קצה חוט?
גילוי נאות: הטור נכתב ביום שלישי אחה"צ, ועד שייצא הגיליון ממכבש הדפוס, ובטח עד שיגיע לידיכם, הרבה יכול להשתנות. נכון לעכשיו, שלא בפעם הראשונה, שוב בקרב העיתונאים המכסים את התחום המדיני רווחת הערכה כי יש התקדמות כלשהי בעניין עסקה מול חמאס, שתכלול כמובן החזרת חטופים. השאלה: כמה, מתי, וכמובן מה התמורה שישראל תשלם, בראש ובראשונה בשאלת הפסקת הלחימה והנסיגה. חלק מהפרשנים מציינים כי וויטקוף, השליח האמריקני, קשר בשיחותיו עם נתניהו את הנושא האיראני יחד עם עסקה צפויה עם חמאס. כזכור, טראמפ הכריז השבוע כי איראן קשורה גם במגעים מול החמאס. נתניהו הכחיש – תבחרו למי להאמין. כזכור, לפני כחודשיים נתן טראמפ לאיראן חודשיים להגיע להסכמות, אחרת "יהיה להם גיהינום". החודשיים האלה מסתיימים ביום חמישי, 12 ביוני. ואתם יודעים מה קורה כשטראמפ מתעצבן. תשאלו את אלון מאסק. עפ"י פרסומים, מקור המעורה בשיחה שהתקיימה בין טראמפ לנתניהו ביום שני אמר כי נתניהו ניסה לשכנע להפסיק את המו"מ שארה"ב מנהלת עם איראן; טראמפ, לעומת זאת, 'ביקש' שנתניהו יוריד את נושא התקיפה באיראן מהשיח והבהיר: לא אתן אור ירוק לתקיפה בזמן הקרוב.
בין לבין, במאמציו לשכנע את הסיעות החרדיות, נתניהו זימן את דרעי ואחרים והפציר בהם כי נוכח מה שצפוי מול איראן, וגם בזירה מול חמאס, לא זו השעה לקרוע את הקואליציה. קראו מה אמר השר עמיחי אליהו למשי וגדלוביץ' ב'קול ברמה': "תקיפה באיראן קרובה יותר מאשר מערכת בחירות. נקודת ההכרעה הולכת ומתקרבת. אני לא רואה את נתניהו עוזב את הממשלה לפני שהוא מנטרל את האיום האיראני". בסיעות החרדיות אכן דנו בשאלה האם מה שנתניהו סיפר להם על איראן מצדיק את דחיית ההצבעה בכנסת על פיזורה לשבוע הבא.
ועוד: ביום שלישי בבוקר תקפו ספינות טילים של צה"ל בסיס ימי חשוב בתימן. ניסוי כלים לקראת מתקפה באיראן? הרמטכ"ל סייר ביום שלישי בבסיס חיל האוויר בנבטים. אולי שגרה, אולי לא. ואיך כל זה קשור ל'קצה חוט' של אפשרות להסכם מול חמאס? ראשית, הקבינט יכונס ביום חמישי לדון שוב בעסקת החטופים. לשרים נאמר כי חלה התקדמות מסוימת; שנית, ברק רביד דיווח כי בכיר אמריקני ובכיר ישראלי אמרו שהמאמצים לשכנע את חמאס לרכך את עמדתו לגבי ההצעה האמריקנית לעסקת חטופים מראים לאחרונה סימני התקדמות, בין היתר בזכות לחץ מוגבר מצד המתווכים הקטארים. "אנחנו לא מצפים לפריצת דרך השבוע, אבל בהחלט חלה התקדמות".
לא סוף פסוק
שוב אנחנו בבעיה ש'שבתון' יורד לדפוס ביום שלישי בלילה, ולמחרת, יום רביעי, צפוי משהו חשוב ביותר הראוי לכיסוי. הפעם – ההצבעה בכנסת על הצעת חוק של האופוזיציה לפיזור הכנסת. בד"כ לא מתרגשים, וההצעות האלה נופלות מייד. הפעם, המפלגות החרדיות כולן הודיעו כי יתמכו צפני שחרף ההבטחות של נתניהו, עדיין אין חוק גיוס שישביע את רצון הרבנים.
