זיכרונם לברכה
יום שני, בשעות שהכנסת רחשה בחשה בנושא חוק הגיוס/חוק ההשתמטות, הותרו לפרסום שמותיהם של שלושה חיילים מחיל השריון שנהרגו בעזה: סמל שלמה יקיר שרם, בן 20 מאפרת; סמ"ר שהם מנחם, בן 21 ממושב ירדנה; וסמל יולי פקטור, בן 19 מראשון לציון, זכרם לברכה, שנהרגו מהתפוצצות פגז בתוך הטנק שלהם. הלב נקרע על הנופלים ועל משפחותיהם, שחייהם מכאן ולהבא ייראו אחרת. מתום הפסקת האש האחרונה נפלו 44 חיילים ברצועת עזה. מתחילת המלחמה (ועד שלישי בצהריים) נפלו 893 חיילים, מהם 451 בתמרון הקרקעי ברצועה. ועדיין, 50 חטופים, 20 מהם חיים, מוחזקים בידי חמאס ברצועת עזה. כבר 650 יממות. והחיים ממשיכים.
מה הלאה?
חרף פרישתן של הסיעות החרדיות מהממשלה ומהקואליציה (אם כבר פורשים, מתבקש שיפרישו מהמשרדים כאן ועכשיו גם את כל הבכירים: מנכ"לים, רמ"טים וכדומה, שהפוליטיקאים החרדיים הציבו שם, שאלמלא כן, מה שווה ה'פרישה'? הם ימשיכו לעשות שם כבשלהם), הממשלה עוד לא נופלת והכנסת עוד לא מתפרקת.
תזכורת: הטור נכתב ביום שלישי. ש"ס לא רוצה להיות זו שמפילה את חומת ביבי, לכן אם תתפטר, לא יהיה זה לפני יום חמישי, המועד האחרון בו יכולה 'יהדות התורה' למשוך את מכתבי ההתפטרות, שכידוע נכנסים לתוקף רק אחרי 48 שעות ממסירתם. אם אלה יימשכו, אין סיבה לש"ס להתפטר. להתפטרות ש"ס יש משמעות גדולה מזו של יהדות התורה, שכן התפטרות ש"ס מורידה את הקואליציה מ-61 ל-49. מה שאומר, ממשלת מיעוט, כמעט אפס יכולת למנות ולפטר. גם מאמצי הממשלה לפטר את היועצת המשפטית יירדו לטמיון. היועצת לא תצטרך אפילו סיוע מבג"ץ. אמנם האופוזיציה מתארגנת להחתים שוב על הצע"ח לפיזור הכנסת, עוד לפני היציאה לפגרת הקיץ, אבל ההערכה הרווחת היא שהחרדיות לא יתמכו בפיזור הכנסת כאן ועכשיו. נוח (גם) להן שיוצאים לפגרה בת שלושה חודשים וחצי, די זמן לעגל את הפינות שנותרו פתוחות בעניין חוק הגיוס/חוק ההשתמטות. הן יודעות, שמבחינתן הדשא אצל השכנות אינו ירוק יותר. בטח לא באווירה הציבורית בעניין השתמטות חרדים משירות בצה"ל.
וזה מחזיר אותנו לחוק הגיוס. במסדרונות הכנסת נראה היה ביום שני כי החברים קרובים לחתימה, תחת מכבש הלחצים שהפעיל נתניהו על אדלשטיין. עד כדי כך היה העניין חשוב לנתניהו, שהטריח עצמו ללשכת אדלשטיין, ושם שניהם עוברים על טיוטת החוק במחשב. בפועל מסתבר כי ביבי והחרדים אח"כ ראו כי אדלשטיין ביצע שינויים למכביר בהסכמות שהיו לכאורה עימם ערב המבצע באיראן, ומייד הודיעו בגיבוי רבניהם: עד כאן.
חשוב יותר: מה הלאה? עם הממשלה – ההערכה הרווחת היא שהבחירות יתקיימו מתישהו בין פורים לפסח הבעל"ט. סביר שיהיה לוהט. יש נושאים למכביר להתעסק בהם: האחריות ל-7 באוקטובר, חוק הגיוס, המחדלים בשיקום המפונים, והרשימה ארוכה.
