה ולא במצב של הישרדות".
סמ"ר גיא שמחי ז"ל, בן 20 מגדרה, היה לוחם בסיירת צנחנים. הוא נהרג ב-7 באוקטובר, והותיר אחריו הורים ושני אחים. חבריו של גיא שאותם הציל, סיפרו כי הוא אסף אנשים ששהו בחוץ והוביל אותם לממ"דים בקיבוץ רעים, אותו הכיר מילדות, ובכך הציל את חייהם. הוא עצמו נשאר מחוץ לממ"ד להגן על הדלת, יחד עם חברו שהיה חמוש בנשק. גיא נלחם במחבלים בידיים חשופות, ומעשיו מנעו מהמחבלים להיכנס לבית ולרצוח את חבריו שבממ"ד.
בשמחת תורה אחר הצהרים נודע למשפחה שגיא נהרג. אביו יצא לשדה הקרב להביא אותו, וכאשר שב הביתה והודיע למשפחה כי הידיעה הנוראה היא סופית, בנה של אורית בן ה-28 חיבק אותה, וכששניהם בוכים אמר לה: "אמא, אל תדאגי, אנחנו נהיה בשמחה". "המילים האלה נחרטו בי – בלב ובראש", נזכרת אורית. "אין לנו ברירה אחרת כי גיא היה ילד שמח, לא התעכב על דברים שטותיים, תמיד העביר את הכל, התרכז בלחיות את החיים. אנחנו מנסים לעשות שהמדינה הזו תהיה טובה יותר, לא רק עבור אלה שכבר לא יהיו איתנו, אלא לאנשים שעדיין חיים בה. הרגשות הם מעורבים. הכאב הוא נורא והוא רק מתגבר – חלל שנשאר ואי אפשר למלא אותו".
חינוך למנהיגות
"בגיא היו כל המעלות שיש: הוא היה חכם, כריזמטי, חברותי, שמח, סקרן, ובנוסף גם היה יפה תואר, עם חיוך שובה לב. אף שהיה מלך הכיתה והשכבה, הוא תמיד שם לב לאלה שקשה להם. בשבעה שלו שמענו סיפורים מדהימים", משחזרת אורית. אחד מהם הוא סיפורה של נערה שלמדה איתו בבית הספר התיכון ועברה חרם חברתי בכיתה ט'. היא תיארה כי גיא תמך בה וסייע לה להיכנס למעגל החברתי גם שנים אחרי. "אחד החברים תיאר את גיא במשפט: כל הבנים רצו להיות כמוהו, וכל הבנות רצו אותו", היא מוסיפה. "הוא היה ממש מנהיג. בשם התכונה הדומיננטית הזו, התכונה הזו שבאמת כרגע עם ישראל נצרך לה, הקמנו עמותה שנקראת 'גיבור ישראל אחי', שזה ראשי התיבות של גיא. הדנ"א של העמותה הוא המנהיגות – קידום ערך המנהיגות עם חיבור למדינה ולאנשים".
כמה פרויקטים בעמותה כבר יצאו לדרך. הראשון בהם הוא מגמה של 5 יחידות בגרות במנהיגות. המגמה התקיימה כפיילוט, אושרה על ידי משרד החינוך, ומתקיימת כבר בכ-20 בתי ספר. מדובר ב-3 יחידות לימוד תיאורטיות וב-2 יחידות מעשיות העוסקות בתרומה לקהילה, פתרון בעיות כמנהיגים, ערכים, ארגון טקסים ואירועים ביישוב. בנוסף, יחד עם 'השומר החדש', מקימה העמותה מכינה שתיפתח בשנה הבאה – מכינה שתעסוק בערך המנהיגות, בערכי המדינה – שימור המדינה כציונית ויהודית בארץ ישראל.