תקציר למי שלא עוקב: כל ה'גדויילים', הן של המפלגות החרדיות האשכנזיות והן של ש"ס, הורו לפוליטיקאים שלהם להצביע בעד הפלת הממשלה. בש"ס אף היו קיצוניים מהאשכנזים באשר לאיסור להתגייס, גם מי שלא לומד. נתניהו הפעיל מכבש לחצים עצום. אפילו שגריר ארה"ב בישראל נשלח לדבר עם הרב הרש מנהיג הליטאים, ואף אמר לרב כי בגלל הנושא האיראני והמעורבות האמריקנית מול ישראל, חשוב שהקואליציה בישראל תישאר יציבה. גם דרעי עושה מאמצים לצמצם פערים בסוגיית הסנקציות מול אדלשטיין.
זאת לדעת: גם אם הצעת החוק לפיזור הכנסת תעבור בקריאה טרומית, הדיון עליה עובר לוועדה בכנסת לפני קריאה שנייה ושלישית. המון זמן למו"מ בין החרדים לאדלשטיין ולמשרד הביטחון. יחפשו פשרה, ולא מן הנמנע שימצאו. לדוגמה, זה לא מקרה ששר החינוך קיש יצא ביום שלישי בהכרזה על מסלול חדש לישיבות הסדר חרדיות, עם יעד של 3,000 תלמידים עד שנת 2030. כך יעלו הצעות נוספות, יצמצמו רווחים בעניין הסנקציות, מתי יחלו, וכדומה.
דובר ש״ס, אשר מדינה, אמר ביום שלישי בבוקר ב'קול ברמה': "נכון לעכשיו, נצביע ברביעי בעד פיזור הכנסת. אנחנו מאוכזבים מנתניהו וציפינו שייכנס בעובי הקורה עוד קודם, כמו שנעשה בימים האחרונים. אנחנו לא מעוניינים להפיל את הממשלה בתקופה הנוכחית, אבל חייבים למצוא פתרון". הכל קול דרעי – הידיים (הקול) ידי דוברו מדינה. גם זקן מועצת חכמי התורה של ש"ס, הרב משה מאיה, הבהיר כעת, לאחר מכתב חריף ביותר שהוציאו יום קודם לכן, שנראה היה כי נעל את השערים, שאין החלטה סופית בנוגע לחוק הגיוס ופיזור הכנסת: "כשיגיע הדבר לכלל מעשה, ידונו בעניין ותתקבל ההחלטה בישיבת מועצת חכמי התורה". מאיקמ"ל? (קמא שמע לן, משמיע לנו?) דרעי באמת לא רוצה לפרק את הממשלה, והוא יודע למה. הפעם, הדשא אצל השכן ממש ממש, אבל ממש ממש ממש לא ירוק יותר.
הבעיה – אין לו השפעה כלל על הרבנים הגדולים והזקנים של החרדים האשכנזים. גם שם, אגב, אין תמימות דעים. בעוד האדמו"ר מגור, חצרו של גולדקנופף, נחוש שיש לפרק את החבילה, בחלק החסידי של האשכנזים אין תמימות דעים. רבינוביץ ב'הארץ' נתן מפה מרתקת על ההתגוששויות בתוך המגזר החרדי. לדבריו, בעלזא ניסו להוביל ציר עם בית הרב הרש נגד גור, מנגד נוסד ציר בין בית הרב לנדו לחצר החסידית הגדולה גור, ובין גפני לבבצ'יק האיש של גולדקנופף וחביבו של ביבי. מסובך.
מה יהיה? פתיר? קשה לדעת. נתניהו ינסה למשוך ולמשוך בתקווה לעבור את מושב הקיץ בשלום. זה לא הולך להיות קל, ספק אם אפשרי. אולי איזה משהו משמעותי עם איראן יכפה פסק זמן ב'זוטות' שאנו עסוקים בהם. וצה"ל עדיין משווע לאלפי לוחמים חדשים, ורבבות מילואימניקים כורעים תחת הנטל, ו-55 חטופים עדיין בידי חמאס בעזה. אבא, רחם.
מעז יצא מתוק?
