אוראל רוני-בלהחיים המודרניים מציבים בפנינו אתגרים, שהמלחמה הקצינה אף יותר: בילוי שעות רבות מול המסך, הרגלי תזונה לא בריאים, וכמובן המון-המון סטרס וחרדה. מומחיות שונות ממליצות על דרכים ליצירת איזון בצורה המיטבית, וגם: איך החופשה המשפחתית שלכם יכולה לשמש נקודת פתיחה בתהליך השינוי?
"אני זוכרת את עצמי בהודו, במרכז עיר, מסביב הכל צפוף ורועש – ריקשות, צפירות, פרות, ילדים מקבצי נדבות, ופתאום אני רואה 'באבא' (נזיר או פרוש שהגיע לרמה רוחנית גבוהה; א"ר) יושב עם הכתונת הכתומה שלו באמצע כל הכאוס הזה, ופשוט עושה מדיטציה", מספרת אלה קפלן, מנחת סדנאות ברוח היהדות לנשים ומייסדת "מחוללות – התשובה שבגוף". "אני זוכרת שהסתכלתי עליו והתפעלתי, איך הוא מצליח להגיע לטיפת שקט בכזו המולה. הזיכרון הזה נשאר איתי, ואחרי שהתחתנתי והבאתי ילדים לעולם, פתאום הבנתי שההודי ההוא – זו אני בחיים. חשבתי שמה שאני עושה אפילו יותר מורכב ממה שהוא עושה – לג'נגל בתוך כל המורכבות של החיים ועדיין להיות ב'סנטר', בכוונה ובחיבור לקב"ה, להיות בהשקטה, להקשיב לקול הפנימי. זה הרבה יותר מאתגר כי בחיים האישיים, בן הזוג, הילדים, הקולגות בעבודה – כל אלו מפעילים אותנו יותר מאשר נוכחות של סביבה חיצונית, כמו פרה, בזמן שאני עושה מדיטציה".
"פתאום הבנתי שההודי ההוא – זו אני בחיים. חשבתי שמה שאני עושה אפילו יותר מורכב ממה שהוא עושה – לג'נגל בתוך כל המורכבות של החיים ועדיין להיות ב'סנטר'"
את הרעיון של מציאת האיזון בתוך חיי המעשה היא רואה גם בתחום הטכנולוגי. כשלמדה תקשורת באוניברסיטה, זו הייתה תחילתה של הופעת האינטרנט, ובאופן טבעי הקידמה הזאת העסיקה אותה. "מצד אחד, אינטרנט יכול לשמש כלי נשק, ומצד שני הוא יכול להיות מה שיביא את הגאולה", מסבירה אלה. "עם הזמינות של הרשת, יש נגישות לכל כך הרבה שפע של תורה, 'יגדיל תורה ויאדיר'. בעבר, אם לא התחברנו לדרך של הקהילה שבה היינו נמצאים היה קשה להמשיך, אבל כיום אפשר 'לשחות באוקיינוס של תורה' וללמוד במקום שהלב חפץ, וזה בעיניי חידוש מדהים".
דיאטת דיגיטל
מה קורה כשאנחנו מזהים שאנחנו מבלים יותר מדי זמן מול המסך ורוצים לבצע שינוי? הדר בן ציון גוטמן, מנכ"לית "האצטרובל הכחול", המרכז הישראלי ליחסים עם מסכים, מתייחסת לדיגיטל מהזווית הזו. "ברוב המקרים מגיעים אלינו הורים ששמו לב שהילד שלהם נשאב יותר מדי למסכים. אבל גם ילדים ובני נוער מרגישים בעצמם את ההישאבות הזו".
הדר בעד ניתוק הדרגתי מכבלי האינטרנט. "אני מכירה הרבה מקרים שבהם עשו ניתוק טוטאלי ודיווחו שחוו שבועיים מדהימים, אבל בסיומם חזרו להרגלים הישנים", היא אומרת. "זה מזכיר את עולם התזונה שבו אנשים מבצעים דיאטת 'כסאח', ולאחר מכן עולים במשקל אף יותר. גם בדיגיטל יכול להיות מצב שבו נערה תגיד: 'כל כך התגעגעתי לאינסטגרם שלי, שאני חוזרת אליו בכזו כמיהה והשתוקקות". לכן, נעדיף לעבוד דווקא בצעדים קטנים, להכניס שינויים שיחזיקו לאורך זמן".
ובכל זאת, הדר טוענת שבמקרים ספציפיים רצוי ניתוק מוחלט, באופן זמני. "חופשה משפחתית בחופש הגדול היא יציאה מהשגרה בכל מקרה", היא מדגימה. "אז כדאי לסכם שבמהלך החופשה כולנו מתנתקים – הילד לא ישחק ב'פורטנייט', האמא לא תיכנס לרשתות החברתיות – תוך יצירת שיח למה אנחנו רוצים לעשות את ההתנתקות הזו ומה נרוויח ממנה. אופן פעולה כזה יגביר את הסיכוי לרתום את הילדים למהלך, ובסיומו נוכל לשאול: איך זה הרגיש? עד כמה אנחנו בתלות? זה יכול להיות צעד ראשון שיסייע לחזור לאיזון".
"אנחנו עושים עם הלקוחות שלנו תהליכים במבט לטווח ארוך", מפרטת הדר. "אנחנו נייצר גבולות מסגרת שהם לא קיצוניים, אלא כאלה שיכולים לפגוש את חיי השגרה שלנו. למשל, ההמלצה שלנו היא לא לשחק מייד על הבוקר, לא לפני השינה ורק אחרי שסיימת את 'הארוחה העיקרית' שלך, כלומר שיעורי בית ומטלות. בעצם אנחנו תוחמים את המשחק בסדר היום, ומצמידים אליו משהו מהנה. לדוגמה: נער מתחיל לשחק עכשיו 'פורטנייט', מה יוציא אותו מזה? משחק עם חבר בשעה שנקבעה מראש. באופן זה, הניתוק הופך להיות נעים יותר גם להורה וגם לילד".