לרפא את העם
הקו שמנחה את המשפחה בעשייה הברוכה הוא הבראת המדינה, "בהרגשה שלי, המדינה שלנו חולה", מסבירה אורית. "העם שלנו הוא מדהים, אני רואה כל הזמן את החיבוק. מגיעים לכאן אנשים פרטיים שאני לא מכירה שמקימים יוזמות על שם גיא. אלא שאנחנו קצת התבלבלנו, קצת נרדמנו, וכעת הבנו את המובן מאליו – וזה דורש תיקון. לכן, בכל פעולה שאנחנו עושים בתחום, אנחנו מנסים להבריא". היא מוסיפה כי הפעילות שלהם מתמקדת בבני נוער ובצעירים, איתם קל יותר לשנות ולתקן.
כחלק מהחשיבה על ריפוי העם, כשהמשפחה קיבלה מעמותת Standing Together ספר תורה על שם גיא, הם החליטו שהספר יהיה ספר אחדות. מדי שנה מעבירה המשפחה את הספר לעיר אחרת, בכוונה להעניק כוחות לקהילות שונות על ידי הבאת הספר. "בשנה הראשונה שמנו את זה בבית כנסת קטן באופקים שמתוכו יצאו המתפללים בשמחת תורה ונלחמו בידיים. מבית הכנסת הזה נהרגו 5 אנשים, מתוך 52 אנשים שנהרגו מתושבי אופקים. השנה הספר נמצא בגדרה, ובשנה הבאה בע"ה החל משמחת תורה, הספר יעבור למושב עלמה בצפון – מושב שעבר פינוי וסבל רב בתקופה האחרונה", אומרת אורית.
אחדות ולא אחידות
אורית מציינת פרויקטים נוספים שנמצאים בהתהוות, כמו יום "גיבורים יוצרים אחדות", גם כאן ראשי התיבות הן גיא. המיזם מתקיים זו שנה שנייה בגדרה, והשאיפה היא להרחיב את הפעילות לכל הארץ. היא מספרת כיצד נולד הרעיון. "לאחר שגיא נהרג, תנועות הנוער בגדרה ביקשו חומרים כדי להעביר שיעורים ולספר עליו. הבקשות הגיעו מכל תנועות הנוער, וזה גרם לי לחשוב על כך שאנחנו במצב כל כך מפולג, כל אחד לעצמו. זה המקום לקחת את כל תנועות הנוער ולקיים פעולה אחת שכולן משתתפות בה. ביום הזה אנחנו מבקשים שכולם יבואו עם המדים שלהם, כי אנחנו לא אחידים אלא מאוחדים. וזה מה שאנחנו רוצים להדגיש: לכל אחד יש את הדעות שלו, אבל אנחנו חייבים לעשות ולהיות ביחד, כי אנחנו מדינה אחת".
"התבלבלנו, קצת נרדמנו, וכעת הבנו את המובן מאליו – וזה דורש תיקון. לכן, בכל פעולה שאנחנו עושים בתחום, אנחנו מנסים להבריא את המדינה"
להתווכח מאהבה
רס"ן (במיל') עמישר בן דוד ז"ל, מעלי, מפקד חפ"ק, עוצבת הקומנדו, נפל בקרב בדרום רצועת עזה, בן 43 בנופלו. הוא הותיר אחריו אישה, חמישה ילדים, הורים ושישה אחים. המשפחה הקימה לזכרו תצפית בגולן בשם "תצפית עמישר". בנוסף, אחיו אורי ויאיר בן דוד הקימו לזכרו מיזם ייחודי שנקרא ״להתווכח ביחד״.
"לעמישר היו הרבה תכונות טובות. הוא עשה המון טוב, תרם והתנדב המון והיה מחנך שהאמין בכל אחד מהתלמידים שלו. התחביב שלו להתווכח. אני נהניתי להתווכח איתו, זה היה מעניין", מספר יאיר את הרקע לפרויקט. "כשחשבנו מה לעשות לזכרו, עלה הרעיון להקים מיזם שילמד איך להתווכח נכון על נושאים פוליטיים וחברתיים, בלי להגיע לעימותים ולפיצוצים, גם כשלא מסכימים, כפי שעמישר היה עושה. מעין להתווכח מאהבה".
