מדוע לא שעה הא-ל למנחתו של קין?

תכונותיו, אופיו ורשעותו של קין הועמדו במבחן נוראי והוא הפסיד

מדוע שעה ד' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ומנחתו לא שעה? אנסה להשיב על שאלה זו באמצעות: הסדר, הקונטקסט, הפילולוגיה  והלוגיקה.

הסדר משתמש בגורם הזמן והמקום כדי להעביר מסרים עמוקים. הקונטקסט מאפשר השלמת לאקונות. הפילולוגיה ומילות המפתח תומכות בהשערות הפרשניות וכללי הלוגיקה משלימים 'פסוקים חסרים'.

התורה מספרת לנו כמעט הכל, לו רק נרצה 'לשמוע'.

נתבונן רק בחמשת הפסוקים של הפרשה הנוראית הזו:

{א} וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ד'

{ב} וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה

{ג} וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה ל-ד'

{ד} וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ד' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ

{ה} וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו

מה הוא סדר האירועים על פי הטקסט המקראי?

שלב א– "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה ל-ד'": בשלב זה התורה אינה מספרת על תגובת ד' אל המנחה. זוהי לאקונה ספרותית. לפנינו, לכאורה, תיאור עובדתי יבש.

שלב ב- "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ד' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ": קרבנו של הבל אינו החשוב בקרבנו, הוא לא יזם ראשון את הבאת הקרבן כמו אחיו קין, אלא 'הצטרף' (=גם הוא). ברם, להפתעתנו, "וַיִּשַׁע ד' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ", למרות, על אף או דווקא בשל היותו שני.

שלב ג– "וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו":

שלב ג אינו שלב כרונולוגי, משום שקין כבר הביא את קרבנו בשלב א. זוהי השלמת הלאקונה החסרה בשלב א. התורה מבקשת להעביר לנו מסר בכתיבה איזוטרית זו. על פי הסדר של הכתיבה, אנו למדים כי רק לאחר הבאת הקרבן של הבל, קין 'מגלה' לחרדתו כי את קרבנו ד' לא שעה על אף היותו ראשון, או אז נופלות פניו. זוהי אמירה כמעט מפורשת של התורה שלפיה, אי קבלת הקרבן של קין קשורה בטבורה לקבלת הקרבן של הבל. לפני שהשם שעה לקרבנו של הבל, קין לא הבין או לא רצה להבין כי יש פסול בקרבנו שלו. עתה הדרך פתוחה 'לשמוע' מן התורה את הסיפור במלואו.

אמנם, בקבלת הקרבן, נמצא השורש של המניע לרצח הראשון בהיסטוריה, אולם הסיפור אינו מתחיל מן הסצנה הזו, יש לגיבוריו 'היסטוריה' והיא שזורה בכל דרך אפשרית בפסוקים המועטים שהוצגו לעיל. כך לדוגמה, הבל הביא מבכרת צאנו וקין מפרי האדמה, ודוק: לא מביכורי האדמה. לאי השעיה של הקב"ה, יש אם כן רקע מוקדם. יחסו של הא-ל לקרבנות האחים אינו אלא ביטוי המצביע על העמדה האלוקית למערכת היחסים הקשה שבין האחים.

מערכת זו מתחילה בהעדפת קין על פני אחיו בקרב משפחתו בכל פרמטר אפשרי. קין זוכה באדמה בהיותו הבכור, הבל נאלץ לנדוד עם צאנו כדי להתפרנס. קין לא חלק את האדמה עם אחיו. מכאן יחסה החיובי של התורה אל רועי הצאן, המקצוע של אבותינו הקדושים. רש"ר הירש לדוגמה,  היטיב לתאר בלשונו הנפלאה את ההבדל הנגזר מן השוני במקצועות האחים, הבדל שבא לידי ביטוי באופי, באמונה וביחס אל כוחות הטבע אפילו בראייה היסטורית.

ואנו יכולים להקדים עדותנו אפילו עד רגע לידתם. "וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ד'", לעומת  "וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל". אין הקדמה של הריון לפני לידת הבל ולידתו נחזית להיות כטפלה ללידת אחיו. ומה באשר לשמם? על קין אין להכביר במילים, אבל מה מהותו של השם הבל שלא זכה למדרש שמות כמו אחיו הבכור? אָדָם, לַהֶבֶל דָּמָה; יָמָיו, כְּצֵל עוֹבֵר. (תהילים קמד, ד) ועוד מצאנו:  מָאַסְתִּי, לֹא-לְעֹלָם אֶחְיֶה; חֲדַל מִמֶּנִּי, כִּי-הֶבֶל יָמָי (איוב ז, ט"ז). שמו נקשר אם כן בקוצר חיים, כמה אירוני וכמה מזעזע!

קין אמנם הקריב ראשון, הוא היה בכור והיה מן הסתם עשיר יותר, אבל הקב"ה אינו מתרשם מכל אלו. תכונותיו, אופיו ורשעותו של קין הועמדו במבחן נוראי והוא הפסיד. האדמה המהווה מילת מפתח בפסוקים אלו היתה מוקד גאוותו ועושרו של קין והיא הפכה למצער להיות זירת הרצח ומעתה גם מקור קללתו של קין, בבחינת מידה כנגד מידה. קין יאמץ מעתה את אורח חייו של הבל, והוא יתחיל לנוע מעתה כרועה צאן נרדף.

(בראשית תשפ"ד)