מערכת שבתוןאריה ארזי, סמנכ"ל בדימוס מאוניברסיטת בר-אילן, חוקר מנהיגות וניהול בתורה
הקדמה עיונית: אינטליגנציה רגשית ומודעות חברתית
אינטליגנציה רגשית, כפי שהוגדרה על ידי ד"ר דניאל גולמן, היא היכולת להבין, לפרש ולכוון רגשות – של האדם עצמו ושל הסובבים אותו. אחת מאבני היסוד בתחום זה היא מודעות חברתית (Social Awareness) – היכולת להבין רגשות וצרכים של אחרים ולפעול מתוך רגישות הקשרית. מודעות זו כוללת אמפתיה, הבנה של דינמיקות קבוצתיות ותרבותיות, ואוריינטציית שירות – כלומר, נכונות לפעול לטובת הזולת באופן מוסרי ואחראי.
המאפיינים המרכזיים של מודעות חברתית, כפי שגולמן מתאר, הם: הכרה ברגשות הזולת והקשבה פעילה, הבנה של הקשר חברתי וארגוני רחב, ובניית קשרים חיוביים המבוססים על אמון.
משה רבנו כמודל למודעות חברתית – פרשת פסח שני
במאמר זה, אנו בוחנים את דמותו של משה רבנו דרך פרשת "פסח שני" (במדבר ט', ו'–י"ד), בה מתגלה לא רק כמנהיג דתי ונביא, אלא גם כאדם בעל רגישות יוצאת דופן למצוקה אנושית וקהילתית.
הרקע לפרשת פסח שני
מסופר על קבוצה מבני ישראל שטמאים למת ואינם יכולים להקריב את קורבן הפסח. הם פונים למשה בטענה: "למה ניגרע?" – שאלה שמשקפת תחושת הדרה רוחנית ורצון כן להשתתף בעבודת ה'. משה אינו פוטר אותם בהסבר טכני, אלא עונה: "עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם". הוא בוחר לפנות לקב"ה, שמורה על תיקון ייחודי – פסח שני – שבו יוכלו אותם אנשים להקריב את הקורבן במועד מאוחר יותר. זהו תקדים שבו פניית מיעוט חברתי מביאה להתפתחות הלכתית חדשה – תגובה המעידה על הקשבה, הכלה וגמישות מוסרית.
מה לומדים על המודעות החברתית של משה בפרשה זו?
אמפתיה והקשבה פעילה: משה מזהה את הכאב שבמילים "למה ניגרע?" – לא כהתמרמרות טכנית אלא כביטוי למצוקה רוחנית. הוא אינו שופט או מדחיק את הרגש אלא נותן לו מקום ומכבד אותו.
רגישות למיעוטים והתחשבות בפרט: למרות שמדובר בקבוצה קטנה, משה מתייחס לדבריהם בכובד ראש. הוא רואה את צורכי היחיד כחלק אינטגרלי מהציבור, ומבין שגם מיעוט זכאי למענה ערכי.
היוועצות ולא סמכות חד-צדדית: משה, למרות מעמדו הרם וידיעותיו, בוחר לפנות לה'. הוא מפגין ענווה ניהולית – תכונה מובהקת של מודעות חברתית וארגונית.
בניית אמון וחיזוק תחושת שייכות: בהובלת פתרון שכולל גם את מי שנדחו, משה מייצר תחושת אמון ואכפתיות. הוא משדר שאף אחד אינו מודר מהמרחב הרוחני – מסר חיוני בכל קהילה.
קולות הפרשנים – משה כמנהיג רגיש
רש"י מדגיש את רצונם העז של הטמאים להיות חלק, ואת תגובתו הרוחנית-מכילה של משה; הרמב"ן רואה במשה דוגמה ליושרה – הוא מודה שאינו יודע ומבקש הכוונה. אור החיים מצביע על כך שמשה חיפש מענה שמכבד את הרוח – ולא רק את ההלכה היבשה. הכלי יקר משבח את יכולתו של משה להכיר בזכויות מיעוט, גם כשמדובר בהחלטה חדשה. שפת אמת מדגיש את חשיבות השיח שבין העם למנהיג – יוזמה עממית נענית באוזן קשבת. חז"ל במקורות כמו התלמוד וספרי זוטא, משבחים את הקבוצה הפונה וגם את משה – על שהוא מזהה את עומק כוונתם ופועל בהתאם.
סיכום: משה כמנהיג חברתי רגיש
פרשת פסח שני חושפת את משה כמי שמגלם בתוכו לא רק סמכות נבואית, אלא גם רגישות אנושית נדירה. הוא מקשיב למצוקה אמיתית של מיעוט, מבקש פתרון מוסרי ואלוקי – ומוביל לחקיקה חדשה שמכילה ומחברת. כך משתקפת בו מודעות חברתית אמיתית – היכולת לראות את הזולת, להבין את הקשר החברתי, ולהנהיג מתוך ערכים של הכלה, אמפתיה, וענווה.
המקרה הזה הוא אחד מתוך שורה של אירועים בהם משה מפגין את היכולת לשלב בין ההלכה לבין רגש, בין הנהגה רציונלית לבין פתיחות אנושית – ומהווה השראה גם להנהגה מודרנית בעולמות החברה, הארגון והקהילה.
