שושי בוגוש, בעלת M.A בחינוך, מנהלת המחלקה לתרבות, החברה למתנ"סים (shoshi.bogoch@gmail.com)זהו זה – הקייטנות נגמרו, גם מטפלות הגיל הרך יצאו לחופשה, ועומס החום… טוב, הוא כאן כדי להישאר. עכשיו נדרשת יצירתיות כדי ליהנות מהחופשה למרות החום, במיוחד כשחלק מההורים מחויבים לעבודה או לשירות מילואים. אז איך עושים גם וגם? ומהי בכלל אחריותה של הקהילה על הילדים בימים האלה?
בקיץ, האחריות על הילדים חוזרת במלואה לידיים שלנו. אנחנו מגלים אותם מחדש בשעות הבוקר, רואים אותם משחקים יחד, מתמודדים עם שעמום וממציאים עולמות קטנים משלהם. פרשת השבוע מזכירה לנו: "ולימדתם אותם את בניכם" – האחריות לחינוך היא קודם כל שלנו, ההורים. בתי הספר הם שליחים חשובים וטובים, אבל החינוך מתחיל ונמשך בבית ובאחריותנו, ההורים. והקיץ? הוא הזדמנות נהדרת להורים להתנסות בחוויות, בערכים ובזיכרונות. להיות גם המורים שמכינים בערב את השיעור (בריכה או טבילה בנחל?) או רצים לעבודה ומוצאים מורה מחליפה (אוהווו כמה שזה קשה).
אחריות על הילדים הפרטיים – בין אם דרך ההורים עצמם או "קייטנת סבא וסבתא" – היא בסיס מצוין. אבל מה עם אלה שאין להם סידור פרטי? עולים חדשים, משפחות בלי רשת תמיכה… כאן נכנסת לתמונה הקהילה. פעם, בקיבוץ השיתופי, בית הילדים פעל במלוא המרץ גם באוגוסט – עם בניית מחנה, טיולים, עבודה חקלאית ובריכה. היום, הסוציאליזם נשאר בספרי ההיסטוריה, אבל הרוח הקהילתית והערבות ההדדית יכולות לפרוח בכל שכונה, יישוב או קיבוץ מופרט.
אם במהלך השנה פעלנו יחד – יזמנו, חלמנו, ארגנו פעילויות ונתנו כתף כשצריך – זה יימשך גם בקיץ. אם דאגנו לתנועת נוער, מסיבת פורים, או למי שקשה לו – נוכל גם עכשיו ליצור מרחב בטוח ומעשיר לילדים: מדשא מוצל ומטופח שכולם יכולים ליהנות ממנו, לערב עם סיפור של השכן מהקומה למעלה, מסדנאות ממולאים או קוקטיילים של השפית המוכרת שגרה ברחוב, דרך הספסל שהתושבים ביקשו מהעירייה לצבוע יחד, ועד העיתון השכונתי שנכתב על ידי מערכת תושבים מסורה ומסיבת רחוב או "קייטנת השכנים" בפיקוח ההורים.
הקהילה – היא אנחנו. ובקיץ, אולי אפילו יותר מבכל עונה אחרת, יש לה את הכוח לחבר, להעשיר ולשמח. הלוואי שנצליח לראות בחופש הזדמנות לבילוי משפחתי, וגם לצמיחה קהילתית.
