אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])המשפט המכונן הזה אותו אומר יוסף לפני קרוב ל 4000 שנה, מהדהד בימים אלו של מלחמה ושל ערב חג החנוכה בחלל האוויר הישראלי ברלוונטיות עכשווית כפולה ומכופלת.
מילת המפתח במשפט הזה היא 'אַחַי'. חז"ל חיברו בין המילה הזו למילה 'אחווה', כשהרעיון הוא שיוסף לא רק מחפש את אחיו במובן הפיזי של המילה, אלא מבקש רעיון יותר עמוק ונשגב- הוא מחפש ומבקש את האחווה, את הערבות ההדדית, את האהבה.
יחלפו מאותו מעמד בו יוסף מבקש את האחווה יותר מעשרים שנים קשות ומטלטלות עד אשר יעמוד יהודה מול יוסף, יקח אחריות וידבר על ערבות הדדית, והאחווה תשוב למשפחה.
אם יש זעקה וקריאה אותה על כולנו, ללא יוצא מהכלל, להשמיע בקול רם בשעות ובימים אלו גם כלפי פנים לתוך החברה הישראלית, וגם כלפי חוץ כלפי העולם כולו, היא הקריאה הזו- 'אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ'.
את אחינו השבויים והחטופים אנחנו מבקשים.
את כוחות הנפש והגוף לחטופים ששוחררו ולבני משפחותיהם הנאנקים והסובלים של אלו שטרם חזרו אנחנו מבקשים.
את האחווה בתוכנו אנחנו מבקשים.
את רפואתם והחלמתם של אחינו הפצועים אנחנו מבקשים.
מה שלא תמיד זכרנו, הבנו או השכלנו להפנים ולהטמיע בשנה האחרונה עד שמחת תורה, באה המציאות העכשווית והזכירה לנו- שמילת המפתח היא- 'אַחַי'- אחווה. ואת האחווה הזו אנחנו מבקשים עתה.
גילויי הגבורה המפעימים והמדהימים המתגלים במלוא עוזם ותפארתם בזמן הזה, כמו גבורת המכבים של חנוכה בימים ההם, מעוררים השראה ונוסכים עוז , ומחייבים אותנו להמשיך אותה בחיי היום יום של כולנו, בגבורה יום יומית של התעלות, התנדבות, אחדות, לכידות חברתית, ושותפות ייעוד.
אור נרות החנוכה השנה יאיר באור יקרות מיוחד את גבורת הדור הזה, ויזכיר לנו את כוחו ועוצמתו של הנר היהודי הדקיק, שאורו ונרו לא יכבה לעולם ועד.
(וישב, חנוכה תשפ"ד)
