מותר לכהנים להתגייס לצבא?

עם הקמת המדינה עלו מחדש שאלות הלכתיות רבות, שבגלות הארוכה, כמעט ולא עסקו בהן

פרק הזמן שבין פסח לעצרת, כולל ימים מיוחדים לזיכרון אירועים מהעבר הרחוק ומהעבר הקרוב: יום הזיכרון לשואה – מחדד לנו את הזיכרון של שפלותנו בגלות, כשהיינו תחת מרותם של הגויים, תלויים בהם ובגחמותיהם. אנו גם זוכרים שבכל דור ודור עמדו עלינו לכלותינו, והנאצים ימ"ש עלו על כולם. בל"ג בעומר – אנו מזכירים את דמותם של רשב"י ורבי עקיבא ואת כישלון מרד בר כוכבא, לחרות העם, התורה, ירושלים והמקדש. ביום העצמאות ויום ירושלים אנו מזכירים את הניסים הגדולים של השיבה לארץ, תקומת המדינה והעצמאות המדינית ושחרור הארץ וירושלים, ומודים לקב"ה על המתנה הגדולה לה זכינו. ביום הזיכרון אנו זוכרים ומוקירים את הלוחמים ששילמו את המחיר היקר מכל לשם כך.

ככל שנוקפות השנים ניכר עד כמה ימים אלה חשובים להבנת הערך של המתנה הגדולה לה זכינו בימינו, מתנה שאבותינו לא זכו לה. אולם, גם אנחנו לא תמיד יודעים להעריך אותה. יש בתוכנו רבים מידי שרואים מתנה זו כמובנת מאליה, ולא מבינים עד כמה אנו צריכים לעשות הכל כדי לשמר אותה מכל משמר לבל נאבדה.

פעמים רבות הערך האמיתי של דבר מתברר על פי מידת הנכונות 'לשלם' את 'מחירו'. גובה ה'מחיר' ששילמנו, ושהיה מותר 'לשלם' עבורו. הערך של מתנת הארץ הוא ערך עצמי! אולם מתנת הארץ נבחנת בגובה ה'מחיר' ששילמנו כדי לזכות בה. מתנה שנקנתה בייסורים, ובני האומה הלוחמים הגיבורים שילמו על הגנתה בחייהם.

בפרשת השבוע אנו קוראים על קדושת הכהונה, ועל האיסור החמור על הכהנים להיטמא למת: "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" (ויקרא כא א). אח"כ מונה התורה את היוצאים מן הכלל: "לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו. וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה וגו'". לכהנים יש תפקיד מיוחד ולכן אסור להם להיטמא למת: "אחר שחתם טהרת ישראל, סמך לכאן טהרת הכהנים. שראוי להם שיהיו טהורים וקדושים יותר מישראל, אחר שעבודת הקדש עליהם" (צרור המור שם).

עם הקמת המדינה עלו מחדש שאלות הלכתיות רבות, שבגלות הארוכה, כמעט ולא עסקו בהן. וביניהן: האם מותר לכהנים להתגייס לצבא ולהיות שותפים למלחמה על הארץ? שכן בקרב הם עלולים להגיע להריגת אוייב, ולטומאת מתים. והאם כהן שהרג במלחמה יכול לשאת כפיים בברכת כהנים?

הרב עוזיאל ז"ל, הראשון לציון והרב הראשי הספרדי הראשון של מדינת ישראל, התייחס לכך בתשובה: "ובמלחמתנו זאת, שאחרים קראו אותה עלינו להשמידנו ולשעבד את פלטתנו למרותם ושלטונם, אין כל ספק בדבר, שכל איש מישראל, לרבות כהנים ולוים, חייבים להתגייס בה, גם מדין מלחמת ה׳ שהיא ירושת הארץ, וגם מדין ׳לא תעמוד על דם רעך׳ [ויקרא יט,טז]" (סימן כא ב).

בתשובתו הוא לומד משאלת הגמרא – האם כהן מותר במלחמה ב'אשת יפת תואר'? (קידושין כא ב): "מכאן למדנו שהכהן נמצא בעורכי מלחמה, שהרי לא התירה תורה יפת תואר אלא בשעת שביה (קידושין שם הרמב"ם שם ה״ג). ואם הכהן אינו הולך למלחמה, מה מקום להתיר לו יפת תואר?!" (שם).

ומכך שנפסק: "המארס אישה האסורה עליו, כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, וכו', אינו חוזר (במלחמת רשות א.ש.)" (רמב״ם מלכים ז ח). מכאן שהכהנים היו יוצאים למלחמה. וכן למד ממלחמת מדין שגם שבט לוי יצא למלחמה, בראשותו של פנחס הכהן.

וכך הסביר הרד"ק על בניהו בן יהוידע שר צבא שלמה, ושמשון שהיה נזיר: "ואעפ"י שהיה בניהו כהן ואסור להטמא למתים! להלחם באויבי ד' הוא מצוה! כשציווה הקב"ה להלחם בשבעה גוים ובשאר האומות המצרות לישראל לא חלק בין כהנים לישראל" (רד"ק שמוא"ב כג כ).

וכן עפ"י ספר יוסיפון יהודה המכבי היה 'כהן משוח מלחמה' ויצא למלחמה (מהדורת הומינר, פ' כ עמ' פא. וראה קושיית המנ"ח מצוה קז ותשובה בשו"מ קמא ג' סי' מב).

(אמור תשפ"ב)