אלינור רחימי (יוצרת וכותבת תוכן, מעצבת גרפית er1313@gmail.com)אי שם בין החמין לבין השנ"צ הבלתי נגמר של שבת, דפדפתי בכמה עלוני שבת ושם התנוססה מודעה שנוסחה כך: "גם לרווקים ולרווקות של הציונות הדתית מגיע להשתדך", ומתחת באותיות קידוש לבנה: "חבל שההורים שלהם קמצנים. 5,000 ש"ח לכל צד. מכירים תודה, רואים ישועה. תלונה מספר אחת של הרווקים.ות זה שהחברים לא מתאמצים כדי לשדך אותם… במשך הדורות הקפידו קהילות ישראל על המנהג לשלם שכר הוגן למי שהצליח לשדך את ילדיהם. הגיע הזמן שגם בציונות הדתית סוף סוף נאמץ את המנהג, וכולנו נרוויח בגדול. גם צודק וגם חכם". ולמטה חתמו "ציון ברינה – המטה ללוחמה ברווקות".
כבר שמעתי בזמנו שסמוטריץ' תכנן במצע שלו לטפל ברווקות המאוחרת. אבל מפה ועד ל"המטה ללוחמה ברווקות"? נסחפנו קצת, לא? אני תמיד שמחה לגלות שיש יוזמות חדשות לשידוכים ולהיכרויות, זה חשוב כל כך! אבל זו לא מלחמה. זה בדיוק ההיפך. זו אהבה. אנחנו אלופים במגזר בארגונים ובחסד, וכשמישהו צריך אותנו אנחנו תמיד שם. איך הגענו למצב שהשיח הפך להיות שיח של בצע כסף? של לגרום לך להרגיש שאתה אויב, שאתה לא בסדר, ודרך זה להיכנס לך לכיס.
pexels-karolina-grabowska
יש משהו מאוד מטריד בלקחת את הפחד הכי עמוק של אדם – הבדידות – ולארוז אותו כ"מוצר צריכה". כי פתאום אהבה לא נבנית מהיכרות, מכימיה, מצחוק משותף. היא מגיעה עם קבלה וחשבונית. והכל "במחיר מבצע לחודש הקרוב בלבד".
כשזוגיות הופכת למוצר מדף, משהו בה הופך פחות אנושי. זה לא קורנפלקס, שיש או אין במלאי. המסר, שאפילו כבר לא סמוי, שמחלחל בין השורות הוא: "אם לא שילמת, אתה לא מנסה מספיק, אתה לא בסדר. אם לא ניסית, הבעיה בך". ובכך, במקום להקל על הבדידות, אנחנו רק מעמיקים אותה.
ודאי שחשוב לתגמל את השדכן, אבל מי אתם שתחליטו כמה? לכל זוג יש 10,000 ש"ח לתת בהכרח? מי שהולך לשדכן שגובה 15,000 ש"ח מכל צד מראש, זה משהו אחר וזה שוק חופשי, שכל אחד יחליט אם יש לו סכומים כאלה לשלם. אבל חברים? להכניס למשוואה כסף כדי לעודד אותם לחשוב עלינו? זה מגעיל אותי, והייתי מוותרת על חברים שרואים בי ובכל רווק/ה כספומט. האם אלה ערכי החברות וההדדיות שאנחנו מובילים כחברה?