הדר מציעה פתרונות נוספים הקשורים לעיצוב הסביבה הפיזית או הדיגיטלית, שמסייעים להתמודדות לאורך זמן. איך משנים את המרחב הדיגיטלי? "אם יש אפליקציה ש'ממגנטת' אותי – אינסטגרם, פייסבוק וכדו' – אני יכולה לבחור להסיר אותה ממסך הבית, או להרחיק אותה כמה תיקיות בתוך המכשיר. לי יש שני מכשירים, אחד של העבודה ואחד של הבית, ואני לא מערבבת בשר וחלב: בכל אחד אנשי קשר ווטסאפ משלו, מסך הבית הוא נקי בשניהם. כשאני רוצה להיכנס לרשתות החברתיות אני מתאמצת כדי להיכנס, בדיוק כפי שכשאני רוצה לאכול עוגייה – אני צריכה לפתוח ארון ולהוציא את הצנצנת, והיא לא נגישה וגלויה".
"בתהליכים במבט לטווח ארוך, נייצר גבולות מסגרת שהם לא קיצוניים, אלא כאלה שיכולים לפגוש את חיי השגרה שלנו"
למצוא את ה'למה'
טובה קראוזה, דיאטנית קלינית ומחברת הספר הדיגיטלי "הכנה בתזונה לקראת הריון", מתארת את רגע קבלת ההחלטה לבצע שינוי משמעותי בתזונה. "אנשים מקבלים אבחנה רפואית, נבהלים מאוד ואז עושים שינוי. בהרבה מקרים, השינוי יהיה קיצוני. זוהי מוטיבציה מסוג 'Away from', שמשמעותה בריחה".
בהתחלה השינוי הקיצוני אכן מעניק תחושה טובה, אבל הוא לא נמשך לאורך זמן. "עלולים להיווצר חוסרים תזונתיים, וזה לא מצב שהוא בר קיימא", מסבירה טובה. "זה כמו שאם ירדוף אחרינו מישהו, זה יגרום לנו לרוץ מהר מאוד, אבל לא נוכל להמשיך באותה המהירות לאורך זמן. מה כן יגרום לנו להמשיך לרוץ? אם בסוף הריצה נקבל מדליה או שיחכה לנו מישהו אהוב. זו מוטיבציית Towords', 'לקראת'".
היא מסבירה כי המוטיבציה מהסוג הראשון מועילה כדי להתחיל את התהליך, אבל כדי להתמיד צריך לעבוד על מוטיבציית 'לקראת'. "באופן כללי, כדי להחזיק לטווח ארוך, אנחנו נרצה קודם כל להבין את ה'למה', כפי שאמר הפילוסוף ניטשה 'מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך". בשלב הבא נמצא את הצעד שהכי קל להתחיל איתו, משום שהאלמנט הכי קל במערכת הוא הזרז לשינוי (NLP), וכך נתחיל את התהליך בהדרגה. ברגע שאנו מציבים לעצמנו מטרות ברות השגה, אנו יוצרים תחושת מסוגלות, אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים לעשות את זה, וזה מתדלק את המוטיבציה שלנו להמשיך. כשמתחילים בצעדים קטנים, הסיכוי שהשינוי אכן יקרה ויחזיק מעמד – עולה".
"עדיף שנמצא את הצעד שהכי קל להתחיל איתו, משום שהאלמנט הכי קל במערכת הוא הזרז לשינוי, וכך נתחיל את התהליך בהדרגה"
מחידלון לעשייה
"הרבה אנשים מגיעים אליי בנקודה של משבר, של עומס גדול מאוד בחיים, כשכבר אין להם את הזמן והיכולת לשבת בשקט לפגוש את עצמם, והם לא יודעים איך להתמודד עם זה. חלקם מגיעים למצב שבו הם צריכים חוויה חדשה שתזכיר להם את המשמעות בחיים שלהם", מתארת זוהרה וינגזין, מורה מוסמכת להאטה, יוגה ומדיטציה.
כדי לטפל בזה, ממליצה זוהרה ללכת לריטריט – כדי לעצור את מרוץ החיים, להניח את המסכות ולפגוש את עצמך. "המשמעות של המילה 'ריטריט' היא נסיגה, כלומר לעצור הכל כדי להבין שייתכן שאוכל לחיות טוב יותר, להפחית סבל נפשי וסטרס, גם כדי להימנע מבעיות בריאותיות שנוצרות כתוצאה מכך, ולקבל כלים כדי להתנהל טוב יותר בחיים. זו חוויה מאוד ממלאת ומחדשת. ריטריטים מאפשרים רגע של שקט, לאכול אוכל טוב, לשחרר חסמים מהעבר, לפגוש אנרגיה טובה ולהיות בטבע – שזה כבר מאוד-מאוד ממלא. זו גישה אחרת לחיים", היא מסבירה בפשטות. "בריטריטים אנשים חוזרים אחרת לחיים – עם מיינדסט אחר ועם כלים להתמודדות. בנוסף, בחזרה לשגרה הם ממשיכים לתרגל ביומיום, כדי לא למצוא עת עצמם שוב במצב אליו הגיעו בתחילת התהליך, וכדי לשמור על דרך חיים של שלווה, שקט והגשמה".
"ריטריטים מאפשרים רגע של שקט, לאכול אוכל טוב, לשחרר חסמים מהעבר, לפגוש אנרגיה טובה ולהיות בטבע – שזה כבר מאוד-מאוד ממלא"
