הפוליטיקאים כבר לימדו אותנו שאין להתייחס ברצינות להבטחותיהם. אבל אם באווירת הכאוס הקיימת מבליחה לה איזו 'יציאה' חיובית, למה שלא נלך עליה? ובכן, יו"ר הקואליציה, ח"כ מיקי זוהר (ליכוד), אחד שמאז נתמנה לתפקיד הרם הזה לא החמיץ הזדמנות לכסח את כל מי שלא התיישר לפי הסרגל שלו (כולל חברי מפלגתו שלו), הודיע השבוע בתקשורת כי הוא מקבל על עצמו להוריד טונים ל'טון ממלכתי'. כולל את טון הדיבור שלו. לא משנה שכמה דקות אחרי זה הוא כינה את העיתונאית שלי יחימוביץ בריאיון אתה ב'כאן' 11 לפחות עשר פעמים בשלוש דקות 'את משקרת', (בלשון נעימה יותר, אם רצה, יכול היה להגיד: את לא דוברת אמת, אותו דבר רק קצת יותר 'ממלכתי'), אבל הבטיח. מעניין אם נפל לו האסימון בגלל שהבין כי הוא עלול להסתבך בחקירה משטרתית נוכח התבטאותו כלפיי מנדלבליט, (אחרי שעמית סגל חשף את התבטאותו האומללה על שי ניצן, בשיחה עם אפי נווה), שאם לא יבטל את התיקים נגד נתניהו, הוא (זוהר) יודע שיתפרסמו נגדו (נגד מנדלבליט) הקלטות נוספות, ואין כמעט מי שלא פירש זאת כאיום מפורש על היועץ המשפטי לממשלה (אפילו נתניהו התנער מזה), אולי החליט זהר להתבטא כפי שניתן לצפות ממנהיג ציבור כי הבין, סוף סוף, שנקעה נפשו של הציבור ממה שקורה שם- ולראיה- הירידה העצומה לליכוד בכל הסקרים, ואולי גם פוליטיקאים אחרים, דברנים וצעקניים בד"כ, הגיעו לאותה תובנה. במליאת הכנסת התקיים ביום שני דיון שאמור היה להיות לוהט. ומעניין, אפילו דיבורו של ראש הממשלה נתניהו כלפיי האופוזיציה היה רגוע, מתון, בלי עקיצות, וגם יו"ר האופוזיציה, לפיד, לא היה מחודד כפי שהוא יודע ומסוגל. מה, הם מכינים עצמם לבחירות ורוצים שנקשיב להם?
עומס מנדטים
יו"ר 'ימינה', נפתלי בנט, נזקק לאחרונה, פעמיים, לטיפול רפואי בבית החולים בגלל בעיות גב. שיהיה בריא וחזק. אומרים, שזה עוד משירותו הצבאי. הציניקנים אומרים כי הגב שלו נבהל מעומס המנדטים שחוזים לו הסקרים. 22, 24 ועוד יד הסקרים נטויה. בערוץ 13 אף הראו השבוע סקר של פרופ' פוקס, שימינה ומפלגות המרכז-שמאל יכולות להקים קואליציה ללא הליכוד. מהפך, אמרנו? כך או כך, אם נחזור לנושא בו עסקנו בקטע הקודם, נפתלי בנט, בעיניים שלי, הוכיח בחודשים האחרונים, שהוא היה הראשון מבין הפוליטיקאים הבכירים שהפנימו (מן הסתם בעצת יועציו הטובים), שלא נכון לו לבזבז תחמושת של הכפשות והצלפות מתחת לחגורה ביריבים פוליטיים, אישית. בפרסונה שלהם. יש לך מה להגיד עניינית? תגיד, ובכל החומרה. בלי לייפות ובלי לטייח. אבל אל תיכנס למגרש האישי. לא בטוח שזה קל לו, אבל נכון לעכשיו בנט עומד בזה בגבורה. טפו, טפו, טפו. ולו בגלל זה מגיע לו (בנוסף לכישוריו מזה ובחינת המועמדים האחרים שעל המדף, מזה) להיות אופציה שתבוא בחשבון בקרב על הראשות. של הממשלה, כמובן. לפעמים גם ברירת מחדל מפתיעה לטובה.
אריאל כהנא, הכתב המדיני של 'ישראל היום', כתב ביום רביעי בעיתונו כי בסוף הקיץ, כאשר "ממשלת החירום להתמודדות עם משבר הקורונה" הייתה על סף פירוק, בנט עוד התנגד לבחירות מוקדמות. עכשיו, כשהכל מסכימים שהממשלה אינה מתפקדת, הוא לא רק חושב שיהיו בחירות אלא גם מתכונן אליהן. עדיין לא מדובר בהקמת מטה או בבחירת שם למפלגה, אבל תוכנית פעולה וכיווני התקדמות בהחלט יש. בנט חש שעוצמת התזוזות כה גדולה, עד כדי כך שהוא נדחף לסיטואציה יותר מאשר מייצר אותה. גם נפשית, הוא מכין את עצמו לאפשרות שהעול הכבד ביותר יונח על כתפיו.
