בפרשתנו משה מתאר את הארץ שהעם צועד לקראתה- ארץ טובה בה יוכלו לאכול ולשבוע, לבנות בתים טובים ולשבת בהם בנחת. כך גם ירבו הצאן והבקר, הכסף והזהב ובשלב זה, מזהיר משה, נשכח את ה'. 'וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה'.
התורה מתארת את התחושה המשכרת שקורית לאדם אחרי הצלחה גדולה, בה הוא גאה בכוחו ועוצם ידו. היא מדגישה כי הוא צודק, אכן כוחו גרם לו לפעול היטב ולכבוש את היעד אבל הקב"ה הוא הנותן לו כוח.
כולנו מכירים דוגמאות של מנהיגים גדולים שטיפסו מעלה ונפלו בשל גאוותם. אפשר לראות זאת כהשגחה אלוקית – ברגע שאתה שוכח את מקור כוחך, אתה נענש ונופל. הסתכלות טבעית יותר תגיד שברגע ששכחת את אלוקיך, אתה מפריז בשימוש בכוח שניתן לך, מה שגורם לך למעוד וליפול.
רבים מהארגונים מנסים להטמיע בתוכם "גאוות יחידה". אם זה מקום עבודה, יחידה צבאית, בית ספר או ישיבה. גאוות היחידה אומרת לחברי הארגון- אתם נמצאים במקום הכי טוב שיש. כשתגידו שאתם שייכים לכאן, תוכלו להזדקף בכיסא ולראות את מבטי הקנאה. גאוות היחידה, במקום עבודה למשל, אומרת לעובדים שכדי לחוש את אותה תחושת גאווה ולהיות ראויים לקחת בה חלק, הם צריכים להשקיע ולעמוד בסטנדרטים המצופים מהם.
מכאן עולה השאלה – איך אומרים לעובדים שהצלחת החברה תלויה על מעשה ידיהם, בכוחם ובאחריותם, ומצד שני להטמיע בהם את ההבנה שההצלחה לא מבוססת על עוצם ידם, שלא "יעופו על עצמם" ושאם יפריזו בגאוותם יוכלו ליפול בכל רגע?
אם נחזור מעט אחורה נוכל למצוא את התשובה- "ואכלת ושבעת וברכת". המצווה אומרת שעלייך לאכול, מותר לך להנות ולשבוע ולאחר מכן לברך ולהזכיר את ה'. באנלוגיה לארגון- אחרי שעבדת קשה והצלחת, תאכל את הפירות, תחגוג את הניצחון, תטפח לעצמך על השכם ובמעמד זה, תזכיר את ה' אלוקיך, את מקור הכוח שלך.
הברכה מזכירה לנו את הערכים שבשמם עבדנו, אכלנו ושבענו. את הכתבה המפרגנת שמדברת על הצלחת הארגון נוכל לחבר למטרות העל של הארגון, שיש משהו גדול יותר מאיתנו שהביא לכוחנו. כך כל עובד יידע שהצלחנו כי אנחנו טובים, כי הלקוחות חשובים לנו, כי אנחנו חברה מגוונת, כי המוצר שלנו משפר את העולם. כל ארגון, שפתו וערכיו. בזכות זה הקב"ה סייע ונתן לנו כוח לעשות חיל.
(עקב תשפ"ג)