מערכת שבתוןרבים הופתעו מההכרזה על הצעתם של מספר מנהיגים ערבים בחברון ובאזור להקים את "אמירות חברון", שתפעל תחת ריבונות ישראלית במקום רשות הטרור הפלסטינית. אלו רבים שאינם מכירים את האוכלוסייה הערבית שלידה ובקרבה הם חיים, וניזונים מכלי התקשורת ומהגורמים הפוליטיים בישראל (הן במדים אזרחיים והן במדים צבאיים), המשליכים את יהבם זה 30 שנה על ארגון הטרור אש"ף (בשמו המכובס – רשות פלסטינית) כגורם השלטוני, הביטחוני והמדיני היחיד של ערבי יו"ש
נעם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון
אותם גורמים מנסים כבר עשרות שנים להוביל אותנו להכרה שכל "הפלסטינים" הם גוף אחד, מאוחד, המיוצג בידי הרש"פ, ואין לנו כל ברירה, אפשרות או רצון לחשוב מחדש על המציאות המעוותת הזאת.
מטרת המדיניות הזאת היא ברורה: יש כאן מגמה לא מוסתרת להקמת מדינה פלסטינית ולהכתיר בה את הרש"פ, אותה רשות שמשלמת משכורות עתק לרוצחי יהודים, שבכיריה חיים בפאר וטובלים בשחיתות, ויכולים להעניק שלמונים וחוזים שמנים לכל מי שהם חפצים ביקרו – בכל הצדדים ובכל הפינות.
מאז פרוץ תהליך אוסלו המגמה הישראלית הרשמית הייתה לחזק את הרשות הזאת ולהטיל אותה על ראשיהם של ערבי יו"ש בתקווה שהיא תצליח לכופף את כל מתנגדיה "בלי בג"ץ ובלי בצלם", ואנחנו נוכל לרחוץ בניקיון כפינו ולומר – אנו לא שותפים לטרור ולשחיתות הללו. הנחת היסוד הזאת מיוסדת על נטישה של חבלי מולדת והפקרת עתיד מדינת ישראל בידי כנופיות טרור מושחתות. התחושה הייתה שזהו תהליך שאין ממנו חזרה, למרות ההבטחות המגוחכות שאם נרצה ונצטרך – נוכל לכבוש את השטח מחדש בתוך ימים. אך כל מי שמכיר, ולו באופן שטחי, את הערבים ביו"ש יודע שאין דבר רחוק מהאמת כמו המסקנות האלו, אשר לא בכדי הם פרי מוחם הקודח של אנשי חבורת קושרי אוסלו וכל ממשיכיהם – בכל המחנות הפוליטיים, ושלוחיהם בממשלות ובגופי הביטחון.
כל מי שקצת מבין בשטח, מכיר הרבה מאוד ערבים שמתעבים את שלטון הטרור והשחיתות של אש"ף, שמנסים לברוח מהתיאוריה האיסלאמית הג'יהאדיסטית של חמאס ודומיו, והרוצים לקיים חיים רגילים ונורמליים בשותפות עם מדינת ישראל.
אכן, קשה מאוד לאתר אותם ולסייע להם, כי נדרש אומץ לב בלתי רגיל מצד תושב ערבי, בוודאי אם הוא בעמדת מנהיגות כלשהי, לקום ולומר זאת בגלוי. אדם כזה, אם אין לו חמולה חזקה סביבו ומיליציה חמושה שתגן עליו, עלול להירצח בידי כנופיות הטרור והרצח של הרש"פ, ולמרבה הצער – בידיעה והעלמת עין של זרועות הביטחון הישראליות. העובדה הזאת רק ממחישה את מידת האומץ, הנכונות והקרבה של קבוצת השייחים מאזור חברון, שקמו והצהירו בגלוי כי הם מכירים במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ורוצים לחסות בצילה, לחיות בשכנות טובה ולזכות להגנה והכרה, לפי דגם "תוכנית האמירויות" שהציע ד"ר מרדכי קידר.
מי שהופיע בגלוי בנושא זה הוא השייח' וודיע ג'עברי. הכרתי את אביו, השייח' המנוח פאריד אבו חאדר אל ג'עברי, לפני כ-20 שנה בנסיבות מיוחדות. תושבי קריית ארבע הקימו מבנה זמני כבית כנסת לזכר דוד כהן ויחזקאל מועלם הי"ד. המבנה נבנה במקום המחבר את קריית ארבע עם גבעת האבות, על שטח משפחת ג'עברי. ארגוני אנרכיסטים הפועלים בחברון תכננו לשרוף את המבנה בליל ראש השנה, כדי לגרום לתגובה קשה מצד תושבי הקרייה כלפי האוכלוסייה הערבית השכנה ולהדליק את השטח. למרבה המזל, התוכנית הגיעה לידיעתו של השייח'; הוא הגיב ואמר: "על אדמתי לא יפגעו במקום קדוש, ומי שעושה כן – יטופל".