"אנחנו נדיח את גלי בהרב מיארה. נמנה יועמ״ש חדש. אם בג״ץ יפסול ויהיה משבר חוקתי – שיהיה", אמר שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי, בריאיון לרדיו 'קול ברמה', ביום שלישי. "שיהיה", פירוש שלי: דבר קטן. נו, ברצינות, כולה משבר חוקתי. הקול של קרעי בעניין זה אינו קול בודד בממשלה. שר המשפטים יריב לוין נחרץ לא פחות ממנו, וגם כמה שרים אחרים התבטאו כך. נתניהו, אולי בגלל 'ניגוד העניינים', ממעט להתבטא בעניין. אף שהתקפותיו על המערכת משפטית כולה זה חודשים ושנים, מאז החלה החקירה נגדו, ליבתה את האש והמריצה את הפרוקסים שלו לנגח את מערכת המשפט, להשתלח בה (ולא שחסרים דברים שבהם היא אכן ראויה לגינוי, ואולי יותר לתיקון דחוף) ולהכריז ש"הם לא בעסק", לא יצייתו לה, נתניהו עצמו זהיר יותר. הוא מבין שכאוס חוקתי – כלומר, שרשויות במדינה יפרו צווים של בית משפט ביודעין ובמודע – הוא אנרכיה המסכנת את יציבות השלטון בישראל ואחריתה מי ישורנה.
כידוע, היועצת המשפטית גליה בהרב מיארה זומנה ל'שימוע' בפני ועדת שרים שנבחרה אד-הוק לעניין הזה, כחלופה לוועדת האיתור, בהרכב: סמוטריץ׳, בן גביר, שיקלי, גמליאל ומלכיאלי. אמנם סמוטריץ' הכריז כי "ננהל תהליך מקצועי והוגן לבדיקת תפקודה של היועמ"שית ולבחינת טענותיה, ובסופו נמליץ לממשלה בעד או נגד הדחתה. התהליך יתבצע בלב פתוח ובנפש חפצה, ותוך הבנת מרכזיות אמון הממשלה ביועמ"שית בסמכותה ובתפקודה", וגם בן גביר אמר משהו דומה בחלקו. אבל מי שעיניו בראשו מבין שמתוך 30+ השרים המכהנים נבחרו דווקא אלה למשימת יירוט היועצת המשפטית, מבין שחבל"ז, משחק מכור מראש. הוא מכור מלכתחילה גם במהותו, כי ועדה שכזו לא בטוח יכולה להחליף את ועדת האיתור, שחסרה כיום, ולא ניתן למלא את הרכבה. הכל משחק כיפוף ידיים מול המערכת המשפטית בכלל והיועצת בפרט. אגב, לא מן הנמנע שבג"ץ יאסור גם על כינוס הוועדה הזו. עוד מרעום לחבית הנפץ.
אבל אם להיות רציניים, אין ספק כי גם היועצת הנוכחית מגזימה לא פעם בפרשנויות שלה למציאות ובהחלטות שהיא מקבלת. נכון, לו ענייני המדינה היו מתנהלים בצורה מקצועית ואמינה יותר, היא לא הייתה מגיעה לאותן החלטות. ובכל זאת, וגם במציאות הכאוטית שלנו, היא יכולה הייתה להיות יותר מכילה בחלק מהדברים. לייעץ ולא לסנדל. וזה כמובן לא מוריד גרם אחד מהאשמה של הפוליטיקאים, החל מהעומד בראשם.
ואם נחפש קצת נחמה, אולי נמצא אותה בתקווה, כשהמשבר הזה יסתיים. בדרך זו או אחרת, תורכב ועדת משפטנים מומחים המקובלים על כל צידי המערכת הפוליטית, שיכינו סוף-סוף חוק מסודר באשר לתפקידי היועץ המשפטי לממשלה (למשל הפרדת סמכויות בין ייעוץ להיותו האיש המחליט על הגשת כתבי אישום), ובעיקר יחסי יועץ-ממשלה. ואולי מעז יצא מתוק.
לרב, הכל מותר?
הרב יצחק יוסף – זה שבעוונותינו ובטיפשותנו פרנסנו אותו במשך עשור כרב ראשי לישראל, ואנו ממשיכים לממן את הפנסיה שלו – לא מחמיץ הזדמנות להשתלח בלשון חריפה ודוחה את כל מי שלא בא לו בטוב. אשתף אתכם: כל פעם שזה קורה, אני מתלבט אם בכלל להתייחס אליו או לקיים את מצוות "והתעלמת". אבל, מכיוון שמעטים מאוד מבין אלה שהייתי מצפה שיתייחסו, למשל, חבורת רבנים המכנים עצמם 'ראשי רבני הציונות הדתית' יתבטאו, והמה שותקים (ברובם, וזכור לטוב הרב דוד סתיו שאינו חושש), אני מוצא עצמי נאלץ כן להתייחס. כדי שלפחות מי מקוראי הטור שלא שמע על ה'יציאות' שלו – שיידע.