ומה הלאה עם חוק הגיוס? בעיניי, זה חשוב לא פחות, בעיקר נוכח מצוקת כוח האדם בה נמצא הצבא. גילוי נאות: בן אחד שלי סוחב פוסט טראומה מ'עופרת יצוקה' – לצמיתות, כך שאינו מגויס למילואים; בן שני יצא השבוע למילואים לכ-100 ימים בעזה (לאחר שירות של כ-270 ימים מתחילת המלחמה). אז איך אומרים? יש לי זכות עמידה.
תובנה ראשונה: כולם (בגיל גיוס ובריאים בגופם ובנפשם) חייבים בגיוס. הצבא הוא שיקבע מי שאינו מסוגל לעלות על מדים ויפנה אותו לשירות לאומי אזרחי. חובה זו אפילו אינה מהטעם הברור והצודק של עקרון השוויון בנטל וכדומה. היא באה משני טעמים: האחד – אם פעם כולם הסתדרו בלי רבבות חיילים חרדים וחיו עם זה איכשהו בשלום, נו מור. לא עוד. בעקבות טבח 7 באוקטובר נפל האסימון. פשוט, אין ברירה; שנית, העומס על אלה שכן משרתים אינו אפשרי. רבים מהמילואימניקים מעידים. בעיות בזוגיות, עסקים קורסים, מעסיקים מפטרים, די. ואני לא מדבר על העניין הערכי של מלחמת מצווה, "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?" וכדומה.
תובנה שנייה: אני מבין את הקושי של כאלו שגדלו בסביבה חרדית סגורה, חוששת מהציונים, בטח מהצבא, אולי גם עוינת אותם, פתאום לעשות את המעבר הזה. המעבר הזה חייב להיות מדורג. והמדינה והצבא אכן החלו לפעול בכיוון זה. ישיבות הסדר חרדיות (יש מה לשפר בתמיכת המדינה בהרחבתן): שחר כחול, קודקוד, נצח יהודה, וגולת הכותרת – חטיבת חשמונאים. ויש גם מסגרות נוספות עם התאמות מלאות לחייל החרדי הבאות להבטיח שמי שנכנס לצבא חרדי, גם ייצא ממנו חרדי. אם רק ירצה. נגמרו התירוצים. יש הבנה, יש הכלה, אבל חובת ההוכחה עתה היא עליכם. החרדים.
להלן נתונים עדכניים שנמסרו בוועדה לביקורת המדינה כנסת ביום שלישי: מתוך 24,000 צווים שנשלחו, כ-1,200 התייצבו בלשכות הגיוס בשלבי גיוס שונים. 3,700 נמצאים עתה תחת צו 12, לפני צו מעצר. 1,300 מוגדרים כמשתמטים אחרי שעברו מעל 540 יום מתאריך הזימון אליו לא הגיעו. ובאמת, יש (עניין ו) מקום לכלוא 3,700 חברה'לך כאלה? יש יכולת? זה יביא מישהו מהם לבקו"ם? לטעמי, אנחנו אוכלים עתה את פירות הבוסר של מה שבישלנו כאן 75 שנה ויותר. טוב שהתעוררנו, עצוב שהנסיבות הן אלו של ה-7 באוקטובר ההוא. באותה ישיבה הכריז נציג צה"ל כי תהיה אכיפה אחרת מול משתמטים מהחברה החרדית. המטרה: לגייס אותם. "לא נפרט כאן את השיטות. אנחנו עובדים על פעולה של אכיפה שונה ויוצאת מהקופסא כדי לא להיכנס לשכונות שלהם ולהתעמת איתם". שיהיה בהצלחה. רק מזכיר, כי בתחילת השבוע כוחותינו באו לפנות איזשהו מאחז בשומרון וחזרו בהם לאחר שהמון נערים חיכו להם שם (נראה שהיה להם מידע מוקדם). אז איך אומרים? שיהיה בהצלחה, למי שמאמין.