מאז פגשנו את השייח' עשרות פעמים: בביתו ובאוהל האירוח שלו הוא קיבל אלפי מבקרים יהודים, ישראלים ותיירים, מכל שכבות החברה. כולם התפעלו מאישיותו, מאומץ ליבו ומשאיפת השלום שלו. נכתבו עליו כתבות בתקשורת, ושמו נשא כנפיים
היה ברור לכולם מהו הטיפול הראוי לעבריינים שכאלו, והאנרכיסטים ביטלו את תוכניתם השטנית. כשנודע הדבר, הגיעה משלחת של נציגי קריית ארבע לחברון כדי להעניק לשייח' מכתב תודה וברכה. את הקשרים והיוזמה הוביל פעיל השלום איציק מגרפתה. המשלחת כללה גם את צבי קצובר, ראש המועצה, עו"ד אליקים העצני, וחברים ופעילים נוספים, כולל הח"מ. במפגש זה אמר לנו השייח': "עבורי אתם לא מתנחלים – אתם שכנים, ומשאלתנו היא לשוב לחיות בשלום בעיר אחת כמו בדורות הקודמים". הוא הכיר היטב את ההיסטוריה ואת פרעות תרפ"ט; הוא הביע צער גדול על הזוועה שביצעו הערבים, ושאיפה עזה לחיות בשכנות טובה עם היהודים תחת ריבונות ישראלית.
מאז פגשנו אותו עשרות פעמים: בביתו ובאוהל האירוח שלו הוא קיבל אלפי מבקרים יהודים, ישראלים ותיירים, מכל שכבות החברה. כולם התפעלו מאישיותו, מאומץ ליבו ומשאיפת השלום שלו. נכתבו עליו כתבות בתקשורת, ושמו נשא כנפיים. כך נוצר אתגר ממשי לרשות הפלסטינית ולשותפיה במערכות הישראליות, והם החליטו להתנכל לו ולחסל את מעמדו. עובדיו הוטרדו, אנשיו קורקעו, וכוחותינו הרסו מבנים חקלאיים באדמותיו לפי דרישת הרש"פ. כך, למרבה החרפה, גמלה מדינת ישראל למי שעשוי היה להיות ראש גשר ומשענת לערבים שוחרי שלום.
גורלו של השייח' עוד היה נדיב בהשוואה לפעילי שלום אחרים, שעונו ונרצחו בידי כנופיות אש"ף, כמו נזאר בנאת האומלל, עיתונאי שהעז לבקר את הרש"פ. הוא התגורר בחברון בשטח הנמצא באחריות ביטחונית ישראלית וחשב לתומו שכך חייו יינצלו. הוא טעה טעות מרה, וחוסל באכזריות בידי אנשי הרש"פ.
אחרי מותו של השייח' לפני כשנתיים, אחיינו אשראף המשיך בדרכו. הוא הוביל משלחת כלכלית לוועידת השלום בבחריין והקים את לשכת המסחר המשותפת ליהודים ולערבים באריאל. על כך הוצא נגדו פסק דין מוות מטעם הרש"פ, אך חמולת ג'עברי היא בעלת עוצמה לעמוד נגד המחבלים ולהגן על אנשיה.
כעת, השייח'ים האמיצים שפנו לממשלת ישראל מציבים אתגר ממשי לפנינו – העם היהודי וממשלת ישראל. עצם קיומם ונכונותם לצאת בגלוי ולהסתכן מבשר בשורה חדשה ופותח כיוון חדש: לא עוד רשות רצח ושחיתות שמייצגת את כל ערבי יו"ש. יש גם אנשי שלום ושכנות טובה, והם יכולים לבשר עתיד שונה, עתיד של שלום – כמובן תחת ריבונות ישראלית. הם אינם מעוניינים באזרחות ישראלית ולא בהצבעה לכנסת, אלא רק בחיי שגרה סבירים. האחריות הלאומית שלנו, האחריות ההיסטורית והמוסרית, מחייבת אותנו להעניק להם חסות והגנה, אפשרויות כלכליות, בריאות וזכויות אדם.
חז"ל לימדונו במדרש הידוע על שלוש איגרות שכתב יהושע: "הרוצה לברוח יברח, הרוצה להשלים ישלים, הרוצה להילחם יילחם". מדיניות אוסלו פעלה בדיוק בכיוון ההפוך: מטרתה הייתה להבריח את היהודים, לחסל את המשלימים, ולעודד את המחבלים – לתת להם מעמד מדיני, כוח, שטח, כסף ונשק. התוצאות המרות ברורות כיום לכל.
למדינה יש כלים רבים לשלוט ולעודד מגמה בה היא חפצה. כמו שאנו רואים בעזה, הכלכלה היא הכלי המרכזי לטווח ארוך במשילות ובביטחון. אך מדינת ישראל העניקה את הכלי החיוני הזה לאויב, המשלם לרוצחים, המסית לשנאה ומנהל מערכה מדינית עולמית נגד מדינת ישראל. המתנה הגדולה ביותר – פיקוח על אישורי כניסה לישראל – הוענקה לבכירי הרשות שמוכרים אותם תמורת אלפי שקלי לכל אישור. כך נוצר מקור הכנסה של מיליארדי שקלים בשנה לכיסי בכירי הרשות, בנוסף לחוזי אספקה ומוצרים שונים, מכרזים ועוד ועוד.
הגיעה השעה להפוך את הגלגל, לתקן את הטעות המרה של הסכמי אוסלו, למלא את אחריותנו לארץ מולדתנו ולכל הנמצא בה, להילחם באויב ולעודד את הידיד, למען עתידנו כעם ריבון בארצו.
