כולם תמיד מדברים על הקשיים והמורכבויות של הרווקות והרווקים בתקופות החגים, הרבה מהם בורחים הרחק מהמשפחות, והמחמירים אפילו בורחים מהארץ. הארוחות המשפחתיות, השאלות המביכות, התחושה שאת היחידה בשולחן בלי טבעת ובלי משפחה משלך – זה רק קצה המזלג של הסיטואציה הקשוחה הזו.
אבל אף אחד לא מדבר על הקושי האמיתי: החופש הגדול. חודשיים שבהם לוחות הזמנים של כולם מתהפכים. הפיד שלי מתמלא בתמונות מחו"ל: משפחות עם ילדים בחולצות תואמות ביוון, צימרים בצפון, ג'יפים בגולן, טיולי חוויות של "החופשה המשפחתית המושלמת". או לחלופין תמונות על מגנטים מכל מי שבטוח שהחתונה שלו זו "חתונת השנה". ואני? חוזרת מהעבודה לבית השקט שלי, מנסה לשכנע את עצמי שגם לילה של בינג' בנטפליקס עם סלט קינואה ומים עם לימון נחשב "חופשה".
אבל האמת היא שאני ושכמותיי כן "משתתפות" בחופש הגדול, רק בתפקיד אחר. כי זה הרגע שבו אחיות ואחים מגלים פתאום כמה נוח שיש להם אחות רווקה: "את יכולה לשמור שעה על הילדים? רק עד שנחזור מהסופר" (תרגום: נחזור בחצות). וכמובן שזה תמיד קורה בערב שבו באופן נדיר קבעתי דייט או במקרה הטוב פגישה עם חברה.

kelly-sikkema–unsplash
ככה, לאט-לאט, אני מגלה שהלו"ז שלי לא באמת שלי – אני לא נוסעת לחופשה משפחתית לעשות בטן-גב בתאילנד או שופינג באירופה, אבל אני גם לא חופשייה לחלוטין. אני פשוט הגלגל החלופי שמחזיק את המערכת. חתיכת תפקיד.
אבל תכל'ס, עם כל האתגר, שבעיקר מופיע בחודש אוגוסט, לא הייתי מוותרת בחיים על הזמן הזה שאני מקבלת עם אחיינים שלי. שום דבר לא מחליף את הרגע שבו הם רצים אלייך מרחוק עם חיוך שובב ומתלהב. וכן, את גם תעמדי לטגן להם שניצלים ביום חמסין עם 40 מעלות בצל, כי הם תמיד אומרים שהשניצל שלך הכי טעים בעולם, ו"אל תספרי לאמא כדי שהיא לא תיעלב". יש מי שיכולה לסרב אחרי משפט כזה?
אז אם יש לכם אחות רווקה מהממת כמוני 😉 שעוזרת לכם עם הילדים, גם אם נראה לכם שכיף לה, זה לא מובן מאליו אף פעם. אז אל תשכחו לחבק אותה ולהכיר לה טובה. ואם בא לכם להיות טובים עוד יותר נסו גם לשדך לה, אבל מישהו שראוי לה.