תובנה שלישית: להרגשתי (ואין לי יכולת להוכיח), הגענו לנקודת זמן, שאם המעורבים בנושא ישכילו שלא להיות דוגמטיים, ישכילו שלא לצאת בהכרזות, בהעלבות ובהשמצות – יש סיכוי להגיע לחוק גיוס. גם אם הוא לא יהיה אופטימלי, בכל זאת הוא יביא אלפי חיילים חרדים לוחמים בצה"ל, שבכל דרך אחרת, כולל כפייה ומעצרים, אני נוטה לחשוב שלא יגיעו. שמעתי את העיתונאי החרדי ישי כהן מתראיין, ובהחלט מצאתי בדבריו טעם. עיקריהם: נוסח החוק שכבר היה מוסכם על החרדים כלל גיוס של עשרת אלפים חרדים בתוך שנתיים ואח"כ 7,500 חרדים מדי שנה, ועד 50% ממחזור הגיוס בתוך 5 שנים. להזכיר: בשנה האחרונה, מתוך 5,000 צווים שנשלחו, התגייסו פחות מ-130. מישהו באמת חושב שמדינת ישראל ערוכה (ורוצה) לעצור כמה מאות חרדים משתמטים ברחוב (החלו להציב מארבים בכנסיות לחלק מהערים החרדיות), להעמידם בבית דין צבאי ולכלוא אותם לכמה שבועות? גם לשיטת אלה הסבורים שזה מגיע להם. אתם ברצינות חושבים שהמדינה תעשה זאת? יש לה את הכוחות? וגם אם כן, אחרי המאסר הבחור יתגייס? (ואני מתעלם מההשלכות הפוליטיות והחברתיות, כמו השבתת המדינה ע"י רבבות מפגינים בכבישים, וכדומה).
נחזור לחוק הגיוס/ההשתמטות המדובר. מסביר ישי כהן, שעל החוק הזה אמורים לחתום נציגי המפלגות החרדיות, בהסכמת גדולי התורה שלהם, וזה מבחינתם משהו היסטורי (והיסטרי) שלא היו יכולים לחשוב עליו בעבר. אולם, אחת מנקודות האכילס היא הסנקציות. בהצעת החוק הסנקציות הקצת יותר משמעותיות מאשר האיסור להוציא רישיון נהיגה יגיעו רק לאחר חצי שנה, במקרה ולא יעמדו ביעדי הגיוס, וסנקציות נוספות אחרי שנה ושנה וחצי. ומדובר בסנקציות רציניות, כמו: קיצוץ בהקצבות לישיבות, ביטול סיוע למעונות היום, וכדומה. כואבות בכיס, ממש. והפעם, על דעת הפוליטיקאים החרדים שאמורים להיות חתומים על זה, בגיבוי גדולי התורה שלהם.
אז, מה הבעיה? הרי אף אחד לא באמת חושב שרבבת חיילים חרדים יתייצבו מחר בבקו"ם. ובואו נודה: צה"ל גם לא ערוך לכך. הבעיה לענ"ד היא אמון. אף אחד לא מאמין לאף אחד. אף אחד לא באמת מאמין שהנציגים החרדים, אם לא יעמדו ביעדים, אכן יאפשרו אחרי חצי שנה, שנה ושנה וחצי, להפעיל את הסנקציות הכבדות בלי שהם יחוללו משבר חדש. כבר התרגלנו לשיטת 'אחריי המבול' או שעד אז הפריץ ימות, יהיו בחירות חדשות, ואם הממשלה שוב תהיה תלויה באצבעות שלנו 'נסתדר איתה'. כל חוק ניתן לביטול, כבר למדנו (אגב, בהצעת החוק הנדונה יש סעיף ששר הביטחון, יהיה מי שיהיה, לא יהיה רשאי לשנות את הסנקציות או לדחותן).
נושא נוסף שבמחלוקת: מה עם 80 אלף הצווים שמערכת הביטחון אמרה שתשלח, והחלה כבר לשלוח כמה אלפים. האם ייאכפו? יוכרזו כמשתמטים? בשורה התחתונה: נער הייתי, גם זקנתי. כבר למדתי שלא את כל מה שרוצים – מקבלים. בטח בפוליטיקה. אם הצעת החוק שנדונה בימים אלה יכולה להבטיח (ככל שניתן להבטיח) גיוסם של 7,500-5,000 צעירים חרדים בשנה, בכל אחת מהשנים הקרובות, זהו שינוי עצום!! וכשהרבנים והפוליטיקאים החרדים נותנים לכך יד, זה לא פחות מתיקון עוול עצום בחברה הישראלית. להבנתי, מה שנותר זה לסגור קצוות, לטפל במהות ולא בענייני אגו (למשל, יש ויכוח על דרישת אדלשטיין שבכל ישיבה תוצב מערכת בקרה מכורטסת למדידת נוכחות. לטעמי, אינטרס ראשון של ראש הישיבה הוא שתהיה בקרה כזו), וניתן יהיה לצאת עם בשורה לעם ישראל. יש כמה סוגיות נוספות פתוחות. תמיד במו"מ הקטע האחרון הוא הקשה ביותר. אנחנו שם.
