אלישע בן קימון (עיתונאי 'ידיעות אחרונות' ו-ynet, מרצה לענייני התיישבות ביטחון ותקשורת)נגיד בזהירות שבתקופה הנוכחית מתנפצים כל המיתוסים שסיפרו לנו ביחס לזירות רבות, אך באיו"ש יותר מכולן. סיפרו לנו שלמחנות הפליטים אסור שצה"ל ייכנס, כי חלילה תתפתח אינתיפאדה, חיילים ייהרגו, ואוטובוסים יתפוצצו בלב הארץ; סיפרו לנו שהריסת בתים במחנות תעורר הדים בעולם שיגרמו לבידול ישראל בקהילה הבינלאומית; סיפרו לנו גם שכניסה קבועה למחנות תייצר עימותים תכופים, תעמיס על כוחות צה"ל, ותגרום לחוסר שקט. אותו 'שקט' שאליו התמכרנו ושסימם אותנו.
צה"ל לא נכנס משך תקופה ארוכה למחנות הפליטים, כי חשש מתגובה של חמאס מרצועת עזה. "איחוד הזירות" שעשה לנו יחיא סינוואר היכה במסדרונות מקבלי ההחלטות. עד אז, הקימו המחבלים במחנות הפליטים מיליציות של ממש והפכו את סמטאות המחנות ליעדים מבוצרים. הכסף והאמל"ח הגיעו מעולמות הפשע ומהגבול המזרחי, וכך גם הלמידה. לאט לאט, עם חופש הפעולה שקיבלו, בנו המחבלים תשתיות טרור שכמותן לא היו שנים ביו"ש, ואיתן ביצעו פיגועים רבים בלב ישראל. כניסה למחנה הייתה כרוכה באלפי לוחמים, בכלים כבדים, ובתנועה איטית ומסורבלת. כך קרה במבצע "בית וגן", שחשף עד כמה הייתה ישראל באופסייד למול הטרור.
סיפרו לנו שהטרור העממי ביו"ש הוא גזרת גורל, אבל המציאות הנוכחית והפעולות של פיקוד המרכז בפיקודו של אלוף אבי בלוט, יחד עם לוחמי ולוחמות השב"כ, הוכיחו לציבור וגם לבכירים במערכת הביטחון שאפשר אחרת.
המספרים של מערכת הביטחון מציגים מציאות שכדאי להביט בה: בחודש יוני נרשם המספר הנמוך ביותר מתחילת המלחמה של אירועי טרור עממי (61 אירועים). לצורך השוואה: באוקטובר 2023 עמדה כמות האירועים על 386 אירועים באותו חודש. מאז (למעט דצמבר 2024), חלה ירידה מתמדת במספרים. ממאות לעשרות. צה"ל נמצא כבר חודשים במחנות הפליטים בצפון השומרון, ופועל לעיצוב המציאות מחדש. שב"כ ופיקוד המרכז מסכלים פיגועים ואיומים. אוגדה מזרחית הוקמה בן לילה, והתיאום הביטחוני עם הרשות – שבא לידי ביטוי במבצע "עם כלביא" – בשיאו.
כל אלו לא מתרחשים בחלל ריק, אלא לצד דחיפה התיישבותית היסטורית שהביא שר האוצר והשר במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ'. בנייה בהתנחלויות היא כבר לא מילה גסה וכבר אינה עומדת בסתירה לביטחון. כל השינוי הביטחוני עומד למול היקפי בנייה חסרי תקדים ביו"ש.
במספרים זה זועק: בשנת 2023 קודמו 3,012 יחידות דיור, בשנת 2024 קודמו 12,833, ועד כה ב־2025 קודמו כבר 19,647 יחידות דיור. היום מקדמים יחידות דיור ביו"ש על בסיס שבועי, לצד הפשרות של אדמות מדינה והכשרה או הלבנה של מאחזים וחוות חקלאיות. הציבור ביהודה ושומרון מגויס למלחמה בזירות הדרום והצפון ופועל לשינוי, אך השינוי הדרמטי ביותר מתרחש אצלו בבית.
המתיישבים ביהודה ושומרון נמצאים בנקודה היסטורית, והם הגיעו אליה מוכנים. סמוטריץ', סטרוק, בן גביר, סוכות, בוארון ואחרים, שהגיעו מתוך ההתיישבות, יודעים איך המכונה עובדת, ויותר מכך איך היא צריכה לעבוד בעיניהם. אחרי שעיצב את המינהל האזרחי כרצונו, סמוטריץ' עיצב גם את מועצת יש"ע, הציב בה אנשים שלו, ויחד הם מרכזים מאמץ וכובשים יעד אחרי יעד. ראשי המועצות, אחרי שנים של מאבקים פנימיים, מיישרים קו עם הפעולות והכל דוהר קדימה.
לצד זאת, ראשי המתנחלים מייצרים שיח מדיני לכל דבר עם בכירים פלסטינים ועם ערבים בעולם, נפגשים עם מנהגים מקומיים ומנסים לייצר אלטרנטיבה. רק השבוע שמענו על רצון של שייח'ים פלסטינים בחברון להקים לעצמם אמירות, לצד הכרה במדינה יהודית. אלו דברים שלא קרו בחלל ריק והם תוצאה של שיחות עם ראשי מועצות ביו"ש כמו יוסי דגן, ישראל גנץ ואחרים, וגם עם שרים בליכוד כמו ניר ברקת. ולא. ריבונות לא תביא למצב של מדינה דו-לאומית. אם עושים זאת נכון, אפשר לתת מענה ראוי לאוכלוסייה הפלסטינית בדמות מחוזות או נסיכויות כפי ששואפים בחברון. זה עוד רחוק מאוד, אבל המזרח התיכון עובר שינויים וזה אחד מהם.
20 שנים אחרי הפינוי הכואב ביותר שעבר על הציונות הדתית וציבור המתנחלים, המהפכה כנראה הושלמה. החזרה לשא־נור ולחומש היא מסר לעקשנות, לסיזיפיות ולאידיאולוגיה. כעת, ברקע ביקורו של נתניהו לארה"ב, נראה שריבונות היא לא פנטזיה.
