ספרו של אלי שרעבי – חטוף – סיקרן אותי מאוד. הן בשל היותו תיעוד מדויק של המתרחש היום בעזה והן מבחינת ההזדמנות לעמוד מקרוב על ביטויים של חוסן נפשי ושל עוצמת הרוח האנושית.
491 ימים של הישרדות גופנית, נפשית ורוחנית מתוארים בספר, ואבקש לחלוק כמה נתונים שריגשו במהלך קריאת מילותיו של אלי, ואשר הדהדו תובנות ידועות של ויקטור פראנקל, הפסיכיאטר והנוירולוג, מפתח גישת הלוגותרפיה (ריפוי באמצעות מציאת משמעות) ושורד ארבעה מחנות ריכוז. אביא כמה מהם.
סיבה לקום בבוקר – "מי שיש לו למה, יוכל להתגבר על כל איך" – משפטו של ניטשה נאמר לאלי מפיו של הרש גולדברג פולין ז"ל, נחקק עמוק בלבבו וחיסן אותו מול משברים רוחניים.
להיות בתפקיד – אלי תמך בשותפיו לשבי. תחילה בקון – הפועל התאילנדי שנחטף אתו, ובהמשך בצעירים עמם שהה במנהרה. תפקידו כבוגר היווה קריאה לאחריות, אליה הוא נענה. בקרבתו לאלון אהל הוא זכה, לדבריו, באפשרות למימוש תכונותיו האבהיות.
אנושיות – בשוביו האכזריים אלי זיהה בני אדם, עם צרכים ורגשות. חיבור זה לא גרם לו להסס אם להרוג אותם, לו רק ניתן היה לברוח מהם.
תמונת עתיד – מחשבות על המפגש עם ליאן, אשתו, ועם בנותיו, העניקו לאלי כוח. העתיד טמן בתוכו תקווה.
מסורת – ברכת המזון והקידוש, שעשו אורי דנינו ואליה. ההבדלה, ברכות השחר, כולם חִברו את אלי למסורת ולילדות.
בחירה – תמיד יש בחירה, אומר אלי, גם אם היא מתי להתפרק.
הישרדות – העצבנות והעימותים בין החטופים התרכזו סביב אוכל וסבון ולא באידאולוגיה. תיאורים אלו מבטאים את בסיס הפירמידה של אברהם מאסלו – צרכי גוף והישרדות.
אותנטיות ערכית – הרצון להישאר מי שאתה, למרות התנאים הקשים והאתגרים הנפשיים. אלי נלחם כנגד איבוד מוסר וערכים, גם במחיר רעב והשפלה.
הִתעלות – כשאלון סירב לקחת פרי אם לא נותנים לכולם. מחווה זו הציבה, עבור כולם, קוד מוסרי של ערבות הדדית.
הודיה – לחפש דבר טוב שקרה להם כל יום, היה אתגר יומי בשבי. אלי מספר, שהיו ימים בהם הגיעו לרשימה בת 10 פריטים! בסיום ספרו, אלי מודה לצוותי השיקום, לעם היהודי בעולם, לצבא ולכל מי שפעל לשחרורו.
אלי חי את גישת הלוגותרפיה מתוך אינטואיציה חזקה! בי הוא מעורר השראה.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
