לקחת השראה

בשבוע שעבר דיברנו על מנוח ועל אשתו, המתבשרים על הולדת בנם שמשון. עורך ספר 'שופטים' מקדיש לסיפור שמשון ארבעה פרקים שלמים, וזה לא הדבר החריג היחיד בקורותיו. לפי ההקדמה להולדתו, היינו מצפים לשופט זך וטהור, נזיר מבטן ומלידה, שהוריו מגדלים אותו להושיע את עם ישראל. בפרק י"ד אנחנו פוגשים את שמשון כאדם בוגר ומגלים דמות אחרת לחלוטין. הוא לא מקשיב להוריו, יורד לראות בבנות פלישתים, וגם בהמשך עולה תמונה של אדם העוסק רבות במיניות, במריבות ובאלימות. התשובה לתהייה הזאת מגיעה בפסוק ד': "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ, כִּי מֵה' הִיא כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל".

כלומר, הסיבה ששמשון מתערה בפלישתים מכוונת לכך שיהיה לו תירוץ לאחר מכן לפגוע בהם. מקרה בו האויב ידוע ומוכר, אבל מחכים לאיזו חריגה משמעותית כדי לתקוף. יחד עם זאת, השאלה במקומה עומדת: אם כדי להיפרע מגזירות הפלישתים היו צריכים אדם חזק שיתחכך עימם ויבוא איתם חשבון, מדוע היה צריך להקדיש אותו לתפקיד עוד מבטן ועוד כנזיר?

התשובה בעיניי נעוצה בפסוק האחרון של הפרק הקודם: "וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל". המצודת דוד מפרש: ותחל רוח ה' לפעמו – רוח גבורה מה' התחילה להוליכו במחנה דן, להראות בה גבורות ונפלאות. רש"י מוסיף משלו: לפעמו – לבוא בקרבו לפעמים.

בפרק י"ד אנחנו רואים איך רוח ה' נחה על שמשון לפעמים: "ותצלח עליו רוח ה'", ושמשון משסע את האריה. "ותצלח עליו רוח ה'", והוא הורג במכה אחת 30 אנשים. הנזירות למעשה הביאה למצב שהוא נכון לקבל את רוח ה' שמכוונת אותו לפעולות גבורה שתכליתן להביא בסופו של דבר לגאולת ישראל. הוא מקבל אותה רק בפעמים שהוא נדרש לכוחו כדי לקדם את העלילה למפלתם של הפלישתים. בשאר הזמן הוא נשאר אותו מנהיג חלש רוחנית ומלא בתאוות. כך, בסופו של דבר, ישראל נגאלים אך הוא זוכה לסוף טרגי בעצמו.

יש תקופות בהן ניתן להרגיש שרוח ה' מפעמת בנו – כשאנחנו עוסקים בשליחות חשובה או מגיעים לרמה רוחנית גבוהה בלימוד או במעשה. יחד עם זאת, הרוח לא נשארת גבוהה כל הזמן ויש תקופות חלשות – של שחיקה פיזית ורוחנית. שמשון מציג לנו מודל קיצוני, בו הוא לעיתים גיבור-על ולעיתים אדם נמוך ותבוסתן (כלפי נשים בעיקר). ניתן ללמוד מהסיפור שברגעים החלשים, עלינו לנסות לקחת השראה ורוח מהרגעים החזקים יותר שהיו לנו ולהיזהר שלא ליצור ביניהם נתק, כשם שעשה שמשון.