הפעם, כידוע, אותו רב יצחק יוסף יצא על יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת חוץ וביטחון הדנה בנושא חוק הגיוס, וכה אמר עליו ברדיו 'קול ברמה': "נשמתו תועבה, היה אסיר ציון ובא לארץ. חבל שבא לארץ, היה נשאר שם. הוא עושה את הצרות לבני הישיבות, הכל זה הוא עושה. אדלשטיין ונתניהו, כל הימין הזה ימין שקר. רשעים מרושעים!". סוף ציטוט.
בעיניים שלי, ב"ה כבר יש צעירים חרדים שמתגייסים. יש אפילו ישיבות הסדר לחרדים. גם בטלנים, בניגוד לעמדת הרב, מתגייסים, אם כי טיפין-טיפין. בעבר, ייחסתי משמעות ואמינות לדברים שרבנים חשובים אומרים. אם אינני טועה, הרב האמור הבטיח כי אם יגויסו – "נרד מהארץ". שמעתי שחזרו חלק מהטיסות אל ישראל, וממנה. למה מחכים? אם על כל משתמט נביא מעין כפיל של יולי אדלשטיין, נהיה מסודרים.
תגובתו של יו"ר ארגון רבני צהר, הרב דוד סתיו על הרב יצחק יוסף הייתה עדינה ומכבדת יותר. בשביל האיזון, הנה היא: "הרב יצחק יוסף פגע כבר רבות בחיילי צה"ל, ועכשיו החליט לפגוע גם בעולים. הלבנת פנים היא חמורה ביותר גם אם נעשית על ידי רב. קצנו בסגנון המסית, הפוגע והמתלהם בכל אדם שחושב אחרת. גם אם יש מחלוקת בשאלת הגיוס, אין מחלוקת בדבר האיסור להלבין פני אדם בלי קשר למוצאו ולמעשיו. מותר וצריך לחשוב שחרדים צריכים ויכולים לשרת בצבא, וגם אם הרב יוסף אינו מסכים עם עמדה זו, אי אפשר להעליב ולפגוע באנשים שחושבים אחרת, ובוודאי שלא על רקע מוצאם ועדתם". הרב סתיו הוסיף את הברור מאליו: "אני מבקש לחזק ולגבות את ח"כ יולי אדלשטין בשם תורת ישראל, בשם רוב העם בישראל וחיילי צה"ל, שרואים את מאבקו הנחוש למען חלוקה צודקת בנטל ולמען קיום מצוות התורה של יציאה למלחמת מצווה". דברים ראויים, אבל הבעיה היא שבצד השני אין מי ששומע ובטח לא מי שמקשיב.
ושיהיה ברור: גם בעיניים שלי, שריפת בית הכנסת בו מתפלל הרב יצחק יוסף (כמו כל בית כנסת, ולהבדיל כנסייה, מסגד) הוא מעשה מתועב, חמור בדרגת החומרה הכי גבוהה, ואת הפושע יש להעמיד לדין ולבקש את העונש המקסימלי שבספר החוקים. ועמדתי זו אינו קשורה כלל ואינה סותרת או מתנגשת עם עמדתי ביחס להתבטאויות הרב (והיום, שלישי, דווח כי נתפס חשוד בשריפה, ובשב"כ בודקים אם נשלח ע"י איראן לחולל את הפרובוקציה).
מי מימן את משאיות הסיוע?
הסקופ של ליאל קייזל מתאגיד 'כאן' על כך שישראל היא שמממנת (ולא חשוב אם ישירות או בדרך עקיפה) חלק מהסיוע ההומניטרי שמוכנס לעזה – 'משהו קטן', בעלות של 700 מיליון שקלים – אמור היה להביך עד מאוד את שרי הימין שבממשלה, כולל את מיודענו, שהכריז מעל כל במה ש"אם יועבר ולו גרגיר אחד…". אבל, בשורות הבאות לא אבוא חשבון איתו על זה, כי לענ"ד יש בסיפור הזה תובנות חשובות יותר.
