אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
למילים יש כוח, לדיבור יש משמעות, להתחייבות יש ערך, ורק כך אפשר לנהל חיים אישיים, חברתיים וציבוריים מכובדים
כמו מקצועות, תחומים ונושאים רבים שהחיים העכשוויים והמודרניים מאתגרים אותם ומחייבים את העוסקים בהם לחשב מסלול מחדש, גם נושא כוח הדיבור מצריך בדיקה, התבוננות, הערכה מחדש וגיבוש תובנות רלוונטיות.
אם ב'עולם הקדום', טרום הטכנולוגיות החכמות, הטלפונים החכמים, הרשתות החברתיות, הוואטסאפים וכל הנגזר והמשתמע מכך- אדם אמר את דברו, ודבריו הגיעו, אם בכלל, רק למעגלי חיים ספורים ומצומצמים, הרי שהמציאות של היום בה כל מילה מגיעה תוך חלקיקי השנייה מקצה העולם ועד סופו, על כל המשתמע מכך, תופעות הלוואי והנגזרות מכך- כל זה מצריך הבנה, תובנה, ואמנה חדשה בין האדם לכל מילה שהוא מוציא מפיו, ובינו לבין הסובבים אותו.
בעולם שכזה, כל פה וכל טלפון הופכים להיות כליי נשק קטלניים, טעונים, דרוכים, ולא נצורים, וללא הוראות פתיחה באש.
המילה המדוברת התעצמה בכוחה, ובמקביל התמעט כבודה, הודה והדרה.
היו ימים, וישנם אנשים גם היום, שאצלם מילה זו מילה, וכל מילה היא מילה של כבוד.
עם אנשים כאלו, הנותנים כבוד למוצא פיהם, לא צריך על כל דבר לחתום על מיליון מסמכים, ולהיות מלווים בצוותים של יועצים משפטיים ועורכי דין.
אולם, במרחבי חיים רבים השתבשו תדרים, ונשחקו המילים. מנכבדי-עם עד ילדים ברחוב- הוזל כבודה של המילה היוצאת מהפה, או מהמקלדת.
מגרשי הספורט הפכו להיות זירת קללות מהזן הנמוך והשפל ביותר.
מגרשי נבחרי הציבור הפכו להיות במה למילים ולהבטחות שאף אחד לא מתכוון לכבד או לקיים. בבחינת 'נכון שהבטחתי, אך לא הבטחתי לקיים'.
מגרשי העסקים סובלים אף הם מרמת אמינות ונאמנות נמוכה, ומרמת 'עקיצות' וקומבינות גבוהה.
כוח המילה והדיבור ניצב מבויש ומבוזה.
הפסוק הפותח את פרשת מטות, פונה אל האדם המדבר באשר הוא, מבקש ומצווה אותו בשלוש מילים שהן יסוד וסוד הקיום האנושי והחיים החברתיים: "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ".
את המילים הללו מפרש רש"י: "לא יחל דברו- כמו לא יחלל דברו, לא יעשה דבריו חולין".
המילים הללו לקוחות מתוך הפסוק השלם המדבר על כוח הדיבור, הנדר, והשבועה- "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה".
חשוב לדייק במילות הפסוק- "כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה". במילים פשוטות- המילים שאתה מוציא מהפה מחייבות. החיים זה לא 'הכל דיבורים', ודיבור איננו הבל פה, והבטחה איננה אותיות על הקרח.
למילים יש כוח, לדיבור יש משמעות, להתחייבות יש ערך, ורק כך אפשר לנהל חיים אישיים, חברתיים וציבוריים מכובדים, הוגנים, חיים בהם המילה איננה חולין, וכבודה איננו מחולל.
את הדברים הללו בדבר קדושת וכוח הדיבור כתבה התורה לפני אלפי שנים, כשתפוצתה של המילה הנאמרת הייתה קטנה ומצומצמת, והשפעתה הייתה על מרחבי חיים יחסית מצומצמים.
במציאות החיים הנוכחית, בה הפה הפתוח והאצבע על המקלדת הם ככלי נשק גרעיני היכול להרעיל ברגע עולמות ואנשים, מתחננת ומבקשת התורה מכל אדם לשמור על קדושת הדיבור, על כבודה של כל מילה, על ההגינות המוסרית שבהבטחה, ועל איכות החיים הסובבת ומקיפה את כולם – 'לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה'.
(מטות מסעי תשפ"ג)
