סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: למרבה הצער, במלחמת "עם כלביא" חווה העורף הישראלי פגיעות משמעותיות, בגוף ובנפש. תופעה מצערת ומקוממת שהתפתחה בכמה מזירות ההרס הייתה של גנבים או בוזזים שביקשו לנצל את פינוי התושבים מבתיהם, כדי לגנוב באופן מרושע חלק מן הציוד שבבית. באחד המקומות, לוחמי פיקוד העורף התבקשו להיכנס בעצמם לזירות ההרס, לאסוף ציוד מן הבתים, לארוז אותו בארגזים, וכך לשמור עליו באופן בטוח למען בעלי הבית. נשאלה השאלה: האם פעולות אלה מותרות בשבת?
תשובה: עם פרוץ המערכה, הפיץ ענף ההלכה ברבנות הצבאית, בשיתוף רבנות פיקוד העורף, מסמך מפורט שנערך מבעוד מועד, ובו דגשים הלכתיים לטיפול בזירת אסון בשבת ובחול. בין היתר, קבענו כי מותר להפעיל בשבת כוחות לשיטור ולביטחון פנים באזור אסון כדי למנוע תופעות של אלימות, ביזה או אנרכיה.
פסיקה הלכתית זו מבוססת על שני עקרונות. העיקרון הראשון קובע ששמירה על ביטחון הפנים, ומניעת אלימות ועבירות רכוש בשבת – הן בגדר "פיקוח נפש". בגמרא במסכת שבת (דף מ"ב) נאמר שמותר לכבות "גחלת של מתכת" שמצויה ברשות הרבים, כדי למנוע נזק וסכנה לרבים. לדעת רוב המפרשים שם, החידוש בסוגיה הוא שמותר לעבור על איסורי דרבנן כדי לסלק נזק מן הרבים. עם זאת, הרמב"ן ותלמידיו שם מצטטים את דעת כמה מן המפרשים הקדמונים (בעל הלכות גדולות, רב האי גאון ורבנו חננאל) שסברו שלעיתים ניתן להתיר גם איסורי תורה כדי להבטיח את שלום הציבור. כלומר, שלום הציבור נחשב כפיקוח נפש, ובלשונו של הרמב"ן: "כל היזק של רבים כסכנת נפשות חשיב".
sergiu-nista -unsplash
לדעת כמה מפוסקי הדור האחרון, דבריהם של אותם מפרשים קדמונים מהווים שורש ויסוד לפעילות המשטרה בשבת. כך, למשל, כתב הרב שאול ישראלי זצ"ל (עמוד הימיני, סימן י"ז): "יסוד הדברים הוא שכל מה שנוגע לשלום הצבור או סילוק נזק ממנו, הכל נחשב כפיקוח נפש, כי כל מה שכרוך בשלום הצבור יש בו בעקיפין ענין עם פקוח נפש… וכן ענין של סילוק הנזק בציבור בענין הגחלת, אמנם זה מצד עצמו אינו מסוכן, אבל הרי יתכן שהניזוק לא יוכל לצאת לעבודה, ויתכן גם שהוא בודד ולא יוכל להגיד למישהו שיבואו לעזור לו, ועל ידי כך יכול הדבר הקטן הזה להביא לידי פיקוח נפש… זהו מה שנראה לעניות דעתי בהסבר שיטת רב האי גאון והרב בעל הלכות והר"ח לענין גחלת בשבת ברשות הרבים… ומעתה נדון דידן של סיור משטרתי בכדי למנוע קטטות ומריבות בציבור או לתפוס הגנבים וכיוצא בזה, אם אמנם הצלה ממקרי איבוד נפשות הם אולי קצת רחוקים, הרי הצלת ממון ונזקים גופניים הם מצויים מאד".
דברים דומים כתב גם הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל (שו"ת מנחת שלמה תניינא, ל"ז), וגם הוא מציע לצרף להיתר את שיטת הגאונים בסוגיית "גחלת של מתכת".
דבריהם של הרב ישראלי והרב אויערבך נאמרו על פעילות משטרתית שגרתית. בזמן מלחמה, יש להוסיף לפסיקה זו עיקרון שני, הקשור לדין "עד רדתה", שמקורו בגמרא במסכת שבת (דף י"ט), ומשמעותו היא שמותר לעשות בשבת את כל הדרוש לניצחון המערכה (שו"ת הריב"ש, סימן ק"א; שו"ת משיב מלחמה, א' ב'). בזמן שבו אויבינו מכוונים את נשקם לעורף האזרחי, הרי שהעורף הופך לחזית. מעתה, יש "לטפל" בזירת העורף בדיוק כפי שמתנהלים בשדה קרב, ולהבטיח פעילות מקצועית מיטבית לא רק באותן פעולות שיש בהן הצלת חיים באופן ישיר, אלא גם בניהול הזירה בהיבטים שונים, ובכלל זה מניעת ביזה או אנרכיה.
במילים אחרות, כדי לנצח במערכה, חייבים לנצח גם בזירת העורף. ניצחון בזירת העורף מחייב בראש ובראשונה הצלת חיים, אבל מעבר לכך – מחייב גם שמירה על הרכוש מפני עבריינים.
כאמור, צירוף שני העקרונות גם יחד, כלומר הבטחת ביטחון הפנים מפני עבריינים מצד אחד, וניצחון המלחמה מצד שני – הוביל אותנו למסקנה הברורה כי מותר לבצע את כל הדרוש למניעת תופעות של גניבה וביזה.
כאמור בפתיחה, הרבנות הצבאית, בתיאום מלא עם רבנות משטרת ישראל, נדרשה לסוגיות הללו לא רק עם פרוץ המערכה, אלא הרבה לפני כן. הסוגיות הללו, שעוסקות בשלום הציבור ובביטחון הציבור, ובדין "פיקוח נפש ציבורי", הן סוגיות שזכינו ללמוד וללבן לאורך השנים. וכך, עם פרוץ המערכה, המענה ההלכתי היה ערוך ומוכן, כדי להשיב כהלכה לכל שואל ושואלת.