כידוע, בתחילה רה"מ הכחיש שישראל מממנת את הסיוע, אח"כ נחשף שהמקור הכספי לסיוע הזה הוא מקיצוץ רוחבי בתקציבי משרדי הממשלה, שנעשה ככה ב'שושו' רגע לפני סיום ישיבת ממשלה, כשהקשב כבר לא מי יודע מה, ואולי בגלל זה גם לא דרשו פירוט על מה ולמה מבקשים את הסכום ה'פעוט' הזה, 700 מיליון שקלים 'למשרד הביטחון'. בעיניי, קצת תמוה ששר (האוצר), שפקיד ממשרדו מגיש את הבקשה לסכום האמור, 'לא יודע' במה מדובר. אולי, וזו רק השערה שלי, בגלל זה לקח זמן עד ששמענו מסמוטריץ' משהו על הסיוע ההומניטרי לעזה.
בישיבת הסיעה, ביום שני, אמר סמוטריץ': "אני רק אומר מילה אחת על הסיוע ההומניטרי: זה פשוט מדהים לראות איך שינוי שיטת החלוקה של הסיוע ההומניטרי ברצועת עזה – מאספקה לאויב בשעת מלחמה להפצה מבוקרת ומפוקחת – מוכיח עד כמה שינוי נכון בשטח יכול לייצר שבירה תודעתית עמוקה מול חמאס. אני לא מפסיק לחשוב על דבר אחד שמייסר אותי – למה לא הצלחתי להפוך עוד יותר שולחנות כדי שזה יקרה מוקדם יותר. במשך שנה וחצי דרשתי את זה, בכתב ובעל פה, שוב ושוב. אבל מי שעצר את זה לאורך כל הדרך היו גלנט והרצי – והנזק שגרמו במהלך הזה עצום. עכשיו זה קורה – סוף-סוף – וזה משנה את פני המלחמה אסטרטגית ותודעתית". ישראל מממנת? לא מממנת? ידע? לא ידע? זוטות. בן גביר, גם הוא לקח לו זמן להתעורר, ודרש בירור. הסתפק בבירור ולא באולטימטום, כי המחסנית ריקה. לא נראה שביבי התרגש.
כעת, מבחינתנו מה שנותר ב'דרוש עיון' זה האם ההחלטה עברה דיון והצבעה בקבינט המדיני-ביטחוני, או לא. אין לי מידע בעניין, רק הערכה שלא. שכן בהכירי את הנפשות הפועלות, לו היו הנושא מגיע לשם, חלקם היו דואגים לעשות לעניין 'סיכול ממוקד' בטרם יבשיל. אז מה נשאר לנו? שהקודקוד נתניהו (סביר בעצה אחת עם מומחים ויועצים, מקסימום כמספר אצבעות יד אחת) שקל (מן הסתם בדחיפה אמריקנית), דן, החליט ודאג שיבוצע.
וזה מביא אותי לשאלה: האם רה"מ באמת צריך/חייב לשתף אחרים בכל דבר ממש? אולי יש דברים שהאינטרס של ביטחון המדינה הוא שיישארו אצלו לבד? שאלה. מצד אחד, ברור שזה 'לא בריא' ואולי גם לא דמוקרטי מספיק שהמידע הרגיש יישאר רק אצלו בבטן ובראש. שאחד, ואפילו הוא חכם ונבון וראש ממשלה וכל מה שתרצו, הוא לבד יתלבט ויכריע? לא בריא. בוודאות; מצד שני, יש דברים קריטיים שהשתיקה יפה להם, ויש להיזהר מפני 'ועוף השמיים יוליך את הקול'.
בעיניים שלי, האמת נמצאת איפשהו באמצע. יש מקרים ויש מקרים. רה"מ רשאי שלא את הכל לגלות אפילו לכלל חברי הקבינט. לגיטימי שבעניינים כמוסים ממש הוא ישתף אחד או שניים מהיותר אמינים עליו, כאלה שהוא בטוח שלא ירוצו לספר לחברים. ייתכן שהוא אכן עושה זאת.
