סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: עקב עומס מבצעי, מפקד לא יכול להגיע ולנחם אבלים שיושבים שבעה. האם ניתן לנחם גם בשיחת טלפון או בהודעה כתובה?
תשובה: הרמב"ם (הלכות אבל, פרק י"ד הלכה א') מונה את מצוות ניחום אבלים בין מצוות גמילות החסדים שעליהם ציוו חכמינו ז"ל. הרמב"ם כותב: "מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולהתעסק בכל צרכי הקבורה… וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם – ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור. אף על פי שכל מצות אלו מדבריהם, הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך. כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות".
בהמשך אותו הפרק מסביר הרמב"ם, שלניחום אבלים ישנו מעמד מיוחד גם ביחס לשאר המצוות שקשורות בגמילות חסדים, והוא כותב: "יראה לי שנחמת אבלים קודם לבקור חולים, שנחום אבלים גמילות חסד עם החיים ועם המתים".
הפוסקים האחרונים (ראו למשל שו"ת תשובות והנהגות, א' תרצ"א) למדו מפסק הרמב"ם, שבניחום אבלים יש בעצם שתי מצוות שונות. המצווה האחת – והיא הפשוטה יותר – קשורה באבלים עצמם. המנחמים מחזקים את רוחם ומעודדים אותם, ומסייעים להם להתגבר על השבר הגדול שבפטירת בן המשפחה.
אך ישנה גם מצווה שנייה, שקשורה לא רק לאבלים אלא לנפטר עצמו. מסתבר שלנפטר עצמו יש נחת רוח בעולם האמת מכך שזוכרים ומזכירים אותו, ומכך שפוקדים את ביתו ואת מקומו. ואמנם, הרמב"ם הוסיף וכתב (הלכות אבל, פרק י"ג הלכה ד', על פי הגמרא במסכת שבת דף קנ"ב), שאפילו נפטר שאין לו קרובים בכלל, כלומר שאין את מי לנחם, עדיין ישנה מעלה מיוחדת בכך שבאים עשרה בני אדם ומתאספים בביתו, כדי לעשות נחת רוח לנשמתו.
הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה, אורח חיים ד' מ') נשאל האם ניתן לקיים מצוות ניחום אבלים בטלפון. לדבריו, שאלה זו תלויה בשני ההיבטים שיש במצווה, והוא מסביר: "ומשמע לי שמצד האבל החי שייך לקיים גם ע"י הטלפון. אבל המצווה שמצד טובת המת – לא שייך אלא דווקא כשיבא לשם במקום שמתנחמין או במקום שמת".
במילים אחרות, אם המטרה היא לחזק ולעודד את קרובי המשפחה המתאבלים – הדבר אפשרי גם בשיחת טלפון. עם זאת, הממד שקשור ב"חסד עם המתים" כלשון הרמב"ם – הוא ממד רוחני וסגולי, ולדעת הרב פיינשטיין הדבר הזה לא מתאפשר "מרחוק".
אמנם, הרב פיינשטיין מוסיף וכותב שם: "ואף מצד האבל החי – ודאי עדיף כשבא לשם, שהוא גם מכבדו שזה עצמו הוא גם כן עניין תנחומין". כלומר, ישנו ביטוי מיוחד יותר של כבוד, עידוד וחיזוק במפגש פנים אל פנים, ולא רק בשיחת טלפון. ומכאן, מסקנתו של הרב פיינשטיין ברורה, שבוודאי ראוי לנחם אבלים פנים אל פנים.
יחד עם זאת, הוא מדגיש שמי שהדבר לא מתאפשר לו, יעשה כל מאמץ כדי לנחם לפחות בשיחת טלפון. ואם כן, כך הוא הדין גם במקרה שבשאלתנו: העוסק במצוות המלחמה פטור ממצוות ניחום אבלים, ואולם ככל שהדבר מתאפשר לו, ראוי להקדיש תשומת לב לאבלים, ולהתקשר או לשלוח הודעה כתובה של דברי נחמה.
הרב פיינשטיין מציין שם, שבתשובה אחרת (שו"ת אגרות משה, יורה דעה ר' רכ"ג) הגיע למסקנה קרובה גם ביחס למצוות ביקור חולים. לאמור – גם בביקור חולים ישנה מעלה בהגעה פיזית, הן כדי להתפלל על החולה שהשכינה שורה למראשותיו, והן כדי להגיש לו סיוע פיזי שהוא צריך לו. יחד עם זאת, כאשר הדבר אינו מתאפשר, בוודאי ישנה מעלה גם לשיחת טלפון או להודעה, שיש בהן כדי לחזק את רוחו של החולה, לעודד אותו ולדרוש בשלומו.
אם עסקנו בתורתו של הרב פיינשטיין, אז במקום אחר (שו"ת אגרות משה, אורח חיים ה' כ') הוא מוסיף הערה חשובה לגבי אופן ניחום האבלים. לדבריו, למרות החשיבות הרבה שיש במנהג ישראל לומר לאבלים "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים" או "תנוחמו מן השמיים", הרי שעיקר הניחום מחייב לעיתים להרחיב קצת יותר בדברי עידוד וחיזוק: על הנפטר, על מורשתו בעולם ועל החובה להמשיך בדרכו ולהתנחם.
אמנם, הרב פיינשטיין מדגיש שחובה להקפיד על דברי חז"ל (מועד קטן דף כ"ח, וכך נפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך), שלא לפתוח בדברים ובוודאי שלא להרחיב בדברים אם האבל לא נתן למנחמים רשות לדבר; ולעיתים אדרבה, בבית האבל יושבים ושותקים! ואולם, כאשר האבל אכן פתח בדברים בעצמו, או אז מוטלת על המנחמים החובה לדבר בשבחו ובמורשתו של הנפטר, ובזה ימצא האבל קורטוב של עידוד ונחמה.
הטור מוקדש לזכרו ולעילוי נשמתו של אבי מורי, אריה יהודה בן אברהם יוסף שורץ, הריני כפרת משכבו, שהלך לעולמו בשבוע שעבר
