קותי גוטמן, יועץ מס וכותב בשביל הנשמה (kutigu@gmail.com)"תִּרְצָה! את חושבת שייתנו לנו?" נֹעָה הייתה מהוססת לגבי המהלך שהיא בעצמה הובילה עם אחיותיה, בזמן שחלבה את העז. "אם לא ננסה, לא נדע! אני לא מאמינה שדווקא את עכשיו מורידה. אחרי ששכנעת אותנו ואחרי שהסכמנו איתך, פתאום את משתפנת?" תרצה הרימה את קולה יותר מהרגיל, בעוד היא רודפת אחרי העז שתמיד סטתה מהדרך. העז, אגב, לא הקלה עליהן באותו בוקר. כאילו גם היא ידעה שמשהו קורה. תרצה ניסתה למשוך אותה בחבל, ובליבה סערו המחשבות – האם נכון להן בכלל לצאת למסע הזה?
תרצה לא אהבה שינויים גדולים בחיים, וכשכבר הסכימה להצעתה של נעה, נסיגה כבר לא באה בחשבון. עכשיו שוב באה נעה עם ההיסוסים שלה, לא היה לה כוח לזה.
"אבל מי ילך ויציג את הדברים? חָגְלָה לא כל כך יודעת לדבר מול קהל, מילכה היא ממולחת אבל עדיין קטנה, כאילו אני הכי קטנה, אבל גם היא. נשארתן שתיכן – מַחְלָה ואת תרצה". נעה סיימה את החליבה והוציאה סוף-סוף את מה שהפריע לה. היא רצתה לדעת מי ילך ויציג את הדברים, היא תמרנה את אחותה כדי שהעניינים יסתדרו לפי רצונה.
"אני?" נבעתה תרצה, "נראה לך? אני אתן לכן גב, אבל אני לא הולכת לדבר. אני חושבת שאת נעה ואחותנו הגדולה מחלה תהיינה הדוברות. הכי מתאים שמחלה תדבר, ואת תיתני את הדגשים שלך…"
יומיים אחר כך עמדו חמש בנות רווקות, צנועות וקצת אאוטסיידריות, וקרבו לשטח טענותיהן מול בג"ץ: מחלה החלה בסידור הדברים ונעה החרתה החזיקה אחריה. הטענה שלהן קנתה מקום: מדוע ייגרע חלקו של אבינו? ובאמת – למה? למה שרק זכרים יהיו חלק מהירושה? מדוע שיורשו רק גברים להיבחן לרבנות? מדוע שלא תהיינה רבניות מורות הלכה?
ההדים של אותה תביעה עתיקה נשמעו שוב השבוע באולמות בג"ץ. גם שם, לא נביאות ולא מהפכניות – אלא נשים מהשורה, חמש במספר, שביקשו קול במערכת ההלכתית. הן לא באו לשבור – אלא לתקן.
לקח למשה כמה רגעים להתעשת ולשאול פי ה'. לא פסיקה נמהרת, אלא בירור אמיתי. וגם בג"ץ לא התמהמה – פסק הדין היה אמיץ, צלול ובהיר: "כן בנות צלפחד דוברות". הסיפור ההוא, במדבר, חי ופועם גם היום. ואולי – מי יודע – בזכות תרצה, מחלה, נעה, חגלה ומילכה, ובזכות נשות ימינו, יגיע תיקון גם למקומות שעד כה נותרו מאחור.