מה המסקנה מכל הנ"ל? האחת – גם חברי הקבינט לא את הכל יודעים. ואם הם כך, אנחנו (כולל העיתונאים והפרשנים) על אחת כמה וכמה. ואם רה"מ לא משתף אותם, לא מתייעץ איתם, במקרה של כישלון, לענ"ד השרים אינם נושאים באחריות. לדידם, לא שותפתי, בעיה שלך. בצדק; שנית, גם אנחנו ה'עמך' צריכים להבין כי לא את הכל מותר לספר "אפילו לנו". גם לראש ממשלה מותר לפעמים לא לספר הכל. ואולי, במקרים נדירים ממש, גם לא לומר את האמת. בשפה גסה – לשקר. גם לראש ממשלה. אבל במקרים נדירים. אבל, כאשר ראש ממשלה או שר משקר לציבור פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, עד שהשקר הופך לו להרגל, האמינות כלפיו נסדקת. וזו כבר לא רק בעיה שלו, אלא גם שלנו. כי אמון המונהגים במנהיגיו הוא תנאי הכרחי לניהול נכון של כל דבר, כולל מדינה.
מי שיעשה את העבודה
בשבוע עבר חשף אביגדור ליברמן פרט חשוב, שהיה ידוע לעיתונאים רבים כמה שבועות אך נמנעו מלפרסם בגלל איסור של הצנזורה, שצה"ל העביר כלי נשק שלקח משבי חמאס לידי חמולה של ערבים בעזה (בראשות יאסר אבו שבאב, י"א שהם יוצאי דאעש) כדי שיילחמו שם בחמאס ולא יאפשרו לו לחזור ולהתבסס. בתחילה יצאה הכחשה מלשכת רה"מ, אח"כ הבהיר כבוד רה"מ נתניהו בעצמו כי אכן "בעצת גורמי הביטחון, הפעלנו חמולות בעזה שמתנגדות לחמאס. זה רק טוב ומציל חיים של חיילי צה״ל". ומכאן, לא יכול היה להתאפק והתחיל לבוא חשבון עם ליברמן. ביבי: "הפרסום של זה עושה טוב רק לחמאס, אבל לליברמן לא אכפת. זו הדלפה עבריינית מתוך ועדת משנה של ועדת חוץ וביטחון". סוף ציטוט.
אוקיי, אם ביבי אומר שהפעלת החמולות ומסירת נשק להן (את הפרט הזה של מסירת נשק הוא לא הזכיר בתגובתו, אולי 'שכח') נעשתה 'בעצת גורמי הביטחון', אין לנו סיבה לפקפק בכך. נקווה שהם והוא יודעים מה הם עשו. רק נזכיר: מדינת ישראל באמצעות קברניטיה, ניסתה כבר כמה וכמה פעמים את העניין הזה להשתמש ב'כוחות זרים', פלנגות, או איך שתקראו לזה, כדי שהם יעשו סדר בבלאגן במקומנו. בשפה בוטה: "בשר תותחים" תמורת טובות הנאה, כמובן. דוגמאות: צד"ל בדרום לבנון – התחלה מבטיחה, אמצע מר עם 400 ומעלה חיילים הרוגים, והסוף – בריחה באמצע הלילה. עוד בלבנון: ישראל הקימה את חיזבאללה כתחליף לאש"ף, כך בהמשך בעזה 'בנינו' על חמאס (מזוודת דולרים, זוכרים?) והעדפנו אותה על פני הרשות הפלשתינית בתחילה של ערפאת, אח"כ של אבו מאזן, ואזור המאוכלס בפלשתינים ביו"ש עצמה – המשטרה הפלשתינית שומרת של על הסדר החל מ-1994 באישור ישראל, שאף הסכימה לחימושים קלים שלה. ועם כל הכבוד לשיתופי הפעולה הביטחוניים בינה לבין השב"כ, שאכן מונעים פיגועים, הרי שעדיין יש פיגועים, ועדיין בלי פשיטות רציניות של צה"ל למחנות הפליטים בג'נין, שכם ובכלל, העסק היה עלול לצאת מכלל שליטה. מה שאומר: "אם אין אני לי – מי לי".
מה שמטריד כעת הוא – האם מסירת הנשקים לידי החמולה הזו של יאסר אבו שבאב בעזה תוכיח עצמה? האם החמולה הזו רואה את מדינת ישראל אחרת מכפי שרואה אותה חמאס? האם אין חשש שהנשק שקיבלה ישמש נגד חיילי צה"ל, שמן הסתם ייאלצו להישאר בעזה עוד חודשים רבים? האם אין חשש שביום שהיא תמצא לנכון, היא 'תחצה את הקווים' ותנסה גם היא להילחם בישראל? לחלופין, אם חמאס יכריז עליה מלחמה, יש לה כוח מולו? ובעיקר, מה יהיה 'ביום שאחרי'? הרי סביר שלחמולה הזו אין יכולת לשקם את עזה. ומה אז? לא פשוט. גם לא בטוח שיש אלטרנטיבה טובה יותר, אבל השאלות שאלות וצריכות להישאל.
