חֲזוֹן

בסופו של דבר ובתחילתו של דבר הקרב ההיסטורי והנצחי הוא על החזון ועל ירושלים.

כל שאר הקרבות בעזה ובלבנון, בתל אביב ובקרית שמונה, בגוש עציון ובגוש דן,  באיראן ובתימן- כל אלו הם רק תחנות וקרבות משנה בדרך לירושלים.

מאז הגיע אברהם אבינו להר המוריה, ומאז בנו בה דוד ושלמה את הבית הראשון, שם המשחק בינינו לבין העולם הערבי הוא ירושלים. כל האנרגיות הפוליטיות, המדיניות והרוחניות מכוונות לשם.

כאשר נשיא מצרים אנואר סאדאת נשאל בתקופת המשא ומתן על הסכם השלום עם מצרים, מדוע הוא מתעקש כל כך על טאבה ? הרי הוא קיבל את כל סיני, את שדות הנפט ואת כל מה שהוא ביקש. טאבה איננה נכס אסטרטגי או טופוגרפי, באופן טבעי טאבה נמצאת סמוך לאילת והיא אמורה להיות חלק מאילת, אז מדוע סאדאת נאבק בעוצמה בלתי מתפשרת ובמשך  שנים רבות כל כך על טאבה כדי שגם היא תהיה חלק ממצרים ?

תשובתו של סאדאת לפשר עקשנותו על טאבה הייתה מדהימה ופשוטה- טאבה היא פשוט עד צעד אחד בדרך לירושלים.

ומה שהוא לא אמר ואל זה התכוון- זה עוד צעד למחיקת החזון של עם ישראל שתחזינה עיניו בשובו לציון ברחמים.

הנביא ישעיה מיטיב להגדיר ולאפיין את ירושלים: 'עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה'.

על ההגדרות הללו יוסיף הנביא זכריה את האיפיון שלו – 'וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת'.

המלבי"ם בפירושו יבחין בין עיר הצדק וקריה נאמנה ויאמר כך:

"יקרא לך עיר הצדק בין אדם לחבירו, וע"י שאשיב יועציך כבתחילה, יקרא לך קריה נאמנה בדברים שבין אדם למקום".

ירושלים זו עיר שלא יכולה לסבול זיופים, חוסר צדק, שקרים וחוסר נאמנות.

ירושלים זו עיר תובענית שכל שעוסקים בה נדרשים לעמוד בקריטריונים גבוהים- "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם אֶבֶן מַעֲמָסָה לְכָל הָעַמִּים כָּל עֹמְסֶיהָ שָׂרוֹט יִשָּׂרֵטוּ וְנֶאֶסְפוּ עָלֶיהָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ".

ירושלים בוחנת את יושביה במידת האמונה ובמידת הנאמנות, במידת האמת ובמידת הצדק, במידות שבין אדם לחבירו ובאלו שבין אדם למקום.

אם רוצים לזכות להגיע לימים ולמצב וליציבות  של 'כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ', צריך לעבור את המבחן של 'עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה' ו'עִיר הָאֱמֶת'.

לשם כך צריך את המילה הפותחת את ההפטרה – חֲזוֹן. על מציאות שאין דבר כזה, אמר שלמה המלך במשלי-  'בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם'

לשם כך צריך אנשים היודעים ליצור חזון, לדבוק בחזון, להאמין בחזון, ולפעול להגשמתו.

לא היה לעם היהודי חזון נצחי יותר מירושלים. אליה התפללו, בה הקימו את בתי המקדש, בה שכן ליבם הרוחני ומקור החיים היהודי.

ערב ט' באב- חשוב להזכיר לעצמנו את החזון, על מה המאבק, על מה אנו מתאבלים, מה אנו זוכרים, ואל מה אנו מתגעגעים וכמהים.

דם כל קדושי עליון לדורותיהם ולתפוצותיהם, שנהרגו ושנרצחו על כמיהתם, זיקתם ותפילתם על ארץ ישראל וההגנה עליה, ירושלים רבתי , ההר והבית, הוא לנו כאבני דרך וסימון שבילים המורים לנו את הדרך ירושלימה, את היעד לחזון, ומזכירים לנו את מחיר העצמאות ואת הדרך לחירות, לגאולה שלימה ולבנין שלם.