צבי ארנברג (עו"ד, מחבר הספר "על מנהג שבת וחג", Alminhag@walla.co.il)
"שבת נחמו הוא השבת הסמוך אחר ט' באב וישמחו כל העם ויבטחו לנחמת ביאת הגואל". במילים אלו פותח אבי מנהגי אשכנז – מהרי"ל את הנהגותיו לשבת זו.
את שמה המיוחד קיבלה השבת מהמילים הפותחות את ההפטרה "נחמו נחמו עמי" (ישעיהו מ'). היא ההפטרה הראשונה מסדר שבע הפטרות הנחמה, והיא גם השבת שלפני ט"ו באב, עליו דרש רבן שמעון בן גמליאל במשנה (תענית ד, ח): "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים".
אמנם מנהגי האבלות מסתיימים מייד אחרי י' באב, אך היו שנהגו "לשמור" את התפרצות השמחה עד לשבת נחמו. בספר 'מנהג טוב' נכתב שנהגו להמשיך חלק ממנהגי האבלות עד שבת: "…ואז כבואו ערב שבת של נחמו חייב לספר עצמו ולשמח גופו ולקבל השבת בשמחה ובטוב לבב ויתנחם בנחמות מרובות. וה' ינחמנו בנחמת ציון עיר שלם״. ובספר 'יוסף אומץ' שנכתב בפרנקפורט נכתב: "ומרבין בו בפיוט ובזמרה וראוי להתענג בו יותר מבשאר שבתות השנה". אכן, בקהילות שונות נהגו לעטר את התפילה בפיוטים ויוצרות המיוחדים לשבת זו. בספר זיו המנהגים (עמ' קלו') נכתב: "יש נוהגים לקנות איזה פרי חדש לשבת זו, ולברך עליו שהחיינו".
גם מיקומה של השבת לפני ט"ו באב הוליד מספר מנהגי שמחה מיוחדים. כך למשל כתב הריטב"א (תענית ל:): "ט"ו באב שבו ידעו שכלו מתי מדבר שבשנת הארבעים ומפני זה נהגו לעשות סעודה בשבת שלאחר ט' באב שבהן בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולין".
בתנועת 'חובבי ציון' באירופה הפכה שבת נחמו להיות "שבת ציונית", במהלכה דרשו בבתי הכנסת בנושא ארץ ישראל. כך למשל כותב ההוגה והעסקן הציוני יהודה אפל: "לפי החלטת אספת וילנה, נקבעה שבת נחמו לחג לאומי, יום מועד ומזכרת לחובבי ציון בכל ערי מושבותיהם.. ימים אחדים קודם השבת היתה מורגשת בין החברים תסיסה והכנה מיוחדת, כמו לאיזה חג גדול בלתי רגיל. באו להתפלל בבית הכנסת הגדול חברים גם מפרברים רחוקים… הלכו כנופיות כנופיות יחד".
יהודי עדות המזרח שבצפון הארץ נהגו להתאסף במוצאי שבת נחמו וביום ראשון שלאחריה במערת אליהו הנביא לערוך הילולא וסעודות כיד המלך, לכבוד אליהו הנביא מבשר הגאולה. את המנגינה הנפלאה שחיבר רבי שלמה קרליבך למילים "נחמו נחמו עמי" 'הלבישו' לאחרונה על הפיוט ״תתן אחרית לעמך״ מתפילת יום הכיפורים.
יהי רצון שנתנחם במהרה בבניין בית המקדש.
Alminhag@walla.com
