מערכת שבתוןשמוליק בלאו, פסיכולוג, פ"ת
השבוע נפטר אבי בשיבה טובה, והתחלתי באמירת קדיש יתום. היות שהתפלל כל חייו בנוסח אשכנז, אמרנו בשבעה קדיש בנוסח זה. ההבדל בין נוסח אשכנז לשאר הנוסחים הוא בהשמטת המשפט "ויצמח פורקנה ויקרב משיחה". ישנם בתי כנסת שעומדים בתקיפות רבה על כך שהחזן לא יאמר קדיש עם משפט זה. מה הסיפור?
לפני 400 שנים (1626), נולד באיזמיר ילד יהודי שקראו לו שבתי, על שום שנולד בשבת. הוא למד תורה, עסק בקבלה ובמיסטיקה והרבה להתבודד. הוא נישא פעמיים והתגרש. התנהלותו המוזרה, התבודדותו ועיסוקיו בקבלה ובמיסטיקה הקנו לו מעמד של קדוש באיזמיר.
בשנות ה-20 לחייו פרצו מאורעות ת"ח ות"ט האיומים, בהנהגת בוגדן חמלינצקי, שגרמו לייאוש ולחוסר אונים בקהילות ישראל. שבתי צבי, שנע כנראה בין דיכאונות להתפרצויות מאניות (גרשם שלום, מגדולי חוקרי שבתי צבי, טען שכנראה הוא סבל מהפרעה דו-קוטבית, 'מאניה דיפרסיה'), החל להפיץ את תורתו, שלא הייתה די ברורה וקוהרנטית. הוא עשה מעשים מוזרים ושינה חוקי הלכה ותורה. כך נדד בעולם היהודי עם בשורתו המבולבלת. עד שהגיע לעזה.
בשנת 1665 נפגש שבתאי עם המקובל אברהם נתן אשכנזי, שהתגורר בעזה. כינויו היה 'נתן העזתי', והוא נחשב לאחד מגדולי המקובלים בעת ההיא. נתן העזתי ראה בחלומו את המשיח בדמותו של שבתי, והוא שכנע את שבתי צבי שהוא המשיח. משם העניינים התגלגלו במהירות. נתן העזתי כינה עצמו "הנביא". הוא בנה תיאולוגיה המורכבת מקבלה וממיסטיקה, שלח מכתבים לקהילות ישראל ושיווק את שבתי בכישרון ובהתלהבות גדולים.
בין אם היה זה כישרונו והכריזמה של נתן העזתי, ובין אם הייאוש וחוסר התקווה שאחזו בקהילות היהודים – הצלחתם של נתן העזתי ושבתי צבי היו יוצאי דופן בכל קנה מידה. הרוב המוחלט של העם היהודי האמין שהגאולה בפתח וששבתי הוא מבשרה. גרשם שלום טען שהצלחתו של שבתי נבעה בעיקר מהשפעתה הגדולה של קבלת האר"י והמתח המשיחי שהיה באוויר. כך או כך, האופוריה המשיחית אחזה ברוב קהילות ישראל.
היו לו מתנגדים רבים, אך שבתי התנהל באגרסיביות והסתובב באיזמיר עם תומכיו, תוך כדי שהוא "מפרק" את ההתנגדויות ומגרש את מתנגדיו. ואז הגיע לחצר הסולטן. יש אומרים שרצה להחליפו. פה החלה ההידרדרות, שבסופה נאלץ להתאסלם. באופן מדהים, התמיכה בו לא פחתה גם עשרות שנים לאחר מותו. אחריו היו משיחים נוספים שסיימו באופן דומה. הבולט שבהם יעקב פרנק, שפעל בסביבה נוצרית ובסופו של דבר אולץ להתנצר עם חסידיו. ההיסטוריה, אם כן, דומה. מבר כוכבא דרך שבתי צבי ויעקב פרנק. מצוקות גדולות של עם ישראל וחוסר תקווה מציתים ניצוצות משיחיים.
ומה הקשר לנוסח הקדיש? כשהחסידות החלה להתפשט במזרח אירופה, בעיקר בחלקים העניים והנדכאים של אוקראינה ופולין, החסידות ואדמוריה הציעו תקווה, קהילתיות ומשמעות להמוני יהודים שחיו בעליבות ובחוסר. מאידך, חלק מהרבנים ('מתנגדים') חששו מאוד מהכיוון הזה, שהזכיר להם ימים רעים. הגאון מווילנה ואחרים התנגדו בחריפות ובתוקף לחסידות. כנראה שהמשפט "ויצמח פורקנה ויקרב משיחיה" (שהוא עתיק ומופיע בתלמוד) שילם את המחיר של החשש הזה. עוד פעם מתעסקים עם המשיח? והרבנים הוציאו אותו מנוסח הקדיש.
והיום, 400 שנים אחרי משיחיותו של נתן העזתי, קם לנו דור חדש של משיחי עזה, כיאה לשנות האלפיים. מנקודת המבט שלי, אלה אותם רעיונות הזויים כביכול בשם הא-ל. אותו זלזול בעולם, בשליטיו, בדתות השונות. בעבר עם ישראל שילם מחיר יקר על הזיותיו המשיחיים. נקווה שנצליח הפעם לבלום את אלה, שבעיניי הם השבתאים של ימינו.