האחים בנו תוכנית שמורכבת מהרצאות ומסדנאות בנושא, ובעתיד מתכוונים לפרסם תכנים שמלמדים איך להתווכח בלי להגיע לריב. "אחד הגורמים הנפוצים המשפיעים על האופן שבו אנו מתווכחים, מעבר להבדלים בינינו, הוא הדינמיקה עצמה. לפעמים זה בעיקר הדינמיקה", מסביר יאיר, בעצמו ד"ר לפסיכולוגיה. "במקרה כזה ויכוח מהנה עלול להפוך לפיצוץ, לגרום לסכסוך בין אנשים, שנמנעים להתווכח אחר כך בגלל החוויה השלילית. אנחנו מנסים ללמד איך לגרום לכך שזה לא יקרה".
הפרויקט משלב לימוד מהאופן שבו עמישר היה מתווכח, יחד עם תובנות מעולמות הפסיכולוגיה והנחיית הקבוצות, מהם מגיעים האחים. "לפני שאנחנו מלמדים איך להתווכח, אנחנו מתחילים בהבנת המניעים לוויכוח. אנחנו יכולים לחשוב שהמניע שלנו לוויכוח הוא לשכנע, לגרום לאנשים לחשוב אחרת, אבל צריך להבין גם את המניעים הרגשיים, התקשורתיים, והתחרותיים שקיימים בוויכוח", טוען האח.
המיזם, שהחל השנה, כבר נותן את אותותיו ומשפיע לטובה. "במהלך סדנה שהעברתי, אמרתי למשתתפים שאם הם מתווכחים נכון, הם גם יכולים להתווכח יותר כי אין את הפחד שיהיה פיצוץ בסוף", נזכר יאיר. "בסוף הסדנה ניגשה אליי מישהי ואמרה שאמנם לא השתכנעה להתווכח יותר, אבל עכשיו היא מבינה למה בן הזוג שלה מתווכח כל כך הרבה. ההבנה של המאפיינים הזהותיים של ויכוח היא צעד חשוב במניעת חיכוכים".
פוליטיקה מקרבת
"אצלנו במשפחה יש מגוון דעות פוליטיות, זה נושא טעון", אומר יאיר. "יש משפחות שבוחרות לא להתווכח בכלל בנושאים פוליטיים, שזה לגיטימי, אבל אני חושב שוויכוח הוא ביטוי אישי טוב ומקרב כל עוד עושים זאת נכון, ללא איום על זהותו של הצד השני. כי ברגע שהצד השני חש איום על הזהות שלו, על אף שאין מדובר באיום פיזי ממשי – המערכת האוטומטית של 'הילחם וברח' מופעלת. אנחנו מזהים תחושות כמו רעד בידיים ופחות אמפתיה והבנה, ואנחנו מתרחקים מהמטרה של הוויכוח".
"אני שמח שהייתי מדבר על נושאים כאלה עם עמישר. זה הביא אותנו להכיר אחד את השני טוב. עמישר ידע להראות לאנשים, גם מהצד הכי שונה של המפה הפוליטית, שהוא עדיין אוהב אותם. הוא אמנם חושב אחרת מהם, הוא לא מוותר על העקרונות שלו, אבל הוא עדיין הראה שהוא אוהב אותם. לא מתוך אינטרס ולא מתוך רצון שיחשבו כמוהו, הוא באמת היה אוהב אדם. ברגע שמראים את זה – מנגנוני האיום נרגעים והוויכוח נראה אחרת".
"עמישר לא ויתר על העקרונות שלו וידע להראות לאנשים, גם מהצד הכי שונה של המפה הפוליטית, שהוא עדיין אוהב אותם, גם אם הוא חושב אחרת מהם"
יאיר מדגיש את חשיבות המיזם במיוחד בתקופה שבה לגורמים שונים אינטרס להקצין את השיח כדי לקבל תשומת לב. "פוליטיקאים אמרו לנו, בכנות רבה: אם אני לא אעביר מסרים ממש קיצוניים נגד האחר – לא ישמעו עליי. אבל יש לי תקווה שיתרחש תהליך הדרגתי, עם הרבה תרגול ורצון טוב".
צילומים פרטיים ומאת"צ