ואם אין חוק נורמלי, מה שצריך וחובה זה ליישם את ה'אין חוק' הקיים כעת. שלילת הטבות מכל המשתמטים ומישיבותיהם. סביר שזה לא יביא אלפי צעירים חרדים לבקו"ם, אבל הגיע הזמן להציב גבול לפראייריות.
בנוגע לבחירות: בעיניים שלי, אם יולי אדלשטיין אכן יצליח להנדס את חוק הגיוס כך שבאמת, אבל באמת, אלפי צעירים חרדים יתייצבו מרצונם ובהנחיית רבותיהם בבקו"ם, זה אכן יכול להיות משהו להתפאר בו גם במהלך מערכת הבחירות. בלי זה, טעות תהיה לתמוך בהם.
ומי הבא בתור
לענ"ד אפשר להבין את אלה החשים ש'זה לא זה'. שלא רואים את האור בקצה המנהרה עקובת הדם הזו בעזה. אלה החושבים שאולי שיטת הלחימה שם היא לא הנכונה. קל להיות חכם מאחורי מקלדת או מעל כורסת עור הצבי בכנסת או בממשלה. יש שם כמה חוכמולוגים שקודם 'צלבו' את הרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי, ובימים אלה עושים את אותו הדבר בדיוק לרמטכ"ל אייל זמיר. והם וחבריהם רוצים בפיטורי היועצת המשפטית, והיו שמחים בסילוקו של נשיא בית המשפט, והרשימה ארוכה. אז, חברים בכירים, מה אתם רוצים? שכולם ילכו הביתה וישאירו בידיכם את מה שנשאר מהמדינה הזו?
להלן ציטוט מפוסט של חברת הכנסת טלי גוטליב מהליכוד. מי שמוכן להפקיד בידיה ובידי חברים שלה כמו השר קרעי את המדינה, שיקום. אני – לא יודע איפה לשים את עצמי. הנה דבריה, מילה במילה:
"כל הכבוד לחרדים. עם כל הצער שבעזיבתם את הממשלה, הם צודקים. יש גבול להשפלה מבית היוצר של מחרב ממשלת הימין, יולי אדלשטיין. כרטיס נוכחות ביומטרי לבני ישיבות. אין לתאר. אדלשטיין עוד רגע ידרוש גם מצלמות האח הגדול. הרי לפי אדלשטיין, כל הרבנים שקרנים ואי אפשר לסמוך על הדיווחים שלהם. אדלשטיין שכלל את האוטו אנטישמיות לחרדים לממדים שמרצ לא הייתה מעיזה. ובכן, הממשלה לא תיפול. היא מתוקפת עם 61 מנדטים ותקציב עד חודש מרץ 26'. אך הרשו לי להיחרד מהתנהלות יו"ר ועדת חוץ וביטחון, שאת דרכו בליכוד סיים והוא בשיאו של מהלך שקוף למימוש הבטחה שלו למפלגה אחרת שתשריין לו מקום של 'כבוד'. בשיאה של מלחמה מעז אדלשטיין שוב ושוב לפגוע בחוסנה של הממשלה, ותוך כך במורל לוחמינו עזי הרוח", סוף ציטוט.