תשאלו, אז מה אתה מציע? לא יודע. מה שכן, ההיגיון אומר שאם הממשלה הייתה יושבת על המדוכה בצורה רצינית על סוגיית 'היום שאחרי' בעזה, נועצת במומחים חיצוניים, היו נדרשים המומחים גם לנושא זה. וכידוע, אנחנו לא לבד. יש את ארה"ב, יש את אירופה. הן קיימות, פעילות, לוחצות, ואף ראש ממשלה בישראל לא יוכל להתעלם לחלוטין מהן. וכן, גם אם שרי ההמשלה, כמו גם ראשי מועצת יו"ש, לא יאהבו את זה, יש גם את הרשות הפלשתינית, זו שהיום אבו מאזן שולט בה, אך נראה שלא לאורך ימים ושנים. גם היא וגם ארה"ב והרבה מדינות אמרו כי בכל פתרון עתידי לעזה, יהיה גם לרשות הפלשתינית "המתחדשת" כהגדרתם (ה'חידוש' אמור להיות בהחלפת כמה מנהיגים בעייתיים, התחייבות לשינוי בתוכניות הלימודים וכדומה), תפקיד מרכזי לא רק ביו"ש אלא גם במה שיתבשל 'ביום שאחרי' בעזה.
אינני מומחה. רק מעלה שאלות. הערכתי היא שישראל מושכת זמן כדי לא להתעמת מול האפשרות הזו של מעורבות הרש"פ בעזה. הרבה יותר קל לבנות על כך שטראמפ יעודד החלת ריבונות ישראלית על שטחי יו"ש כולם. ואז? "ושקטה הארץ 40 שנה"? מסופקני. ועזה? לענ"ד, הנושאים כל כך מורכבים, שהצורך בלכידות חברתית פנימית בישראל כבר אינה בגדר מותרות, אלא דבר הכרחי ממש כדי שנוכל לעמוד בגאון אל מול האתגרים האלה. מציאותי? תגידו אתם.
כבר באמצע המדרון התלול
"יצחק עמית אינו נשיא בית משפט העליון", קבע יריב לוין, זה שמתהדר בתואר 'שר המשפטים'. בעיניים שלי, אם לשיטתו, יצחק עמית אינו נשיא בית משפט העליון, לוין אינו שר המשפטים, בנימין נתניהו אינו ראש ממשלה, ואני לא מוטי זפט. עם כל הכבוד ליריב לוין (ומודה, אין לי הרבה כבוד כלפיו), מי הוא שיחליט אם עמית נשיא או לא? מר לוין יכול לנסות לפעול בדרכים חוקיות להדיחו (אני מעריך שהפרסומים ברשתות על נכסי נדל"ן שבבעלות השופט וזה שלא פסל עצמו בדיונים שאיכשהו אולי קשורים בעקיפין להם, הם חלק מהמסע הזה), אבל עד שהדבר יצלח בידו, עמית הוא נשיא, אם ירצה לוין ואם לאו.
מה שכן, יריב לוין בעניין הזה אינו לבד. חברים שלו בממשלה, לא כולם, מיקי זוהר (די מפתיע), מירי רגב, קרעי (ממש לא מפתיע), אחוקים שלו בנושא. הם אמרו כי אם המצב יגיע להתנגשות (בנושא היועצת המשפטית, למשל), הם לא ישמעו לבג"ץ. בעיניים שלי, דין אחד לשרים ולנו ה'עמך'. אם להם מותר – גם לנו צריך להיות מותר. לשים פס על בתי המשפט. מהשלום ועד לבג"ץ (רק שאלינו ישלחו הוצאה לפועל, משטרה, סוהרים, ואל החנוטים בחליפות השרד – לא). מה שבטוח, התבטאויותיהם של השרים האלה צריכות להילמד בכל שיעור אזרחות בכל מוסד חינוכי במדינת ישראל. שילמדו איך מדרדרים במדרון תלול מדינה, שבעבר היה על מה ונכון להתגאות בה.