להערכת אריאל כהנא, אם יהיו בחירות – בנט, שקד, סמוטריץ' וכהנא יעשו הכל כדי להעמיד חלופה לליכוד. הם לא יכוונו למעריצים האישיים של נתניהו, שבכל מקרה יצביעו לו. ובכלל, הם ינסו לא לדבר על "כן ביבי, לא ביבי". מבחינתם, כניסה לשיח כזה תפגע במסר שהם רוצים להעביר. במקום זאת, הם יציגו ליכוד בגרסה חדשה. נבחרת של אנשי עשייה מכל הקשת של המחנה הלאומי, צעירה יותר, עסקנית פחות, וימנית. מפלגה עממית ובלי כוכבים – לקח מפרשת 'הימין החדש' שהיה מלא בכוכבים וכזכור התרסק בבחירות – כזו שתעורר אצל המסה הגדולה של מצביעי המחנה לאומי, התלבטות של ממש שוב לבחור מחל.
אריאל כהנא מוסיף כי גם על מנדלבליט ומשפטי נתניהו יימנע בנט מלדבר, ככל שיוכל. הוא לא שינה את דעתו שלנתניהו נעשה עוול, אבל מבין שאם בכך יעסקו הבחירות הבאות, אזי נתניהו שוב ישלוט במסר – והוא, בנט, ייבלע. לכן, במקום להיגרר למגרשים שנוחים לראש הממשלה, בנט יעשה כל שביכולתו כדי לעסוק בנושאים שמטרידים לדעתו את העם.
בנט יציג גם תוכנית 100 ימים – הצעד שמאפיין מפלגות שואפות שלטון. זה כבר שבועות שהוא מגבש את התוכנית עם שורה של צוותי עבודה. על מנת שיהיה לו עצמו מצפן, וגם כדי שהציבור יבין שהוא בא לעבוד ולא רק מחפש את ראשות הממשלה, בנט יציג שורה ארוכה של הצעות, שכותרתן להפוך את הקורונה להזדמנות. זה שבנט, על יתרונותיו חולשותיו, בחור רציני, אמרנו?
לא שיקרה
אין הרבה עיתונאים, טוקבקיסטים וכמובן פוליטיקאים (כולל כותב שורות אלה) שהחמיצו את ההזדמנות שנפלה בידם לאחר יוכ"פ, לשפד את השרה גילה גמליאל נוכח מה שהתפרסם אז על נסיעתה לטבריה ליום כיפור. השבוע פורסם מטעם היועץ המשפטי לממשלה, כי בניגוד לפרסומים ההם, גמליאל לא שיקרה. דיווחה אמת שהיתה בטבריה ולא בתל אביב והפרסום השגוי מקורו בתקלה במערכת החוקרת האפדימיולוגית. מה שכן, היא עברה על ההנחיות, לכאורה, הן כשנסעה לטבריה והן כשהיתה בבית כנסת עם יותר אנשים מהמותר. אז חקירה פלילית לא תהיה לה, דו"ח, כמו שאתם ואני היינו מקבלים, אולי כן. ואם רוצים למצוא את חצי הכוס המלאה מכל הסיפור הזה ניתן למצוא זאת בהודעת מנדלבליט, כי גם נגד נבחרי ציבור שנתפסו בקלקלתם, רטרואקטיבית מתחילת הקורונה, יוגשו דוחות, כמו לעמך. גם כן משהו. ועוד משהו, לקח עצמי. לא למהר לקטול. (חצי) סליחה, גילה.
קול שפוי
נסיים בטוב. השבוע נערכה האזכרה למרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל. כרגיל, אלפים רבים היו עולים לקבר. הפעם, בגלל הקורונה, משפחת הרב פנתה לציבור הרחב בקריאה שלא יבוא לבית העלמין, אלא ילמד תורה לזכרו, והאזכרה תיערך בחוג המשפחה המצומצם. מסיר את הכובע בפניהם. וגם בפני הרב מוצפי, מחשובי הפוסקים של עדות המזרח. בתשובה לשאלה, כיצד להתייחס לאנשים שמסרבים לעטות מסכה בתוך בית כנסת, גם אחרי שמפצירים בהם, אמר הרב מוצפי: "תגרש אותם משם, רוצחים המה". רב לעניין.
(נח תשפ"א)
