ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)מציאות מלחמה, שאינה מסתיימת, מעוררת רגשות תסכול, חוסר אונים ועייפות. מיתוס ומשל שעולים במחשבתי, מאפשרים התבוננות חדשה במצב: סיזיפוס, במיתולוגיה היוונית, היה מייסדה ומלכה הראשון של קורינתוס, שהסתכסך עם זאוס, שליט האלים. על מעשיו הוא נענש בגלגול אינסופי, של סלע לפסגת הר:
"גַּם אֶת-סִיזִיפוֹס רָאִיתִי בְּעֹצֶר עִנּויָיו הַגְּדוֹלִים: גּוֹלֵל בִּשְׁתַּיִם כַּפּוֹתָיו אֶבֶן-הַמִּדּוֹת הַגְּדוֹלָה. וְהָיָה בְּגָלְלוֹ הָאֶבֶן, נֶאֱחָז בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו, עַד פְּנֵי הָרָמָה יְבִיאֶנָּה, כְּבָר יֹאמַר לְגוֹלֵל אֶל-עֵבֶר שִׂיא אוֹתוֹ הָר, וְהַכֹּחַ הַגָּדוֹל הוּא יַהַפְכֶנָּה. שׁוּב תִּתְגּוֹלֵל הָאֶבֶן זוֹ הַנּוֹכֶלֶת לַשָּׂדֶה. שׁוּב יַסִּיעֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ מִתְמַתַּח מְלֹא אָרְכּוֹ, אֲבָרָיו יִזְּלוּ שִׁפְעַת זֵעָה, וְאָבָק יְכַסֶּה אֶת-רֹאשׁוֹ" ('אודיסיאה', תרגום: שאול טשרניחובסקי).
בימים של כאב וחוסר אונים, נדמה כי מאמצי המלחמה בחמאס וחיסול אויבינו הם סיזיפיים. לעולם יהיו לנו שונאים, לעולם נגלול מעלה את האבן הגדולה. רבי נחמן מציע התמודדות שונה עם אבן (ותודה לדסי בארי, שהפגישה אותי עם משל "האבן הגדולה"):
"…פעם אחת ציווה המלך על הבן ליקח איזה אבן גדולה מאוד, כמו אבן הרחיים, וליטול ולישא אותו על עליות ביתו… לא היה יכול הבן הנ"ל לישא ולרום את האבן כי היה אבן גדול וכבד מאוד. ונצטער הבן מאוד על שאי-אפשר לו למלאות רצון אביו המלך; עד שגילה לו המלך דעתו… ואמר לו: היעלה על דעתך שאני מצווה עליך דבר כבד כזה, לקחת את האבן כמו שהוא ולישא ולרום אותו, התוכל לעשות דבר זה על פי חוכמתך הגדולה? אך אין כוונתי לזה כלל, רק כוונתי היה שתיקח פטיש חזק ותכה ותפוצץ את האבן לחתיכות דקות וקטנות, ובזה תוכל להעלות אותו על העלייה… ולבבנו לב האבן. והוא אבן גדול וכבד מאוד, ואי-אפשר להרים אותו להשם יתברך בשום אופן, רק על-ידי שניקח פטיש ונשבר ונפוצץ את לב האבן ואז נוכל להרים אותו. והפטיש הוא הדיבור. עד כאן המשל…." (חיי מוהר"ן, מתוך: מארק, 2014).
אולי האבן אינה האויב, אלא היא דווקא הלב שלנו, המידרדר ומתפוצץ לנוכח הסבל והאובדן. אולי אין מדובר במשימה סיזיפית אלא במאבק ערכי רוחני, חצץ אחר חצץ.
ומדהים איך הלב הגדול והכבד שלנו בוחר שוב ושוב להתאחות ולהתעלות ומפרש את המציאות המאתגרת לא כגזירה אכזרית, אלא כקריאה למאבק נחוש ומתמשך למימוש צו אלוקי של חיים ותקווה.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