שתי הערות: האחת – אני חשבתי שלוחמינו עזי הרוח משוועים לכך שרבבות צעירים חרדים יתגייסו לצה"ל וישרתו לצידם כלוחמים עזי רוח. בלי חוק גיוס רציני זה לא עבד, ונראה שלא יעבוד. המפתיע הוא שחה"כ טלי גוטליב עוד לא מבינה את זה. מה עוד צריך?! אז על מה היא מלינה, בעצם? שנית, ביקורות של משרד האוצר (באמצעות רואי חשבון חיצוניים) על נוכחות בפועל בישיבות העלו ממצאים בעייתיים. אז, להאמין לדיווחי הישיבות? ולסיום, יש לי תחושה שלגוטליב יש פשוט חשבון אישי עם אדלשטיין, והיא חשבה לתפוס טרמפ על הנושא. אתם חושבים אחרת?
"אם אין חוק נורמלי, מה שצריך וחובה זה ליישם את ה'אין חוק' הקיים כעת. שלילת הטבות מכל המשתמטים ומישיבותיהם. סביר שזה לא יביא אלפי צעירים חרדים לבקו"ם, אבל הגיע הזמן להציב גבול לפראייריות"
ומה עכשיו תעשה הרבנות?
כבר יותר מעשור שנשים דתיות למדניות מנסות לפלס דרכן להיבחן בבחינות לרבנות שעורך הגוף הממלכתי היחיד המוכר בחוק לצורך זה, הרבנות הראשית לישראל, אך הדרך נחסמה בפניהן. לא כי רמת והיקף ידיעותיהן בהלכה נמוכה משל גברים רבים שהורשו להיבחן, אלא מן הטעם הפשוט, שהן נשים.
זה החל כבר ב-2014, כאשר מספר נשים רצו להיבחן במבחני הרבנות הראשית כדי שיוסמכו (אם יעמדו במבחנים בהצלחה, כמובן), אך הן סורבו. למה? ככה. מן הטעם המנצח כי ככה היה תמיד, ומי אנחנו שנשנה. תנועת הנשים 'אמונה' עתרה לבג"ץ, ובעקבות זה הרבנות 'ניאותה' לאפשר לנשים להיבחן בענייני כשרות בלבד, מבחן המהווה תנאי סף לעבודה כמשגיחות כשרות במסעדות ובמטבחים. הן לא הורשו להיבחן בשאר הנושאים בהם נבחנים גברים, אפילו לא בהלכות נידה (מה הן מבינות בזה… בטוח שרבנים גברים מבינים גם בזה הרבה יותר).
אז כפי שרבים מאיתנו מכירים, נשים יודעות להיאבק על מה שהן מאמינות: ב-2019, לאחר שכמה נשים שוב סורבו ע"י הרבנות להיבחן בנושא נידה, חרף טענתן שהן למדו שנים ארוכות הלכה ויהדות, שש נשים יחד עם ארגון עתים – ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי, מרכז רקמן לקידום מעמד האישה וקולך – פורום נשים דתיות, עתרו לבג"ץ.
תחנות הצדק אצלינו טוחנות לאט, כידוע, אז ממש בימים אלה, סוף-סוף, הגיע פסק הדין בעניין. שלושה שופטי בית משפט העליון, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג, השופטת דפנה ברק-ארז והשופט עופר גרוסקופף קבעו חד וחלק: על הרבנות הראשית לאפשר לנשים להיבחן. ממש כמו לגברים. סולברג אמר: "חסימת נשים – 'דרשניות, צדקניות וחכמניות' – מן האפשרות לגשת לבחינות הנערכות על ידי הרבנות הראשית היא אפליה אסורה, שאין בבסיסה הצדקה מספקת, ולמעשה הצדקה כלשהי".
סוף פסוק? האם הרבנות הראשית תאמץ (גם אם לא באהבה) את החלטת בג"ץ או תעשה תרגילים כדי לעקוף אותו – ימים יגידו. יש לי הערכה מה יקרה, אך בינתיים אשמור אותה לעצמי.
יו"ר ארגון עתים, הרב ד״ר שאול פרבר, בירך על ההחלטה: "זהו רגע היסטורי ומשמעותי לא רק לנשים דתיות, אלא לציונות הדתית כולה. לימוד תורה של נשים הוא מהמפעלים החשובים והמרשימים של העשורים האחרונים, והיום הוא מקבל סוף-סוף הכרה ממסדית שוות ערך. מדינת ישראל אמרה בקול ברור: נשים לומדות תורה מתוך מחויבות, כישרון ויראת שמיים, ויש להן מקום של כבוד בעיצוב חיי הרוח שלנו".
