מירון ח. איזקסוןהמילה "נגד" היא ביטוי נוסף לפלא שבעברית. אנו עומדים כנגד משהו במובן של מול. "ויחן ישראל נגד ההר". אבל מילה זאת נושאת גם מטען של התנגדות: העומדים משני הצדדים עלולים לחוש רגשות נגדיים זה לזה. לכך כמובן מצטרף הביטוי: 'אל תעמוד מנגד', דהיינו, בראותנו צרה אל לנו להתעלם ממנה כאילו אינה נוגעת לנו. העמידה "מנגד" יכולה לתסכל ואף להכעיס מאוד, גם במשפחה וגם בחברה הכללית.
אחד השירים היפים בשירה העברית החדשה הוא שירה של רחל "מנגד". מקור השפעתו הוא כמובן בפרשת "האזינו". משה מצווה על ידי הקב"ה, "עלה אל הר העברים הזה הר נבו… וראה את ארץ כנען… כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל".
רחל נוטלת ממעמד פלאי וקשה זה את התחושה הקשה של חוסר מימוש, כמובן בכל השינויים המחויבים, בין האירוע של משה רבנו לבין אירועי חיינו.
"פרוש כפיים. ראה מנגד /
שמה-אין בא /
איש ונבו לו /
על ארץ רבה".
למיטב זיכרוני, המשורר חיים גורי הכתיר את שתי השורות האחרונות בשיר זה כזכאיות לפרס נובל לשורות המופיעות בשיר.
במידה רבה התחושות העמוקות האלה מתגבשות בפרשתנו, פרשת "ואתחנן". "עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך, כי לא תעבור את הירדן הזה". הפשט ברור למדי: כיוון שאינך זוכה להיכנס לתוך הארץ המובטחת מעבר לירדן, עליך לכאורה להסתפק ולהביט מנקודת התצפית של הר נבו בכל כיווני הארץ.
shai-pal
אולם, לענ"ד ישנה אפשרות נוספת המעוררת כיוון תחושתי חזק: לכאורה, נאמר כאן למשה רבנו: כאשר תביט לתוך הארץ פנימה, אתה תבין ותראה בעיניך שלך שאינך עובר את הירדן! יש משהו עמוק בארץ אשר יתגלה לעיניך וימחיש בתודעתך את ההכרה שאתה בעת הזאת אינך נכנס ארצה. אולי מדובר בכך שמבצבץ שם משהו המתאים להנהגה אחרת, ואכן יהושע מוזכר בפסוק הבא כמי שיעבור "לפני העם הזה" להנחיל "את הארץ אשר תראה". ייתכן שעניין אחר או נוסף הרלוונטי לנבואתו הפלאית של משה רבנו, יתגלה בתודעתו עת יעמוד על הר נבו וישקיף אל הארץ לגבולותיה. בהחלט, ייתכנו הסברים שהם למעלה מיכולתנו לשער, הנוגעים לשאלה "מה" רואה ומתנבא שם משה בהביטו מעבר לירדן "הזה".
כיוון זה משתלב היטב עם המילה שנפגוש בהמשך חומש דברים ושכבר הזכרנו כאן – "מנגד". זה מצב שאדם עומד מול משהו שיכול להיות לגמרי "בעדו", אבל יכלול בתוכו גם משהו נגדי, כמו מגנט מסוים שעשוי להימשך ולהתחבר למגנט אחר, ובאותה עת עלול להירתע לגמרי ממגנט חלופי.
במקרה של ה"מנגד" שאני מכוון אליו, אותו מגנט באותה עת גם מושך וגם מרחיק, גם מרתק וגם מרתיע. ישראל החונים "נגד ההר" לקראת מתן תורה מבטאים שלמות (כפי שעמדו חכמים על לשון היחיד: "ויחן ישראל…") אך אולי גם חשש, או התבטלות, או חרדה מכישלון שלהם בכל הנוגע למה שמבטא הר סיני. משה רבנו המביט בעולם הרוחני והפיזי הנמצא בתחומי ארץ ישראל, רואה שם אולי גם מדוע ולמה לא הוא זה שיעבור את הירדן הזה, בראש עמו, ובנתונים הקיימים באותה עת.
אבל משימתו של משה לא תמה, וכמובן לא תסתיים לעולם. הוא גם זה המצווה "וחזקהו ואמצהו", כלפי מי שמקבל ממנו את ההנהגה, יהושע.
