אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)בשבועיים האחרונים שמעתי על מחנכות ומחנכים ששואלים איך לפתוח את הפגישה הראשונה מול ההורים, וכן את הפגישה הראשונה מול התלמידים.
בעבר היה כבוד למורים, ומילה של מחנך נחשבה לדבר קודש. היום מחנך עומד מול כיתה ומקדיש יותר משאבים למה לא לומר, כדי שחלילה התלמיד שהצליח להתגנב עם שעון חכם ולהקליט אותו, לא יעביר את התיעוד להורים, שישתמשו בזה נגדו בתלונה שהם הולכים להגיש באגף החינוך של המועצה. נשמע לכם מוגזם? עוד לא ראיתם כלום.
אז בדרך כלל, אני נוהג לומר למחנכים: אתם יכולים לאכול את הראש להורים שעה וחצי על השראה, מטרות ויעדים ואיזה תלמיד אתם רוצים לגדל; ואתם יכולים לבחור בדרך הפשוטה יותר: להכניס את אומנות הסטוריטלינג לכיתה ולתת להם לחוות ולהבין לבד לאיזה בן אדם הם היו רוצים שהילד שלהם יגדל.
השבוע, נדמה לי, כל המחנכות והמחנכים קיבלו תשובה פשוטה לשאלה עם איזה סיפור לפתוח את אספת ההורים ואת המפגש הראשון עם התלמידים.
השבוע נחשפתי לדמותה הייחודית והמרשימה כל כך של אמונה יהודית דנינו ז"ל, שנהרגה מפגיעה של משאית בדרום הר חברון.
כל מחנך מכיר את הסרט של הטיול שנתי על סידורי הלינה בחדרים. כמעט תמיד יהיו דמעות ותסכולים: ההוא שלא רוצה להיות באותו חדר עם הראשון, שמצידו בכלל לא סגור שהוא רוצה להיות באותו חדר עם השני והשלישי, שמצידם עדיין לא סגורים על זה אם בכבוד שלהם בכלל להיות ביחד עם הרביעי.
gus-ruballo, unsplash
ואז, בכתבה על אמונה יהודית ז"ל, קראתי שלקראת הטיול השנתי, היא אמרה למחנכת שלה בטון חד-משמעי: "שימי אותי עם מי שצריך בחדר. אם יש מישהי שאין לה עם מי להיות – שימי אותי". המשפט הזה מייצג בעיניי את תמצית האנושיות באופן המזוקק ביותר שלה. הנה תלמידה שמוכנה להקריב את כל חוויית הטיול השנתי שלה, כדי שאף תלמידה מהכיתה, שהיא גם לא צריכה להיות חברה שלה, תיפגע – מדהים.
לפעמים לא צריך לפתוח את 'המסילת ישרים' וללכת למדף של גדולי המוסר בשביל לקבל השראה. לפעמים ההשראה הזו נמצאת כאן, ממש לידנו, כמו משל האוצר של רבי נחמן. לאיזו דרגה של חסד, אינטליגנציה רגשית וחברתית ואכפתיות, נערה צריכה להגיע בשביל שהיא תוכל להגיד בכנות את המשפט הזה למחנכת שלה?
לאחרונה ראיתי שמשרד החינוך פרסם בעמוד הפייסבוק שלו את המדליות שתלמידנו המצוינים (בלי צחוק) קטפו באולימפיאדות של המתמטיקה, הכימיה והפיזיקה. זה מאוד מרשים. באמת. איך שלא הופכים את זה, גם ממש לא מובן מאליו. אבל יודעים מה? המשפט הזה של אמונה יהודית, שווה בעיניי הרבה יותר.
אמונה יהודית יקרה, תהי נא בבקשה מליצת יושר על עם ישראל. על החטופים. על החיילים שמחרפים את נפשם בחזית. על המשפחה שלך. את ההקרבה שלך בטיול השנתי אני אקח איתי הלאה, ובעזרת ה' עוד אלפי בני נוער, מחנכים ומורים ישמעו עליו ויחיו אותו ולפיו.
צדיקים במיתתם קרויים חיים. גם צדיקות.
יהי זכרה ברוך.
